Sefaria Akeidat Yitzchak 2:1 Akeydat Yitzchak by Eliyahu Munk

About This Text

Jewish Thought

Author:

Akeidat Yitzchak, written by the Spanish rabbi Isaac ben Moses Arama (c. 1420 – 1494) , is a collection of philosophical sermons on the Torah. The book is composed of 105 “gates” with each gate containing a sermon. Each sermon discusses a philosophical idea that comes from the chosen texts and a commentary that tries to solve the problems in the text. Akeidat Yitzchak was first published in 1522 in Salonika.

Composed: Salonica / Thessaloniki (c.1455 - c.1495 CE)נוצר/נערך: Salonica / Thessaloniki (1455 - 1495 לספירה בקירוב)

Current Version

Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849

Select Version

Source: nli.org.il

Digitization: Sefaria

License: Public Domain

Revision History

Buy in Print

Current Translation

Akeydat Yitzchak by Eliyahu Munk

Select Translation

To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew sourceRead More

Source: urimpublications.com

Digitization: Sefaria

License: CC-BY

Revision History

Buy in Print

For commentary etc. (right side page under resources) click: Akeidat Yitzchak 2:1 with About (sefaria.org)

Gate 2:1

שאין מן ההכרח שגרמי השמים יהיו חיים משכילים מתנועעים לתשוקת הנבדלים לא מצד השכל וכ"ש מן התורה ושאם היה כן ראוי לזכור מציאת המלאכים בפסוק הראשון לפי טבע המציאות:

את השמים ואת הארץ

"the heaven and the earth"

במדרש פרשת החדש (ש"ר ט"ו) הרבה מעשים כתב משה סתומים ועמד דוד ופירשם, אנו מוצאים ממעשה בראשית שמאחר שברא שמים וארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלהים כו' ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור כו' ודוד פירש מאחר שברא האור ברא שמים שנאמר (תהילים ק"ד) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כו':

Midrash Rabbah Exodus 15, states that Moses wrote down many things in general obscure terms, whereas David later explained these in greater detail. For example, Moses wrote in the story of creation that heaven and earth preceded the creation of light, whereas David gives the reverse account in Psalms 104,2: "You wrap Yourself in light like a cloak, and then stretch the heavens like a carpet."

אם משמעות מלת שמים בפסוק זה הוא שמים ממש כמאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים יראה באמת שהתורה האלהים אינה מסכמת לדעת הפלוסופים במציאות המלאכים. והוא שעם שמציאותם מפורסם מאד בתורה ובנביאים ובכתובים הנה התייחדם להיותם הם מניעי השמים והמשפיעים אותם זה לא נזכר בכאן ולא נמצא מפורש בשום מקום ויראה שנוכל להכחישו ולכפור בו בלי עון ופשע. כי הנה הפילוסופים לא חייבו מציאות המלאכים רק מצד התנועות השמימיות התמידות וחלופיהן. כי אמרו אם היתה תנועתם מהתחלה טבעית כתנועות היסודות יחוייב שינוח הגלגל בהגיעו אל מקומו הטבעי אבל מאחר שהוא מתנועע תמיד בחלקיו וממקום שיתנועעו אליו יתנועעו. חוייב שהתחלת תנועותיהם תהיה נפש שכלית בה יציירו הנבדל אשר בעבורו יתנועעו עם צירוף התשוקה התמידית להגיע אליו ולזה שמו מספר הנבדלים כמספר חלופי התנועות ואמרו שהנבדל מושפע ממנו נבדל וגלגל עד תום מספרם. כל אחד מהתכמים לפי מספרו אחד מרבה ואחד ממעיט. ואחר ייחסו התורניים זה הדעת אל הנביאים כהו שבא מדבריהם בפירוש המרכבות וזולתם: והנה אחר שלא סופר בכאן שהוא מקומו המיוחד וגם המה באו על הדברים האלו כאשר ימשש העור ובתורת אומדנא כמ"ש הרב המורה פרק ד' חלק ב' עם מה שכתב פרק ע"ב חלק א' אבל אם יש להם שכל שיציירו בו אין זה מבואר אלא אחר עיון דק. יראה שאין אנו חייבין לשמוע בקולם ולא לקבל השערתם: כי מי יאמר שלא יהיה ענין תנועות הגלגלים בהתחלה טבעית שמה בוראם יתברך בהם בה יתנועעו כל חלקיהם אל מקום מיוחד כאלו תאמר חלקי הגלגל היומי אל הנקודה המערבית וכל חלק וחלק מהגלגל בהיותו חוץ למקום ההוא יתנועע בטבע אליו כהתנועע האבן אל המרכז כשהיה חוץ ממנו ואולם לא יוכל החלק ההוא לנוח שם לפי שכל חלקי הגלגל מדובקים וכלם רצים גם הם להגיע אל המקום ההוא דרך סבובם. ובמרוצתם דוחים החלק המגיע שם ומכריחים אותו להעתק ממקומו ולהתרחק משם עד שישוב גם הוא דוחה כאחד מהם. וכן ילך הדבר בסבוב לעולם להשלים ע"י תנועותיהם תועלות המאורות ועירוב היסודות והמזגם כמו שאמרו הטבעיים לפי דרכם. וענין הדחיה הזאת נראה אותה במים היורדים במורד ואחר ירוצו בדחיית הבאים אחריהם דרך עלייה עד שתספיק תחבולת המלאכה להמשיך תנועתם בסבוב תמידי וחזרתם חלילה כמו שראינום פעמים רבות. והפלא מן הרואה תשוקת תנועת המגני"טס אל נקודת הקטב הצפוני איך יתפלא מהיות עוצם האותות החלקים הגלגליים אל המקום ההוא המיוחד על האופן הזה שאמרנו וכיוצא בו. ועל פי הענין הזה ימצאו יפה חלוף התנועות כי שמם הבורא בחלוף הטבעים כאשר גזרה חכמתו לתועלת המציאות כמו שעשה ביסודות. והגלגל היומי יהיה מקום חלקיו הטבעי הנקודה המערבית עצמה כמו שאמרנו. ושאר הגלגלים קצתם הנקודה המזרחית ממש וקצתם אחרת נוטה ממנה קצת מעלות וקצתם נוטה יותר או פחות. והתחלפות תנועותיהם במהירות ואיחור יהיה ג"כ נמשך אל חוזק האַוְתות או חולשתו כי אשר יש לו האַוְתות חזק ירוץ אליו במהירות גדול יותר מאשר יש לו האותות חלוש כמו שהוא הענין בשוה בתנועת האש והאויר למעלה והמים והארץ אל המטה. וכבר יאות להם זה הענין מצד טבעם וזה כי כמו שיתחלפו אלה השמים מאלו היסודות להיותם עצם חמישי זולתם. והיו קצת היסודות מתנועעים אל המעלה וקצתם אל המטה הנה יהיו אלו מתנועעים לא למעלה ולא למטה רק אל אמצע הסבוב אם המזרחי או המערבי או מה שבין. והנה ודאי יאות השכל לזה ולא ימאנהו כמו שימאן להאמין היות נפש חיונית לגשם בלתי כליי כל שכן שתהיה נפש משכלת מתנועעת תמיד אל צד א' על אופן אחד בלי שום שנוי וחלוף כלל כמו שלעג על כל זה החכם בספר הפלת הפילוסופים בשאלות י"ד וט"ו ממנו זכור אזכרנו עוד בשער הכרובים בע"ה.

Since the four basic elements, i.e. water, earth, wind, and fire move only in one direction, downwards in the case of water and earth, upwards in the case of wind and fire, and their motion is always arrested once their respective goals have been reached, it is clear that their path is predetermined for them, and that they are not free agents. When we observe movements in the sky, we observe unceasing motion in apparently forward and backward direction (orbit). This could suggest that the objects in motion are possessed of intelligence or are directed by intelligent beings. Since our traditions are not too clear about all this, we are permitted to reject this idea altogether and simply postulate that these heavenly bodies have been given different properties from the four fundamental elements comprising earth. Motion of the celestial bodies is on the one hand unceasing, yet their exact path is pre-calculated and departure from it is not possible either regarding their speed or direction of movement. Most Midrashim are compatible with this theory.

והנה מה שהכריח הרב המורה (ח"ב פ"ה) חיותם והשכלתם ממאמר השמים מספרים כו' עם אמרו אין אומר ואין דברים כו' כבר כתבנו בנעילת השער הקודם בפירוש המזמור מה שיבטל הכרחיותו לגמרי כמו שראית. אם מהוראת הלשונות ואם מהמשך הכתובים עד אמרו בכל הארץ יצא קום כו' נם מה שזכר מהמדרש (ב"ר פ"ב) שהארץ תוהה ובוהה לומר שמים וארץ נבראו כאחד התחתונים מתים והעליונים חיים. היא מבואר שעל היות העליונים קיימים כאיש והתחתונים נפסדים יצדק מאמרם זה וכיוצא בו. אדרבה מצינו בדבריהם זכרם לברכה מה שיעידו עליהם שהם מתים:

אמרו תניא כל מי שיש לו תולדות מת וכלה ונברא ואינו בורא. וכל מי שאין לו תולדות אינו מת ואינו כלה ובורא ואינו נברא. ר' עזרה בשם רבי כלפי מי [נ"א מעלה] הדבר אמור שכל מה שאתה רואה תולדות השמים והארץ הן שנאמר בראשית ברא אלהים כו' ונאמר אלה תולדות השמים כו' (ב"ר פרשה י"ב). יראה מדבריהם בבירור ששמים וארץ הנה הם מתים וכבר אמרו שהם חיים אלא שכוונתם שאף על פי שאינם נפסדים אינם חיים משכילים מרגישים אבל הם כיסודות הארץ שהם פגרים מתים. ומה שאמרו שהם כלים ירצו שהם בעלי תכלית כמו שאמר הכתוב שמים לרום וארץ כו' (משלי כ״ה:ג׳). או שאמרו זה על דרך שאמר המשורר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד (תהילים ק״ב:כ״ו-כ״ז). וגם במאמר הזה יראה שפסק הדין כדברינו כמו שנבאר בשער החמשי ב"ה. סוף דבר קצת עדי הרב אינם נכוחים וקצתם מבוארי הדחייה והנה לא נעזר לא בנביאים ולא בכתובים ולא בחכמים. ולא ידעתי על מה סמך במה שכתב שם זה לשונו וזו ראיה תוריה לא יכחישה כי אם סכל או מתעקש. כי האל יודע אם לעקל או לעקלקלות כי אם על דבר אמת: ואולם מציאות המלאכים שהזכירה אותו התורה הוא ענין מעולה מאד מהיותם נפשות או מניעים לגלגלים הודיעה התורה מציאותם אשר המציאם בוראם להשלים על ידם הנהגת המציאות על דרך ההנהג' הפרטית והאישית כמו שתושלם ההנהג' הטבעית ע"י אלו השמים ותנועותיהם כמו שבא בכל מקום., הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כ״ד:ז׳) והנה אנכי שולח מלאך כו' (שמות כ״ג:כ׳) כי מלאכיו יצוה לך כו' (תהילים צ״א:י״א) אלהי שלח מלאכיה וסגר כו' (דניאל ו׳:כ״ג) ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' (איוב א׳:ו׳). כי אם מיכאל שרכם (דניאל י׳:כ״א). גם להשלים נביאיו יתב' על ידם. ויקרא מלאך ה' אליו (בראשית כ״ב:ט״ו) וירא אליו מלאך וכו'. וזולתם מב' המינים רבו מספור. וזהו הטעם שלא נזכרו בפי' בריאתם במעשה בראשית כי לא נזכרו שם רק השמים והארץ ושאר סדרי הבריאה הטבעית כמו שנבאר. והנה זהו דעת תורני נכבד מאד ומסכים עם הכתובים שלא הזכירו תועלת הגלגלים והמאורות רק להאיר על הארץ ולאותות ולמועדים כמו שיבא. ובכל מקום אמר (בראשית כ״ד:ז׳) ה' אלהי השמים. הודו לאל השמים (תהילים קל״ו:כ״ו). סולו לרכב בערבות כו' (שם ס"ח). לומר שמכחו ית' ששם בטבעם האַוְתות שאמרנו הם מתנועעים. והנה רז"ל יעידו על אמתת זה גם כן במה שאמרו תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה כו' (ויקרא רבה פרשה כ') כמו שיבא בביאורו בשער הנזכר בעזרת הצור:

אמנם אחר שהחכמים התורניים כלם בכל עת שנמצא מדבריהם נמשכו אחר הדעת הפילוסופי וקבלו היות המלאכים מניעי הגלגלים האלו על הדרך שאמרנו. ולא מצאתי לי בכלם עוזר וסומך בידי אל הדעת הזה. לבד זה מצאתי אחרי ראי כי החכם ה"ר יצחק בן לטיף ז"ל בספר שער השמים שלו נתעורר למה שכתבנו מענין התמדת התנועה השמימיית מכח דחיית החלקיים הכדוריים ושמחתי כי יש עוזר מבעלי החכמה. אמנם לחוש אל הרבים גם כי אראה קצת מאמרי חז"ל מראים להם פנים ויראה מדבריהם שהם נמשכים אל הדעת הזה כמו שיבא. גם שדברו על בריאותם וזמן חדושם מהכתובים אשר באו בבריאה ואין צ"ל אם מאמר הנביא (ישעיהו מ״ב:ה׳) בורא השמים ונוטיהם יכוין אל אלו הנבדלים שהם היו נוטי השמים ומשפיעים אותם כמו שאמרנו. ראיתי להסכים עמהם בכל מה שאכתוב בפי' פרשה זו בעזרת הצור: ומה שראוי שנשתדל בו תחלה הוא לדעת אם נבראו מתחלה כאשר יאות אל הסדר הטבעי או אחרי כן. וזה מהכרעת דעת חכמינו האלהיים הנמצאים במדרשיה' ז"ל. ונאמר כי עם היות שיש מחכמי המדרש מי שאמר שלא נבראו המלאכים עד שנבראו שמים וארץ (ב"ר פ' א' וג') ונתנו הסבה כדי שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו וגבריאל בצפונו כו'. מ"מ רובם הם מחזיקים למה שיתכן מסדר הבריאה ולמה שקיימו כל החכמים האלהיים מהיות הגלגלים מושפעים מהשכלים הנבדלים:

ונראה בעיני שזה הדרוש הזכירוהו חז"ל במדרש (ב"ר פ' ג') על דרך מחלוקת ואח"כ סתם שהלכה כסתם והוא מה שנמצא בפרשת יהי אור. רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמיוסין [פי' יסודות] כך האורה נבראת תחלה. רבי נחמיה אומר העולם נברא תחלה ואח"כ האורה משל למלך שבונה פנטין ואח"כ מעטרו בנרות. מבואר הוא שהאור שנחלקו עליה אלו החכמים אינה אורה שהיה לבעל המלאכ' צורך בה ח"ו אבל הדעת מחייב שהאור הזה הוא כנוי אל השכלים הנבדלים אשר הם אורות באמת ומאורם המושפע אליהם מיוצרם נתמלא כל העולם אורה. ורבי נחמיה ראה לבאר הכתובים אל הסדר שנכתבו בראשית ברא אלהים את השמים וגו' ואח"כ יהי אור וגו'. ויסמוך על הלמוד ההמשליי שכך בונה המלך פלטין ואחר כך מעטרו בנרות. והיה זה לסיבה שזכרנו להורות דלא לאורן הוא צריך לעשות המלאכ'. אמנם רבי יהודה הנה מכריע הענין מטבע הבריאה שהיו האורים האלו ראויים להמצא תחילה כדרך המלך הבונה פלטין במקום אפל כו' כי כן הוא יתעלה בורא עולם במקום אפל ונעדר מאלו הנמצאות והיה ראוי או מחוייב בדרך הטבע להקדים הסבה אל המסובב ולזה ברא אור המלאכים תחלה אשר באורן יראו אור הנמצאות כלם. זה ענין המחלוקת. אמנם ענין הסתם הוא מה שזכרוהו שם בסמוך א"ר ברכיה בשם רבי יהודה ברבי סימן לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר יי' וכבר שמים נעשו. אוף הכא ויאמר אלהים יהי אור וגו' והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור שכבר היה: ויש לדקדק עליו מי לא ידע שאין עמל ויגיעה לפניו יתעלה. אלא שנראה שהוא כיון לייחס פועל אלו הנמצאות כלם אל האור הנברא ביום ראשון לפי מדרשיהם כי הבורא יתעלה נתן כח באותו האור להשפיע את כלם והכוונה במה שברא הקב"ה המלאכים ראשונה כביכול לא היה צריך עוד להיות יגע ועמל בשאר הנמצאות כי לא בעמל ויגיעה בראם אלא בדבר והדבר הוא השפע המושפע מאתם ברצונו יתברך לבד. וזהו מה שדקדק והיה אור לא נאמר שיובן לעתיד כשימצא כל דבר ודבר מהנמצאות בעתו אבל אמר ויהי אור שמשמע לעבר להגיד כי משעה ראשונה שנמצא אור המלאכים כבר היה כאלו אור הנמצאות כלן נמצא. והנה כבר נזכר זה הענין הנכבד להם בלי חולק. אמנם לקיים זה הדעת האמתי ולחזקו לא סרו מהזכירו שם על דרך השאלה עם פסק התשוב' גם הביאוהו במדרש תילים (מזמור ק"ד). הט אזנך ושמע דברי חכמים: (ב"ר פ' ג') רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמני בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה כיצד ברא הקב"ה את האורה. אמר נתעטף הקב"ה בשמלה והבהיק את העולם כלו באורו. הוא קאמר בלחיש'. אמר ליה ולא מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה (תהילים ק״ד:ב׳). אמר לו כשם שקבלתי בלחישה כך אמרתי בלחיש'. קדמוי מה היו אומרים, ממקום בית המקדש נבראת האורה לעולם. הדא הוא דכתיב והנה כבוד אלהי ישראל וגו' והארץ האירה מכבודו מכבודו (יחזקאל מ״ג:ב׳). ואין כבודו אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגומר. (ירמיהו י״ז:י״ב):

ועתה ראה כי למה שכבר קבלו עליהם האלהיים שאור מציאות הנבדלים נברא תחלה אשר בו הושפע מציאות כל הנמצאות כמו שאמרנו וכמו שהוא שגור בפיהם כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא שלו שהביאו הרב המור' פ"ו חלק ב'. הנה הם היו שואלין ודורשין כיצד ברא הקב"ה זאת האור' כי היתה שאלה גדולה ועמוק' אצלם לפי שכבר יפלו תחתיה שתי ספקות קשות וגדולות הערך: האחד מצד מציאות זאת האורה בעצמה. וזה לדעת אם היו אלו הנמצאים הראשונים מושפעים ממנו על דרך החיוב כדרך המסובב מהסבה וכענין המושכל מהשכל עד שיחוייב מזה דעת הקדמות שהאמינוהו רוב הפלוסופים ולא יהיה לנמצאות א"כ סדר זמני כלל. או אם היו מרצונו יתעלה אחר שלא נמצאו כמו שיעידו על זה פשוטי התורה האלהית: והשני כי לפי שהנמצאות האלו המושפעות מזאת האורה הנה המה רבות במין הרבוי הנשוא בשווי והיה מחוייב שתהיינ' להם ג"כ התחלות על זה התואר רצוני שתהיינ' ההתחלות ג"כ רבות בזה המין מהשווי. ואם יפול זה התנאי עד התחלת ההתחלות יתברך שמו יחוייב אחד משני ענינים אם שההתחל' ההיא תהיה ג"כ על זה התואר חליל' או שיקש' לנו איך יושפעו מהתחל' אחת פשוט' מכל צד התחלות רבות שוות במהות ומציאות. ולפי קושי השאל' הזאת ועמק' בעיונים האלהיים הלך לו אצל החכם שהי' אצלם בקי בהגדות כמו שאמרו אם רצונך להכיר למי שאמר והיה העולם לך אצל הגדות (ספרי פ' עקב). והיתה התשוב' נכונה מאד לעומת אלו השתי ספקות הנכללות בשאל' במה שאמר נתעטף הקב"ה בשמל' והבהיק את העולם כלו באורו. והוא משל נמרץ ומתייחס מאד אל השתי הכוונות מב' הבחינות. האחד להיות הלבוש קנין הלובש ומחדשו לו אחר שהיה לו מציאות זולתו ובזה יגזור על היות אלו הנבדלים רואי פניו ית' הקרובים אליו כשמלה זו של עטוף נבראים ברצונו ית' ונמצאים לו אחר שלא היו כענין הלבוש שאמרנו. ומעתה אין העולם קדמון ולא מחוייב ויש לו סדר זמני בלא ספק. והשני מצד שהלבוש הוא דבר שהלובש מתכסה בו ומסתתר תחתיו. ובזה ביאר השאלה השנית מהמצא מאתו יתברך הדברים הרבים ברבוי הנשוא בשווי ויאמר שזה יתכן להיות במה שימצאו המלאכים ראשונה כי במציאותם נמצא בהם תחלת הריבוי הנשוא בשווי במה שכל אחד מהם איפשר מצד עצמו מחוייב מצד סבתו ומהרבוי ההוא נמשכו כל מיני הרבוי הנשוא בשווי בכל מיני הנמצאות הרבים והמתחלפים והנה לא סר בזה מהטעם עצמו אשר זכרוהו חכמי האלהות כמו שזכרם כל זה החכם בתחלת המאמר הה' לאלהייות. והנה עם זה כבר יוחסו לו ית' כל הנמצאות הללו עם רבוים וחלופם כמסתיר פנים ממנו רצוני במה שהוא האור השופע ראשונה על אלו השכלים וממציאם בעטוף ההוא הנזכר ואנו מייחסים הנמצאות אליהם וכאלו הוא יתב' נעלם ומסתתר בהם מענייני הרבויים וחלופיהן. כי לא יאמר הריבוי רק מצדם. והוא באמת ענין ההתעטפות אשר הראה בו חכמתו ובקיאותו שעליהם אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה כנזכר. וכל זה ממה שיחייב גם כן המצא המלאכים תחלה. שאם לא כן אי אפשר להמצא רבוי חלופי הנמצאות אם בטבעם ואם בתנועותיהם. שהרי אי אפשר שהתנועות המזרחיות והמערביות תהיינה עלולות מעלה אחת פשוטה אלא שימצאו מצד הרבוי הנמצא ראשונה בעלות. וזה עצמו טעם ר' אליעזר הגדול אשר צעק ממנו הרב המורה פרק כ"ו ח"ב זה לשונו. ראיתי לרבי אליעזר הגדול דברים בפרקיו (פ' ג') המפורסמים לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם מהנמשכים אחר תורת מרע"ה וזה שהוא אומר דבר שמע לשונו. שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה לקח ונטה כשלמה והיו נמתחים והולכים שנאמר עוטה אור כשלמה כו'. הארץ מהיכן נבראה משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב ל״ז:ו׳) זה לשון המאמר הנאמר שם. עוד כתב ואני תמה זה החכם מה האמין אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר ואי אפשר מבלתי חמר יתהוה ממנו מה שיתהוה ולזה בקש מהשמים והארץ מהיכן נבראו. אי זה דבר הגיע מזה המענה כי יתחייב שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא כו'. כמו שתצטרך לראותו משם. ומאד מאד יש להפלא מחכמתו ז"ל כי ממקום שבא היה לו למצא טענה בעד האומר. וזה כי אחר שראה שבתשובה זו נפסקו השאלות היה לו לחתוך הדין שלא היתה כוונת השאלה מה שכתב מצורך היות דבר מדבר חלילה לו. אמנם במה שאמרנו יתברר שלא נראה כמאמר ההוא לשבח ועלוי. וזה כי אחר שנתברר לו ע"ה אור הלבוש איך נברא על דרך העיטוף שביארו בעל הגדה הנזכר. והוא נתינת מציאות השכלים הנבדלים על דרך הרצון אחר שלא היו כמו שהונח למד דעח את העם האיך הבהיק את העולם כלו באור ההוא והוא ההשפע מהם עולם הגלגלים כי כללם שם שמים לפי הפרסום. ואמר שמים מהיכן נבראו והשיב כי מאור לבושו זה שנתייחסו אליו השכלים הנבדלים ממנו נמצאו השמים והוא דבר נכון ודעת שקבלוהו וקיימוהו כל האלהיים כמו שאמר שהשכל הנבדל מצד השכילו עצמו הושפע ממנו הגלגל כמו שזכרו החכם בתחלת המאמר הנזכר. ולזה הפליג המליצה כי מאור לבושו לקח ונטה כשלמה והיו נמתחים והולכים כי כן היה הדבר לפי דרכם כי מהאור ההוא הושפעו והיו נמתחים והולכים עד שנגמר במספרם כפי רצון הבורא יתברך. וכבר אמרנו שאפשר שזו היא כוונת הכתוב במה שאמר בורא שמים ונוטיהם (ישעיהו מ״ב:ה׳). כי אמר ונוטיהם על המשפיעים אותם וימתחום על מספרם כרצונו יתעלה. ואין זה מדרך הסיוע במלאכה שאמרו מיכאל היה מותח בדרומו כי על זה האופן המלאכה היא לפניו וכלה שלו. כי הוא יתעלה ברא השמים במה שברא נוטיהם תחלה וזה מבואר. ועל זה הענין אמר ג"כ שהארץ ותולדותיה הושפעו מהשכל הקרוב אלינו ואשר תחת גלגל הירח אשר יחסו אל היסודות ואל המורכבים מהם יחס שאר השכלים אל גלגליהם ויחס שכלנו אליו יחס נפש הגלגל עם מניעו כמ"ש הרב המורה פ"ד ח"ב. ולזה המליץ משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק כלומר שהנמצא הדק והזך שתחת השמים שהוא הכסא האלהי שנאמר (ישעיהו ס״ו:א׳) השמים כסאי, זרק המציאות ומשם יפרד לכל בעלי הפירוד. והוא באמת מאמר שלם בתכלית האמות ויושר האמונה מלבד מה שדקדק בשני הענינים באומרו לקח ונטה לקח וזרק בדעת תורני נפלא מאד והוא לומר כי אעפ"י כן לא הושפעו אלו השמים מאלו הנבדלים על דרך החיוב כי אם ברצונו יתברך כאשר רצה להשפיע עליהם שפע שבע רצון שיושפעו מהן אלו הנמצאות כמו שנמצא אומרו ביום הב' יהי רקיע וגו'. ויבדל וגו'. יהי מאורות וגו'. וכן בנמצאות השפלות נמצא מציאותן בזה אחר זה כאשר רצהו יתעלה. ולזה אמר לקח ונטה לקח וזרק, והנה א"כ לא נשאר תרעומת על זה החכם המופלא במאמר הזה רק למי שיאמין שיגדל הכח האלהי כשיעשה הכל חוץ מטבעו והפך סדור מציאותו ויפול אל פחת הקרי וההזדמן שרצו המהבילים. ואולם כבר ביררנו שענין ספור מעשה בראשית הוא לבטל דבריהם ולהראות סדר נכון וטבע קיים בשרשי הנמצאות הוא הסולם האלהי לעלות תחתונים למעלה בהשאיר היכולת האלהי על הכל לבטלו ולשנותו ושאין מקום לשנוי הטבע כי אם בהנחתו כמו שיתבארו עוד ענינים אלו במה שיבא ולא נמצא שום תורני שיחלוק על זה. וכבר נתרעם הרב ממאמרים אחרים כיוצא באלו ויבא באורם לפי דרכנו בשער ג' ב"ה:

ואחר שנתבאר זה המאמר בהסכמת מה שהיינו עליו מהמאמר הראשון נשוב להשלמתו באומרו אמרה לו בלחישה כי עם שהכתוב זכר אותה היה עושה בסיפורו סימן ההעלם למה שהיו החכמים מסתירים אלו הענינים מההמון כדי שלא יבואו לידי הרהור רק שיקחו הדברים כפשוטן כמו שהמה בכתובים במעשה בראשית אי שלא לפרסם בריאת המלאכים תחלה לסבה שאמרו שלא יאמרו מיכאל מותח וגו' והכוונה שלא יתייחסו הפעולות בלב העם רק אליו ית' כי הוא מה שיאות להם כדי שלא יעלה על טפשות לבם שיש דבר נעלם ממנו כלל. האמנה כי במה שזכרו הכתוב כן נתן מקום להשכילו ולומר אותו בלחישה בין החכמים. ולפי שכוונתו באחד מהעניני' אשר עליו היתה עקר השאל' היה לבטל דעת הקדמות כאשר אמרנו: אמרו קדמוי מה היו אומרים ממקום בית המקדש. והכוונה כי בהמצא הכבוד חוייב האור להמצא כהמצא האור מהשמש או המושכל מהשכל שנאמר והנה כבוד אלהי ישראל והארץ האירה מכבודו כי אין כבודו זולתו והוא המקדש וזהו דעת חצוני עם שסמכו אל הכתוב. ואפשר שירצה כי הראשונים להעלם אלו העניינים מהם לא היו נותנים טעם בשאלה זו מצד הנמצאות העליונות אבל דברו בנמצאות אלו השפלות היותר רחוקות מהיחס אל העלה הראשונה ית' אם מצד מהותם ואם מצד הפסדם ועליהן שואלין ודורשים מהיכן אור מציאותם יוצא והיו מיחסין אותם אל תנועות השמים ומערכותיהם וזה ממקום בית המקדש משם יצא אור לעולם כמו שאמרנו. והוא מה שנתבאר להם היטב מראותן והארץ האירה מכבודו. ירצה שייחס הכתוב הויות הארץ ותולדותיה ואור מציאותם אל כבוד אלהי ישראל והוא הכבוד הנברא המניע אלו הגופים הנוראים אשר בהם יתבונן העולם האמצעי הנקרא בית המקדש בעצם וראשונה כמו שנתבאר מאומרם כסא כבוד מרום מראשון וגו'. מ"מ למדנו שכוונת כל החכמים האלהיים בעלי אלו ההגדות לבאר הכתובים לפי הסדר הטבעי לא לפי סדרן ולגזור שהמלאכים נבראו תחלה כמו שחוייב להיות לשימצאו כל הנמצאות כלן על הסדר הנכון: והוא מה שבארו לנו בפירוש המאמר שזכרנו ראשונה שהוא כלל גדול בזה וכיוצא בו והוא במה שאמרו הרבה דברים כתב משה סתומים. והפלא ממאמר זה שהרי משה לא כתב דבריו סתומים אבל בפירוש אמר תחילה בראשית ברא אלהים את השמים וגו' ואח"כ ויהי אור וגו'. והיה להם לומר ובא דוד והפכם. אלא שבאו להורות וללמד כי דברים אלו של משה בכאן אינן כמשמען ואי איפשר שיפורשו כן על דרך האמת. כי אם שמים שמים כפשוטן אי אפשר להם שיבראו קודם האור אם היה מה שפירשנו ענינו. ואם לא היה האור זה ענינו הנה העקר חסר מספור סדר הבריאה ממה שלא זכר מציאות השכלים הנבדלים הנמצאים ראשונה בסדר. אבל האמת שהם כתובים סתומים לא נודע לנו פירושם עד שבא דוד ופירשם באומרו עוטה אור כשלמה נוטה שמים וגו'. שהכוונה שבתחלה נברא מציאות אור המלאכים ומהאור ההוא היו השמים נמתחים והולכים כמו שנתבאר על פי המאמרים הראשונים. ומעתה למדנו שיש עלינו לפרש הכתובים באופן שיבא כלו על הסדר. והנה עם זה נגמר הדין על בורייו ונפסקה הלכה מפי נביא אדון המלכים והמשוררים ואין לפקפק:

על כן על כל דברי האמת והצדק אשר כן ביררנו והוכחנו על הדרך שנתבאר אני אומר כי כוונת הכתוב באומרו בראשית ברא אלהים את השמים וגו'. הוא ללמד סדר הבריאה ולומר שבתחלת הכל הוציא מהאין המוחלט שמים וארץ. האמנה כי במלת שמים כיוון אל שני ראשי הבריאה לפי שעקר המלה תורה על עליוני הנמצאים רצוני העולם הרוחני שהוא הראוי שיברא ראשונה על הסדר הטבעי וכולל גם כן היולי גרמי הכדורים שהוא הראש הקרוב אליו נסדר ואין למאן בזה הפירוש שכבר כתב הראביע טעם השמים גובה ומעלה וכו'. גם הרד"ק ז"ל כתוב שמי השמים יש מחכמינו שפירשו עליוני השמים ולדבריהם יהיה זה מה שאינו גוף ומה שאמרנו עליוני במדרגה ולא במקום והוא עולם הנשמות ויהיה פירוש והמים אשר מעל השמים ג"כ בלתי גוף והוא צורת הצורות שממנה יוצאות הצורות ועליה נאמר גם כן ובין המים אשר מעל לרקיע וגו' עד כאן. הנה ששולח להם זה השה י"ל מה שרצינו אליו. וכן נראה פירוש הכתוב באמרו ושמים לא זכו בעיניו (איוב ט״ו:ט״ו-ט״ז) כי הוא מאמר נרדף לראש הכתוב שאמר הן בקדושיו לא יאמין וגו'. שהענין בעצמו כאמרו, הן בעבדיו לא יאמין וגו' ובמלאכיו ישים תהלה אף כי שכני בתי חומר וגו' (שם ד'). וכן הן עד ירח ולא יאהיל וגו' (שם כ"ה). כלן סופן ממין ראשן. והנה הרב המורה בפי"ג ח"ג כתב בפירוש כי מאמר ובמלאכיו ישים תהלה הוא עצמו מאמר ושמים לא זכו בעיניו והכריחו מהכתוב. ואם כן כבר יקרא המלאכים שמים כמו שיקראו השמים מלאכים וכן באמרו יי' אלהי השמים אשר עשית את השמים (נחמיה ט׳:ו׳) לרוכב בשמי שמי קדם (תהילים ס״ח:ל״ד) אין ספק שכל הכתובים האלו ודומיהם יכללו השמים ומניעיהם בשוה ודי ראיה. וכ"ש במקום שכוונה התורה לדבר בלחישה לסבות שכתבנו. וגדולה מזאת הורגלה בפי החכמים כלם (אבות ב') וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ויהא מורא שמים עליכם (שם א') ואם יתעקש המתעקש ישמע דברי הרמב"ן ז"ל שכ' על ויקרא אלהים לרקיע שמים, זה לשונו, אבל יותר נכון לפי פשט הכתוב שנאמר כי השמים המוזכרים בפסוק ראשון הם השמים העליונים אינם מכלל הגלגלים אבל הם למעלה מן המרכבה כעין ודמות על ראשי החיה רקיע (יחזקאל א׳:כ״ב) ומהם נקרא הש"י (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים ולא ספר הכתוב בבריאתם דבר כאשר לא הזכיר המלאכים וחיות המרכבה וכו' ועוד כ' שם ומזה אומרים החכמים לקבל עול מלכות שמים (ברכות י"ג:) והכתוב אומר די שליטין שמיא (דניאל ד׳:כ״ג) ויש להם מדרש נפלא כמו שאמר ואתה תשמע השמים (מלכים א ח׳:ל״ב) וכל זה יראנו רמוז בפסוק ראשון הזוכה לו כל אלו דבריו. הנך רואה כי הרב ז"ל דבר גבוהה במלת השמים ממה שכווננו אליו לפי חכמתו והשגתו בעניינים האלדיים המקובלים אליו. אמנם מה שכתבנו הוא הנכון והקרוב אל הפשט ודרך המצוע הראוי להודות לו מק"ו ומאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים קיים זה הפירוש כמו שיבא ב"ה. והרי זה הקצה העליון מהבריאה אמנם הראש הג' השפל והפחות ממנה כללו באמרו ואת הארץ והיא תכלול שאר היסודות הנטפלים עמה. ולא הוצרך לפרט אותם כמו שלא פרט חלוק הנכללים במלת שמים גם הכתוב לא עשה מאמר מיוחד לא מהנמצאים העליונים הבלתי נראים אלינו ולא מהשפלים המוחשים בלתי שלמי המציאות כמו שאי אפשר לשני הענינים שיוכללו במאמר אחד כמו שקדם:

והנה בזה גלה לנו סוד נפלא מסודות המציאות והוא שגרמי שמים לא הוצרכו לתת המציאות אל אלו היסודות ושכבר נמצאו במה ששופע על הנבדלים שפע האצילות ההוא עם היותם חמרים מורגשים כמו שהודו הכל ממציאות הגשמים הכדוריים. אבל צורך הגרמים היה אחרי כן לאלו היסודות בתנועותיהם התמידיות ולערבם ולמזגם להתמדת אלו ההויות ההוות והנפסדות. וכבר יצדק זה עם מה שכתבנו מענין חיותן והשכלתן בפתח השער. ועם זה לא יעמד לפנינו ספק בשיברא המרכז קודם הקו הסובב כי אין עלינו הכרח להאמין מצורך המרכז אל העגולה או ההפך כמו שחשבו קצת ממאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו (ישעיהו מ״ח:י״ג) וכבר דחה הראב"ע ז"ל ראיה זו כמו שכתב בפירושיו. גם הרב המורה פי"ג ח"ב כתב. ואין רחוק עלינו ג"כ מאמר אומר שנתהוו השמים קודם הארץ או שנתהווית הארץ קודם השמים או היות השמים מבלתי הכוכבים או מין ב"ח בלתי מין אחר כי זה כלי בעת הויית זה הכלל כמו שב"ח בעת הויותו היה הלב ממנו קודם הביצים כמו שיראה לעין וכו' זה כלו יצטרך ג"כ אליו אם ילקח הכתוב כפי פשוטו עד כאן לשונו. וכ"ש שלא ירחק כל זה עלינו ברדפנו הסכמת פשוטי הכתובים עם הסדר הטבעי בבריאה. ואולם קודם שנבראו הגרמים השמימיים היו אלו היסודות חסרי המציאות אם בעצמן ואם במצבן ולא היה אפשר להגיע השלמם מה שכוון מהם הוא מה שביאר בכתוב הסמוך והארץ היתה תוהו וגו'. לומר שלא היתה הארץ ותולדותיה הם הארבעה יסודות עדין במציאות מה שיספיק שתקרא בריאה. אך היתה תהו כלומר כאלו לא נמצאת ועל דרך שאמר לא תהו בראה (שם מ"ה) ובהו שאינה כדאי לדבר של תועלת ממה שכיון ממנה כי בהו אחי תהו וכמ"ש הראב"ע ז"ל. גם חשך ישוף על פני תהום עירוב היסודות יחד יקרא כן ואמר שעדין לא היה מתפשט מהעולם הרוחני שכבר נברא אור זרוע על זולתו כי לא נמצאו עדין ג"כ הכדורים אשר הם נצבים עליהם ומתנועעים ברוחניותם אך היה הרוח האלהי ההיא שזכר בשם שמים מרחפת על פני המים הם כללות הנמצאות שהוא הפירוש האמיתי באלו הכנויים כמו שיבא מבלי שום מסך מורגש מבדיל ביניהם. או שירצה ברוח אלהים מאמר אלהים והוא הנכון כי בהיותם על זה השיעור מהחסרון רצה האל יתעלה לרחף עליהם במאמרו לצוות ולהוציא אל הפועל כל הנמצאות השלמות הראויות להקרא מאמרות כמו שהתחיל מיד ויאמר אלהים יהי אור וגו' במאמר ההוא השלים חסרון החשך כמו שבשני ובשלישי וברביעי השלים שאר החסרונות שזכר כמו שיבא ביאורו ב"ה. זה מה שיראה נכון וישר בפירוש ב' הכתובים האלו הראשונים במה שהוא נאות ומסכים למה שהקדמנו אליהם בזה השער ולפי דקדוק הלשון ויישוב הענינים ועל פי דרכנו הותרו שלש ספקות שנופלות בהם:

א במלת בראשית. שאם רצה בה בראשונה וללמד על סדר הבריאה ולומר כי בראשית הכל ברא את השמים ואת הארץ. אם כן מה ברא אחרי כן הרי הכל בכלל. ואם המלה הזאת סמוכה כאומרו בתחלת ברוא אלהים שמים וארץ. הנה וא"ו והארץ היא יתירה כמו שסבלו אותו רש"י וראב"ע ז"ל. והרי אעיקרא דדינא פירכא:

ב מה טעם היות הארץ תהו ובהו וחשך על פני תהום. ומים מהיכן נבראו שהיתה רוח אלהים מרחפת על פניהם. והאומר שבפסוק זה סדר היסודות שכללה אותם מלת הארץ. נשאלם למה לא קרא אל יסוד האש בשמו המפורסם כי שם אור לחשך. גם כי האויר ודאי אינו נקרא רוח אלהים בכתוב. ולא עוד אלא שנשתבש בו סדרם. וכבר חתרו לתקן העוות וברב דברים לא יחדל:

ונוסף עוד על פירוש הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שאמר שבפסוק הראשון נזכרו החמרים הראשונים ובפסוק השני הפרדתם. כי איך יתכן שתודיע התורה ענין החמר הראשון והיותו תהו ואחר בהו במציאות הצורה הגשמית ואופן הפרדת היסודות וכיוצא באלו העניינים הדקים בטבע היצירה ואחר תחדל כמו שהוא עצמו כתב כי להגיד מעשה בראשית על אופנו אי איפשר:

ג מה טעם לא נזכר בראשונה בריאת המלאכים. שהם שלישו של עולם והמשובח ממנו. ולא עוד אלא שהיא ראשית הבריאות ועיקרן במה שהם מניעי השמים לדעת כל החכמים. אמנם לפי מה שכתבנו הכל מתיישב כהוגן. והנה לפי שהבריאה הזאת שנזכרה לא היתה שלמה כמו שנתבאר לא נמנית אל מאמר בפני עצמו. כי לא נמנה בכלל מאמר טבעי רק מה שהיה לו מציאות גמור וטבע קיים כמו שיבא. גם כי אין שום ענין למאמר א' שישתתפו בו עליונים לפי היסוד המונח. אבל היא התחלה למה שיבואו עליה עשרה המאמרות שבהם נשלם העולם. ועם זה נשלם זה השער. ומעתה נבא בשם יי' אל השער אשר יתבארו בו:

Tehillim Ohel Yosef Yitzchak

Click to download: Tehillim Ohel Yosef Yitzchak - Apps on Google Play

Pirkei Avot 6:10

Dr. Joshua Kulp

חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).

I like to call out to all my Jewish friends:

Zechariah 8:23

23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you."		כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם:
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred.		עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':

Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………

Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.

Read my story: https://rb.gy/i654b

Please contact me for further questions: Telegram https://t.me/ArielRepresentative WhatsApp: +972 54-568-3031 Ariel van Kessel LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/ariel-van-kessel-71797424 Email: arielvankessel@aol.com Ariel, hopefully your Representative

A Living Library of Torah

Sefaria is home to 3,000 years of Jewish texts. We are a non-profit organization offering free access to texts, translations, and commentaries so that everyone can participate in the ongoing process of studying, interpreting, and creating Torah. Learn More ›

What reference tools does Sefaria have and where do I find them?

Click: Your Gift. Your Impact. For Sefaria.