Parashat Ha-man Friday

 Parashat Ha-man Friday

Exodus Chapter 16

11 The Lord spoke to Moses, saying,		יא וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
12 I have heard the complaints of the children of Israel. Speak to them, saying, In the afternoon you shall eat meat, and in the morning you shall be sated with bread, and you shall know that I am the Lord, your God.		יב שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֨יִם֙ תֹּֽאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
13 It came to pass in the evening that the quails went up and covered the camp, and in the morning there was a layer of dew around the camp.		יג וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַמַּֽחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֔ל סָבִ֖יב לַמַּֽחֲנֶֽה:
the quails: Heb. הַשְׂלָיו, a species of bird that is very fat. -[from Yoma 75b]		השלו: מין עוף ושמן מאד:
there was a layer of dew: The dew lay on the manna. But elsewhere it states: “When the dew descended [on the camp at night, the manna would descend upon it]” (Num. 11:9). [The explanation of the matter is that] the dew would descend on the earth, then the manna would descend upon it, and then [more] dew would descend upon the manna, and it was as if [the manna] was stored in a box.		היתה שכבת הטל: הטל שוכב על המן ובמקום אחר הוא אומר (במדבר יא ט) וברדת הטל וגו' הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו, וחוזר ויורד טל עליו והרי הוא כמונח בקופסא:
14 The layer of dew went up, and behold, on the surface of the desert, a fine, bare [substance] as fine as frost on the ground.		יד וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ:
The layer of dew went up, etc.: When the sun would shine, the dew upon the manna would rise toward the sun, as it is natural for dew to rise toward the sun. [This is similar to] even if you fill an egg shell with dew, close up its opening, and place it in the sun, it [the egg shell] will rise by itself in the air (Yoma 75b, Rashi s.v. כתיב ). Our Rabbis, however, explained that the dew would rise from the earth (into the air) (Mechilta verse 4; Tanchuma, Beshallach 20; Exod. Rabbah 38:4), and when the layer of dew rose, the manna was revealed, “and they saw, and behold, on the surface of the desert, etc.”		ותעל שכבת הטל וגו': כשהחמה זורחת עולה הטל שעל המן לקראת החמה, כדרך טל עולה לקראת החמה, אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל, ותסתום את פיה ותניחה בחמה, היא עולה מאליה באויר. ורבותינו דרשו שהטל עולה מן הארץ באויר, וכעלות שכבת הטל נתגלה המן וראו והנה על פני המדבר וגו':
fine: Something thin.		דק: דבר דק:
bare: Heb. מְחֻסְפָּס, [which means bare] but there is no similarity to it [this word] in the Bible. It may be said that מְחֻסְפָּס is an expression related to חִפִיסָה “a leather bag and a case דְּלֻסְקְמָא” [found] in the language of the Mishnah (B.M. 1:8). When it [the manna] was uncovered [by the ascension] of the layer of dew, they saw that there was something thin encased in its midst [as a leather bag encases something] between the two layers of dew. Onkelos, however, rendered: מְקַלַּף, peeled, an expression derived from “baring (מַחְשׂף) the white” (Gen. 30:37).		מחספס: מגולה, ואין דומה לו במקרא. ויש לפרש מחוספס לשון חפיסא ודלוסקמא שבלשון משנה. כשנתגלה משכבת הטל ראו שהיה דבר דק מחוספס בתוכו בין שתי שכבות הטל. ואונקלוס תרגם מקלף, לשון (בראשית ל לז) מחשוף הלבן:
as fine as frost: Heb. כַּכְּפֹר. כְּפֹר means gelede in Old French [meaning frost]. [Onkelos renders:] [hoarfrost] which was as fine as “gir,” [as in the phrase:] “like stones of gir” (Isa. 27:9). That is a type of black dye, as we say [in the Talmud] regarding covering the blood [of a slaughtered fowl or beast, i.e., the substances that we may use are:] “Gir and orpiment” (Chul. 88b). Which was thin as “gir,” like hoarfrost on the earth. [Onkelos explains:] it [the manna] was as fine as “gir” and lay congealed like frost on the earth. This is its meaning: It was as fine as hoarfrost, spread out thin, and joined together like hoarfrost. דַּק means tenves in Old French, [meaning thin] for it had a thin crust on the top. The words “like gir’” that Onkelos translated are added to the Hebrew text, but they have no [corresponding] word in the verse.		ככפר: כפור ייליד"ה בלעז [שכבה קפואה] דעדק כגיר (ישעיהו כז ט) כאבני גיר והוא מין צבע שחור, כדאמרינן גבי כסוי הדם (חולין פח ב) הגיר והזרניך. דעדק כגיר כגלידא על ארעא, דק היה כגיר ושוכב מוגלד כקרח על הארץ. וכן פירוש דק ככפור, שטוח קלוש ומחובר כגליד. דק טינבי"ש בלעז [דק], שהיה מגליד גלד דק מלמעלה. וכגיר שתרגם אונקלוס, תוספת הוא על לשון העברית, ואין לו תיבה בפסוק:
15 When the children of Israel saw [it], they said to one another, It is manna, because they did not know what it was, and Moses said to them, It is the bread that the Lord has given you to eat.		טו וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָֽדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה:
It is manna: Heb. מָן הוּא. It is a preparation of food, like “The king allotted (וַיְמַן) them” (Dan. 1:5).		מן הוא: הכנת מזון הוא, כמו (דניאל א ה) וימן להם המלך:
because they did not know what it was: that they were able to call it by its name.		כי לא ידעו מה הוא: שיקראוהו בשמו:
16 This is the thing that the Lord has commanded, Gather of it each one according to his eating capacity, an omer for each person, according to the number of persons, each one for those in his tent you shall take.		טז זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַֽאֲשֶׁ֥ר בְּאָֽהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ:
an omer: The name of a measure.		עמר: שם מדה:
according to the number of persons: According to the number of people that a person has in his tent, they should take one omer per person.		מספר נפשתיכם: כפי מנין נפשות שיש לאיש באהלו תקחו עומר לכל גולגולת:
17 And the children of Israel did so: they gathered, both the one who gathered much and the one who gathered little.		יז וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט:
both the one who gathered much and the one who gathered little: Some gathered [too] much [manna] and some gathered [too] little, but when they came home, they measured with an omer, each one what he had gathered, and they found that the one who had gathered [too] much had not exceeded an omer for each person who was in his tent, and the one who had gathered [too] little did not find less than an omer for each person. This was a great miracle that occurred with it [the manna].		המרבה והממעיט: יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט וכשבאו לביתם ומדדו בעומר, איש איש מה שלקטו, ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת, וזהו נס גדול שנעשה בו:
18 And they measured [it] with an omer, and whoever gathered much did not have more, and whoever gathered little did not have less; each one according to his eating capacity, they gathered.		יח וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ:
19 And Moses said to them, Let no one leave over [any] of it until morning.		יט וַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר:
20 But [some] men did not obey Moses and left over [some] of it until morning, and it bred worms and became putrid, and Moses became angry with them.		כ וְלֹא־שָֽׁמְע֣וּ אֶל־משֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּֽוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם משֶֽׁה:
men: [Specifically these were] Dathan and Abiram. -[from Jonathan and Exod. Rabbah 25:10]		ויותרו אנשים: דתן ואבירם:
and it bred worms: Heb. וַיָּרֻם ךְתּוֹלָעִים, an expression derived from רִמָה, worm. — [from Onkelos, Jonathan]		וירם תולעים: לשון רמה:
and became putrid: This verse is transposed, because first it became putrid and later it bred worms, as it says: “and it did not become putrid, and not a worm was in it” (verse 24), and such is the nature of all things that become wormy. — [from Mechilta]		ויבאש: הרי זה מקרא הפוך, שתחלה הבאיש ולבסוף התליע, כענין שנאמר (פסוק כד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו, וכן דרך כל המתליעים:
21 They gathered it morning by morning, each one according to his eating capacity, and [when] the sun grew hot, it melted.		כא וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס:
and [when] the sun grew hot, it melted: What remained [of the manna] in the field melted and became streams from which deer and gazelles drank. And the nations of the world would hunt some of them [these animals] and taste in them the flavor of manna and know how great Israel’s praise was. — [from Mechilta]. [Onkelos renders:] פָּשָׁר, an expression of lukewarm water (פּוֹשְׁרִים). Through the sun, it [the manna] would warm up and melt.		וחם השמש ונמס: הנשאר בשדה נמוח ונעשה נחלים, ושותין ממנו אילים וצבאים, ואומות העולם צדין מהם וטועמין בהם טעם מן, ויודעין מה שבחן של ישראל. ותרגומו של נמס פשר, לשון פושרין, על ידי השמש מתחמם ומפשיר דישטיפרי"ר [להפשיר] ודוגמתו בסנהדרין בסוף ארבע מיתות [סז]:
it melted: Heb. וְנָמָס, [French] destemprer, [meaning] to melt, thaw out. There is a similarity to it [the word פָּשָׁר] in [tractate] Sanhedrin, at the end of [the chapter beginning with the words:] “Four death penalties” (67b).		ונמס: דישטיפרי"ר [להפשיר] ודוגמתו בסנהדרין בסוף ארבע מיתות [סז:
22 It came to pass on the sixth day that they gathered a double portion of bread, two omers for [each] one, and all the princes of the community came and reported [it] to Moses.		כב וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֨חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָֽאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמשֶֽׁה:
they gathered a double portion of bread: When they measured in their tents what they had gathered, they discovered [it was] double, two omers for [each] one. The aggadic midrash, [however, explains it as] לֶחֶם מְֹשֻנֶּה, unusual bread. That day it was favorably different in its aroma and its flavor (Mechilta on verse 5). [Because if it [the Torah] means only to inform us that there were two [measures], is it not written "two omers for each one"? Rather, it means “different” in flavor and aroma.]-[also form Tanchuma Buber, Beshallach 24, and Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai on verse 5]		לקטו לחם משנה: כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד. ומדרש אגדה לחם משנה משונה. אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו:
and reported [it] to Moses: They asked him, “Why is this day different from other days?” From here we can deduce that Moses had not yet told them the section regarding the Sabbath that he was commanded to tell them, [namely:] “And it will come about on the sixth day that they shall prepare, etc.” (verse 5) until they asked him this [question]. [At that point] he said to them, “That is what the Lord spoke,” (verse 23) which I was commanded to tell you. Therefore, [because Moses had waited to convey this commandment,] Scripture punished him that He said to him “How long will you refuse [to observe My commandments…]” (verse 28) and [in saying this He] did not exclude him [Moses] from the general community [of sinners]. — [from Exod. Rabbah 25:17]		ויגידו למשה: שאלוהו מה היום מיומים, ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם (פסוק ה) והיה ביום הששי והכינו וגו', עד ששאלו את זאת, אמר להם (פסוק כג) הוא אשר דבר ה', שנצטויתי לומר לכם, ולכך ענשו הכתוב, שאמר לו (פסוק כח) עד אנה מאנתם, ולא הוציאו מן הכלל:
23 So he said to them, That is what the Lord spoke, Tomorrow is a rest day, a holy Sabbath to the Lord. Bake whatever you wish to bake, and cook whatever you wish to cook, and all the rest leave over to keep until morning.		כג וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר:
Bake whatever you wish to bake: Whatever you wish to bake in an oven, bake everything today for two days, and whatever [amount] of it you need to cook in water, cook today. [The word] אִפִיָה, baking applies to bread and the expression בִּשׁוּל to cooked dishes.		את אשר תאפו אפו: מה שאתם רוצים לאפות בתנור, אפו היום, הכל לשני ימים, ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים, בשלו היום. לשון אפייה נופל בלחם, ולשון בישול בתבשיל:
to keep: for storage.		למשמרת: לגניזה:
24 So they left it over until morning, as Moses had commanded, and it did not become putrid, and not a worm was in it.		כד וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה משֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ:
25 And Moses said, Eat it today, for today is a Sabbath to the Lord; today you will not find it in the field.		כה וַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַֽיהֹוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:
And Moses said, “Eat it today, etc.”: In the morning, when they were accustomed to go out and gather, they came to ask, “Shall we go out or not?” He [Moses] said to them, “What you have in your possession eat.” In the evening, they came before him again and asked him whether they could go out. He said to them, “Today is the Sabbath.” He saw that they were concerned that perhaps the manna had ceased, and would no longer come down. [So] he said to them, “Today you will not find it.” What is the meaning of "today"? [This implies that] today you will not find it, but tomorrow you will find it. — [from Mechilta]		ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום: שחרית שהיו רגילים לצאת וללקוט, באו לשאול אם נצא אם לאו, אמר להם את שבידכם אכלו. לערב חזרו לפניו ושאלוהו מהו לצאת, אמר להם שבת היום. ראה אותם דואגים שמא פסק המן ולא ירד עוד, אמר להם היום לא תמצאוהו. מה תלמוד לומר היום, היום לא תמצאוהו אבל מחר תמצאוהו:
26 Six days you shall gather it, but on the seventh day [which is the] Sabbath on it there will be none.		כו שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ:
but on the seventh day [which is the] Sabbath: It is a Sabbath; on it [this day] there will be no manna. This verse comes only to include Yom Kippur and [the] festivals [that no manna will fall on those days as well]. — [from Mechilta]		וביום השביעי שבת: שבת הוא, המן לא יהיה בו, ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכיפורים וימים טובים:
27 It came about that on the seventh day, [some] of the people went out to gather [manna], but they did not find [any].		כז וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָֽצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ:
28 The Lord said to Moses, How long will you refuse to observe My commandments and My teachings?		כח וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה עַד־אָ֨נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְו‍ֹתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי:
How long will you refuse: It is a common proverb: Along with the thorn, the cabbage is torn. Through the wicked, the good suffer disgrace. [from B.K. 92a]		עד אנה מאנתם: משל הדיוט הוא, בהדי הוצא לקי כרבא, על ידי הרשעים מתגנין הכשרין:
29 See that the Lord has given you the Sabbath. Therefore, on the sixth day, He gives you bread for two days. Let each man remain in his place; let no man leave his place on the seventh day.		כטרְא֗וּ כִּֽי־יְהֹוָה֘ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי:
See: with your own eyes that the Lord in His glory warns you about the Sabbath, for this miracle was performed every Sabbath eve, to give you bread for two days.		ראו: בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת, שהרי נס נעשה בכל ערב שבת לתת לכם לחם יומים:
Let each man remain in his place: From here the Sages supported [the law of] four cubits for one who leaves the Sabbath limits [i.e., the 2,000 cubits from one’s city that one is permitted to walk and no more than four cubits from one’s place], three [cubits] for his body and one [cubit] to stretch his hands and feet. — [from Er. 51b]		שבו איש תחתיו: מכאן סמכו חכמים ארבע אמות ליוצא חוץ לתחום:
let no man leave, etc.: These are the 2,000 cubits of the Sabbath limits (Mechilta), but this is not explicit, for [the laws of Sabbath] limits are only Rabbinic enactments [lit., from the words of the scribes] (Sotah 30b), and the essence of the verse was stated regarding those who gathered the manna.		אל יצא איש ממקמו: אלו אלפים אמה של תחום שבת, ולא במפורש, שאין תחומין אלא מדברי סופרים, ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר:
30So the people rested on the seventh day.		לוַיִשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
31The house of Israel named it manna, and it was like coriander seed, [it was] white, and it tasted like a wafer with honey.		לאוַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ:
and it was like coriander seed, [it was] white: Heb. גַּד, an herb named coliyandre [in Old French]. Its seed is round but it is not white. The manna, however, was white, and it is not compared to coriander seed except for its roundness. It was like coriander seed, and it was white (Yoma 75a).		והוא כזרע גד לבן: עשב ששמו אליינדר"א [כוסבר] וזרע שלו עגול ואינו לבן, והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה, והוא לבן:
like a wafer: Dough that is fried in honey, and it is called “iskeritin” in the language of the Mishnah (Challah 1:4), and that is the translation of Onkelos.		כצפיחת: בצק שמטגנין אותו בדבש וקורין לו אסקריטין בלשון משנה והוא תרגום של אונקלוס:
32 Moses said, This is the thing that the Lord commanded: Let one omerful of it be preserved for your generations, in order that they see the bread that I fed you in the desert when I took you out of the land of Egypt.		לבוַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֨מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן | יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶֽאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהֽוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
preserved: for safekeeping.		למשמרת: לגניזה:
for your generations: In the days of Jeremiah, when Jeremiah rebuked them, [saying] “ Why do you not engage in the Torah?” They would say, “Shall we leave our work and engage in the Torah? From what will we support ourselves?” He brought out to them the jug of manna. He said to them, “You see the word of the Lord” (Jer. 2:31). It does not say ‘hear’ but ‘see.’ With this, your ancestors supported themselves. The Omnipresent has many agents to prepare food for those who fear Him."-[from Mechilta]		לדרותיכם: בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם (ירמיהו ב לא) הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו:
33 And Moses said to Aaron, Take one jug and put there an omerful of manna, and deposit it before the Lord to be preserved for your generations.		לגוַיֹּ֨אמֶר משֶׁ֜ה אֶל־אַֽהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:
jug: Heb. צִּנְצֶנֶת, an earthenware jug, as the Targum [Onkelos] renders. — [from Mechilta]		צנצנת: צלוחית של חרס, כתרגומו:
and deposit it before the Lord: Before the Ark. This verse was not said until the Tent of Meeting was built, but it was written here in the section dealing with the manna. —		והנח אתו לפני ה': לפני הארון, ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד, אלא שנכתב כאן בפרשת המן:
34 As the Lord had commanded Moses, Aaron deposited it before the testimony to be preserved.		לדכַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַֽהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָֽעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת:
35 And the children of Israel ate the manna for forty years until they came to an inhabited land. They ate the manna until they came to the border of the land of Canaan.		להוּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
forty years: Now were not thirty days missing? The manna first fell on the fifteenth of Iyar, and on the fifteenth of Nissan it stopped, as it is said: “And the manna ceased on the morrow” (Josh. 5:12). Rather [this] tells [us] that in the cakes the Israelites took out of Egypt they tasted the flavor of manna. — [from Kid. 38a]		ארבעים שנה: והלא חסר שלושים יום, שהרי בחמישה עשר באייר ירד להם המן תחלה, ובחמישה עשר בניסן פסק, שנאמר (יהושע ה יב) וישבות המן ממחרת, אלא מגיד שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן:
to an inhabited land: After they crossed the Jordan (Other editions: For that [land] on the other side of the Jordan was inhabited and good, as it is said: “Let me now cross and see the good land on the other side of the Jordan” (Deut. 3:25). The Targum of נוֹשָׁבֶת is יָתְבָתא, inhabited, Old Rashi). — [from Kid. 38a]		אל ארץ נושבת: לאחר שעברו את הירדן שאותה שבעבר הירדן מיושבת וטובה, שנאמר (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ותרגום של נושבת יתבתא, רצה לומר מיושבת:
to the border of the land of Canaan: At the beginning of the border, before they crossed the Jordan, which is the plains of Moab. We find [the two clauses] contradicting each other. Rather, [it means that] in the plains of Moab, when Moses died on the seventh of Adar, the manna stopped coming down. They supplied themselves with the manna that they had gathered on that day until they sacrificed the omer on the sixteenth of Nissan, as it is said: “And they ate of the grain of the land on the morrow of the Passover” (Josh. 5:11). — [from Kid. 38a]		אל קצה ארץ כנען: בתחלת הגבול, קודם שעברו את הירדן, והוא ערבות מואב. נמצאו מכחישין זה את זה, אלא בערבות מואב כשמת משה בשבעה באדר פסק המן מלירד, ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן, שנאמר (יהושע ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח:
36 The omer is one tenth of an ephah.		לווְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָֽאֵיפָ֖ה הֽוּא:
one tenth of an ephah: The ephah equals three se’ahs, and the se’ah equals six kavs, and the kav equals four logs, and the log equals six eggs. [Hence, an ephah equals 3 x 6 x 4 x 6 = 432 eggs. I.e., the space displaced by 432 eggs.] We find that a tenth of an ephah equals forty-three and a fifth [43.2] eggs. This is the amount for challah [the minimum amount of flour that requires the separation of challah] and for meal offerings. — [from Eruvin 38b]		עשרית האיפה: האיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין והקב ארבעה לוגין והלוג שש ביצים נמצא עשירית האיפה ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה והוא שיעור לחלה ולמנחות:

 The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.