הנביא ישיג כל עניני ההנבא בלי ספק: הנה הנביא כשיגיע למדרגת הנבואה בשלימות ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלימה פי׳‎ כי אעפ״י שלפי ההדרגה שזכרנו בפ׳‎ הקודם יקדמו לו הדמיונות ואח״כ יגיע אל המחשבה כפי הדרכים שזכרנו. הנה בהגיעו אל בירור נבואתו ישיג היותו נביא באמת פי׳‎ היותו מתקשר בו ית׳‎ והיותו ית״ש מתגלה לו ופועל בו כל אותם הפעולות וישיג היות הדמיונות אשר יצטיירו בו דמיונות נבואיים נפעלים משפעו ית׳‎ השופע עליו והקבע בו ידיעת הענין אשר יקבע ע״י שפעו זה ולא ישאר לו שום ספק לא בנבואתו ולא בבחינותיה לא הקודמות ולא הנמשכות:

The prophet grasps all the matters that he prophesies without a doubt: Behold that when a prophet reaches the level of full prophecy, he grasps all that comes to him with clear perception and full knowledge. The explanation of this is that even though, according to the gradation that we mentioned in the previous chapter, visions come first and it [only] reaches his thought - in the ways we mentioned - afterwards; see that when his prophecy does come to him with clarity, he will grasp that he is a true prophet. The explanation of this is that when he is connected to Him, may He be blessed - in His, may be blessed, revealing Himself to him and being the Actor behind all these actions in him; and in his grasping that the visions that are being illustrated for him are prophetic visions orchestrated by His influence, may He be blessed, upon him; and in the knowledge that comes from this influence being implanted in him - no doubt remains with him, not about his prophecy nor about any of its aspects, neither the previous ones, nor the current ones.

ענין המתלמדים בנבואה: וממה שצריך שתדע שהנה לא יגיע הנביא אל המדריגה העליונה בפעם א׳‎ אבל יעלה מעלה אחר מעלה עד הגיעו אל הנבואה השלימה ויש בדבר התלמדות כמו כל שאר החכמות והמלאכות שיעלה האדם במדריגותיהם עד שיעמוד על בורין וזה ענין בני הנביאים שהיו עומדים לפני נביא להתלמד בדרכי הנבואה מה שהיה מצטרך לזה:

Regarding those learning prophecy: And among that which you need to know is that a prophet surely does not reach the highest level all at once. Rather he climbs level by level, until he reaches complete prophecy. And there is learning in this thing, like in all the other disciplines and crafts in which a man moves up in stages, until he masters it clearly. And this is the matter of the 'sons of the prophets' that would be found in front of prophets to learn what was necessary about the ways of prophecy.

נבואה בלתי ניכרת: והנה אפשר שיגיע גילוי ממנו ית׳‎ אל אדם והוא לא יכיר בו כמו שיכיר הנביא אלא יחשבהו כא׳‎ מן המורגשות עד שיגבר עליו השפע הנבואיי ואז יכיר הענין כמות שהוא באמת. ומן המין הזה היתה קריאת ה׳‎ לשמואל שלא התנבא מתחלה ולא שפע עליו השפע אלא שנגלה עליו קול כקול מורגש ולא השיג בזה יותר אבל אח״כ שפע עליו השפע והכיר והשיג הנבואה בדרכיה. וכן מראת הסנה למשה בתחלה לא נגלה לו אלא כמורגשות וראה הסנה בוער באש והקב״ה קראו בקולו של אביו אך אח״כ שפע עליו השפע והשיג הנבואה לאמתה:

Unrecognized prophecy: But note that it is possible that a revelation come from Him, may He be blessed, and that one not recognize it as a prophet would recognize it, but rather think of it [as coming from] a perceivable source - until the prophetic influence [later] overpower him, and he then recognize the matter for what it truly was. And God's call to Samuel (I Samuel 3) was of this type: He did not prophesy at first nor did the [divine] influence come upon him. Rather a voice like a perceivable voice was revealed to him, and he did not grasp anything more. But later the influence came upon him and he recognized and grasped the prophecy and its ways. And likewise, the vision of the bush to Moses (Exodus 3) at the beginning was only revealed as something perceivable. So he saw the bush burning in flames, and the Holy One, blessed be He, called him with the voice of his father. But afterwards, He brought the influence upon [Moses] and he grasped the truth of the prophecy.

הלימוד למתלמדים: ואולם יתלמדו המתלמדים בנבואה בענינים ידועים מה שימשיך עליהם השפע העליון ויבטל מניעות חומר הגוף וימשיך גילוי אורו ית׳‎ וההתדבקות בו וכללם כונות והזכרות שמות הקדושים והלולים בתהלות יצורפו בם שמות בדרכי הצירופים וכמש״ל וכפי מה שיהיו זוכים במעשיהם ומזדככים והולכים ע״י ענינים האלה כך יתקרבו אליו יתברך ויתחיל השפע וישפע עליהם וישיגו השגות אחר השגות עד שיגיעו אל הנבואה. והנביא המובהק ויודע כבר דרכי הנבואה על נכון ילמדם כל אחד לפי הכנתו מה יעשו להשיג את התכלית המבוקש וכן כשיתחילו הגילויים עליהם ילמדם הנביא כפי ענין הגילוי המתגלה ומה שיחסר עוד להם מן התכלית אשר הם מבקשים. והנה יצטרכו למלמד ומדריך עד עמדם על בוריה של הנבואה בשלימות כי אעפ״י שכבר יתחיל בגילוים והשפע עליהם השפעות לא מפני זה ימצאו מגיעים אל סוף הענין מיד אבל הדרכה רבה יצטרכו להגיע אל סוף על נכון כל א׳‎ לפי מעלתו והכנתו:

The teaching to those learning: Indeed, the prophecy students would study given topics [about] what would bring down the influence of the Most High; how one would nullify any barriers from the material body and bring about the revelation of His light, may He be blessed and the cleaving to Him; and more generally, the mention of holy names, praises that would be joined with names in the ways of combination, as we wrote earlier. And according to that which they merited with their deeds, purified themselves and pursued these matters, they drew themselves closer to Him, may He be blessed; and began to draw the [divine] influence upon themselves. Then they reached various accomplishments until they arrived at prophecy. And an established prophet who already and expertly knew the ways of prophecy would teach them - each one according to his readiness - what to do to attain the desired goal. And likewise when the revelations would begin to come to them, the prophet would teach them about the revelation they received and what was still lacking from the goal that they were seeking. So they would surely require the teacher and guide, until it was clear that they completely mastered prophecy. For even though they had already begun with revelations and the influence had descended upon them - this would not be enough for them to reach the end of the matter immediately. Rather they required much guidance to reach the end properly - each one according to his level and his preparedness.

הבדל הנביאים: ואמנם גם אחרי השיגם מעלת הנבואה יבחנו הנביאים זה מזה במעלה ומדריגה בין בכמות בין באיכות פי׳‎ כי יש שיתנבא פעמים רבות ויש שלא יתנבא אלא מעט וכן באיכות הנבואה עצמה יש שישיג התדבקות גדול בו ית׳‎ וישכיל השכלות גדולות מאד ויש שהתדבקותו לא יהיה כ״כ וכן השכלתו. אמנם בזה ישוו כל המתנבאים שיהיה להם דביקות ניכר להם בו ית׳‎ וגילוי ממנו ית׳‎ אליהם ניכר אליהם בירור שלא יסתפקו בו אלא שבהתדבקות עצמו ובגילוי וההשכלה יבחנו המדריגות הרבות שיבחנו:

The difference among prophets: However even after they reached the level of prophecy, the prophets were distinguished from one another in their stature and level - both quantitatively and qualitatively. The explanation of this is that there are some that would prophesy many times; whereas there are some that would only prophesy a little. And likewise regarding the quality of the prophecy itself - there are some that would reach great cleaving with Him, may He be blessed, and arrive at very great understandings; whereas there are some for whom neither their cleaving nor their understanding would be so [great]. Nevertheless, all those that prophesy will be equal in that their cleaving to Him, may He be blessed, will be perceivable to them; and the revelation from Him, may He be blessed, will be clear to them, with a clarity about which they have no doubt. However they are differentiated by many levels regarding their cleaving, the revelation they receive and their understanding.

שליחיות הנביאים: וממה שיגיע לנביאים הוא היותם משתלחים בשליחות ממנו ית׳‎ והיינו כי לא זה הוא עצם הנבואה ואינו מוכרח כלל בנביא שישתלח לאחרים אבל עצם הנבואה כבר ביארנוהו שהוא התדבק בו ית׳‎ והגלותו ית׳‎ אליו ויתלוו לזה הידיעות והשכלות שיתלוו ומן המקרים שקורים פעמים רבות לנביאים הוא השתלחם לאחרים. וכבר אפשר שיגיע זה אל נביא מובהק ובקי מאד בדרכי הנבואה ויודעם על בורים. ואפשר שיגיע אל מי שלא יהיה כ״כ בקי ומלומד בזה ומצד זה אפשר שיקרו טעיות לנביאים לא במה שיתנבאו אלא במה שיעשו הם מדעתם ולא ישלימו מה שראוי בשליחותם ויענשו. וכמעשה הנביא של ירבעם שעבר על דברי עצמו ונמשך לו מהיותו בלתי מדוקדק בדרכי הנבואה וכמ״ש ז״ל על זה בש״ס (סנהדרין פט:):

The missions of the prophets: And among that which happens to the prophets is being sent upon His missions, may He be blessed. But [it only sometimes happens,] as this is not the essence of prophecy; and it is not necessary at all for a prophet to be sent to others. Rather we have already explained that the essence of prophecy is cleaving to Him, may He be blessed, and His revelation to him, and that it is accompanied by knowledge and understandings. And it is [only one of] the events that frequently happens to prophets, that they be sent to others. And it is truly possible that this comes to a prophet that is very established in the ways of prophecy and knows them well. But it also possible that it comes to someone who is not so established and learned about this. And from this angle, it is possible that mistakes would occur to prophets - not in what they prophesied, but rather in that which they would do on their own, and not fulfill that which was appropriate for them to do on their mission. Hence they were punished. And this is like the story of Jeroboam's prophet who transgressed his own words (I Kings 13). And it came to him from not being exacting in the ways of prophecy, as they, may their memory be blessed, wrote in the Talmud (Sanhedrin 89b).

אפשר שיתעלם מן הנביא ממה שנכלל בנבואתו, אך אי אפשר שידמה מה שאינו: והנה עוד אפשר לנביא מן הנביאים שישיג ענין אמיתי בנבואתו אך לא ישיג כל הענינים האמיתיים שנכללו בה. ד״מ נבואתו של יונה בן אמיתי שנאמר לו ונינוה נהפכת ונכללו בדיבור זה שתי הבנות אמיתיות א׳‎ העונש שהיה מעותד להם כפי חטאם והב׳‎ מה שהיה צפוי לפניו ית׳‎ שיקרה בהם דהיינו שיהפכו מרעה לטובה. ואולם אלו לא היה נכלל באמת בדיבור אלא ענין העונש לבדו כשהיה הקב״ה שב ונחם על הרעה היה מגלה הדבר לנביאים ובפרט ליונה שהיתה מתחדשת עליהם גזירה זולת הראשונה. אמנם בהיות שכלל הקב״ה בדיבור הא׳‎ שתי ההבנות לא הוצרך חידוש גזירה עליהם אלא שנתקיים הדיבור בהבנה הב׳‎ ולא בא׳‎ אכן יונה לא השיג בתחלה אלא ההבנה הא׳‎ ולא הב׳‎ והוא משז״ל (סנהדרין פט:) יונה איהו דלא אבחין:

It is possible for a prophet to miss something included in his prophecy, but it is impossible for him to imagine that which was not [part of] it: Behold it is also possible that one of the prophets will grasp something true in his prophecy, but will not grasp all of the true things included in it. For example, [regarding] the prophecy of Jonah the son of Amittai, to whom it was stated (Jonah 3:4), "and Nineveh will be overturned" - two [possibly] true understandings were included in this statement: The first was that it was the punishment destined for them according to their sin; and the second was that what would [actually] happen to them was foreseen in front of Him, may He blessed - that is that they would overturn themselves from bad to good. However if only the matter of the punishment had been truly included in the statement, once the Holy One, blessed be He, came back and regretted the [punishment], He would have revealed the thing to the prophets, and especially to Jonah - that a new decree had come out besides the first one. But since the Holy One, blessed be He, truly included both understandings in the first statement, He did not need to make a new decree for them. Rather the statement would stand according to the second understanding, and not the first. However at the beginning, Jonah only grasped the first [understanding], and not the second. And this is what they, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 89b), "It is Jonah that did not comprehend."

עניני הנבואה ומילותיה ומעשיה: ואמנם צריך שתדע שהנה בנבואת המתנבאים יבחנו ב׳‎ הבחנות הא׳‎ הענין והב׳‎ הדברים והמלות. וזה כי הנה יש שישיג הנביא ענין מהענינים ולא יוגבל לו במלות אלא יגידהו הנביא במלות כרצונו ויש שישיגו ענין מוגבל במלות ג״כ כגון נבואותיהם של ישעיה ירמיה ושאר הנביאים הנכתבים לדורות שהנה נגבלו מלותיהם בנבואה לכלול ענינים רבים כאחד. וגם בזה תשתנה המליצה כפי הבנת הנביא עצמו ודרכיו וגם ישתנה לטבע לשונו ודרך דיבורו ופעמים רבות ניתן לנביאים לעשות מעשים עם נבואתם כגון איזורו של ירמיה (ירמיה יג) ועולו (שם כז), ולבנה של יחזקאל (יחזקאל ד) ורבים כאלה. וענינם היה שע״י המעשים ההם היו מתעוררים כחות מכחות העליונים מה שהיה מצטרך לפי אמתת הענין שעליו היתה הנבואה בכל בחינותיו ומאז היו מזדמנים ונפקדים להוציא הדבר לפועל בזמן הראוי לו:

Regarding prophecy, its words and its acts: Yet you should know that there are two characteristics regarding the prophecy of those that prophesied: The first is the content and the second is the phrasing and the words. And that is because there are surely cases in which the prophet grasps content, but he is not restricted in the words; such that the prophet can say it with the words that he wants. But there are other cases in which they grasp content that that is also restricted by words, such as the prophecies of Isaiah, Jeremiah and the other prophets that were written for [all] the generations. Those were restricted in their prophetic words to include many [simultaneous meanings]. And even in this, the metaphor varied according to the prophet's own understanding and his ways; and it even varies according to the nature of his language and his way of speaking. And frequently, prophets were given to do actions alongside their prophecies, such as Jeremiah with his belt (Jeremiah 13) and with his yoke (Jeremiah 27), Ezekiel with his brick (Ezekiel 4) and many others like those. And the content of this was that through these actions, they would arouse the higher powers that were required according to the true essence of what the prophecy - in all of its facets - was about. And then they would be prepared and stored to bring the thing out to be actualized at the time that was fit for it.

שיטוף תואר הנביא: עוד צריך שתדע כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק לא יאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בוריה ונתברר לו היותו מתנבא ממנו ית׳‎ וכמש״ל ומי שהגיע לזה לא ישאר לו ספק בנבואתו כלל ולא יפול בו טעות בנבואתו. אמנם על דרך הרחבה יתואר בתואר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות והגיע לו גילוי חוץ לגדר האנושי. ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה אינו עדיין בטוח בענינו ואפשר לו שיכשל וכענין נביאי אחאב שנבאר לפנים בס״ד. ואמנם היודעים דרכי הנבואה על בורים יודעים כל זה על נכון יודעים המכשולות האלה שאפשר שימצאו ומכירים סימניהם והדרך לינצל מהם עד הגיע אל אמתת הנבואה. ואלה היו מלמדים את התלמידים כמש״ל וממלטים אותם מן הטעיות ומעמידים אותם על האמת:

[Inexact] use of the title, prophet: You should also know that the true and exact title, prophet, is surely only fitting for one who has already achieved clear prophecy, and to whom it is clear that he is prophesying from [God], may He be blessed, as we wrote earlier. And with one who has reached this, he has no doubt at all about his prophecy and no error will be found in his prophecy. However by way of extension, this title is also given to one who begins with prophetic experiences and attains revelations that are beyond what is [naturally] human. Yet one who has only reached these achievements is not yet sure of his content. So it is possible that he will fail, like the matter of Ahab's prophets which we will explain further with God's help. Still, those who clearly know the ways of prophecy know all of this well [and] know all of these stumbling blocks that may occur. [They] know their signs and the way to avoid them, until they reach true prophecy. And they would teach the students - as we wrote above - save them from mistakes and [help] them arrive at the truth.

ענין נביאי השקר: ואולם עיקר הענין הזה הוא מ״ש בח״א פ״ה מאותם כחות הטומאה שנמצאים בעולם ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם. והנה יש בכחם שיטעו את האדם במה שיושפעו עליו השפעות בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית ויגלו לו ענינים אמיתים וכוזבים ויחדשו לו קצת ענינים נפלאים וכמ״ש הכתוב בפי׳‎ בנביא השקר ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת. והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו ואפשר שיקרה לו ברצונו והיינו שאפשר שיקרה לו מקרה זה והוא לא השתדל עליו או השתדל על הפכו והגיע לו זה מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו. ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו והשתדל להשיגו והיינו שילך אחרי הכחות האלה וישתדל להדבק בם ברצונו להשיג מהם מה שיחפוץ להשיג דהיינו שיגלו לו ענינים כמ״ש שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא ויסיתם כמו שיחפוץ או יתכבד בעיניהם ומן המין הזה היו נביאי הבעל והאשרה שהנה היו משתדלים בזה עד שהיו מתדבקים בכחות האלה ומשיגים ידיעת קצת דברים שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בם, וכן מחדשים בכח זה נפלאות לאות על נבואתם וכמ״ש. ואמנם הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה מה שבחרו להם ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים אלא ברשעת לבבם היו עושים כן. אך גם למי שלא השתדל על זה היה אפשר שיקרה זה כמ״ש וע״כ היו צריכים המשתדלים לנבואה למלמד מובהק שילמדם כמ״ש ועל ידו היו נצולים. וכל זה עד שיגיעו למדריגה הנבואה באמת כי כיון שהגיעו לה כבר ראו ההפרש הגדול והכירוהו וא״א להם עוד שיסתפקו בזה כלל וכמ״ש:

Regarding the false prophets: However the essence of this matter is that which we wrote in Part I, Chapter 5 (On the Spiritual Realm 8) about those powers of impurity that exist in the world and which work according to that which is embedded in their natures and given over into their hands. And behold they have the power to fool people to bring down influences on people in ways similar to the ways of true prophecy and reveal true and false things to them. And some wondrous things will happen for him [in this way], as it is written in Scripture explicitly about the false prophet (Deuteronomy 13:2-3), "and he gives you a sign or a wonder. And the sign or wonder happens." And note that it is possible for this thing to happen to a person without willing it, and it is possible that it happen to a person willfully. This means that it is possible that this thing happen to him when he did not make efforts towards it or [even] when he made efforts towards its opposite; but it came to him [regardless], because he had not perfected his deeds and his efforts. But it is [also] possible that he wants it and evilly makes efforts to attain it. This means that he follows these powers and makes efforts to cleave to them, due to his desire to attain that which he wants to attain from them - meaning that matters be revealed to him, as we mentioned; so that through them he can hold himself up to be a prophet in front of people and mislead them as he desires or become honored in their eyes. And of this type were the prophets of Ba'al and Asheirah. For see that they made efforts towards this until they were cleaving to those powers and attained some knowledge of things - through which they they would seduce those who believed them - and also bring forth wonders through this power, as a sign of their being prophets. But they themselves would know that this only came to them from the angle of the impurity they had chosen for themselves. So they themselves did not think they were prophets, but did it out of the evil of their hearts. Yet it was also possible that this would happen to someone who was not making efforts towards it, as we have mentioned. And therefore those making efforts to [attain true] prophecy needed an established teacher to teach them, as we have written - so they would be prevented [from such errors] by him. And all of this is until they would reach the level of true prophecy. For once they reached it, they would already see the great difference and recognize it. Then it would be impossible for them to have doubts about it at all, as we wrote.

ענין צדקיה בן כנענה וחבריו: והנה מן הדרך הזה היה הענין שקרה לנביאי אחאב ברוח שפיתם. וזה כי הנה מפני מעשיו נגזר עליו שילך ויפול ברמות גלעד והיה ראוי שיהיה לו פיתוי חזק שעל ידו ימשך וילך אל המלחמה ההיא ולא יסוג ממנה אף שיקרה לו מה שהיה ראוי שימנעהו וכמה שאירע באמת שאמר לו יהושפט דרש נא כיום את דבר ה׳‎ ולא הספיק לו נבואת הנביאים ההם שכל זה היה צפוי לפניו ית׳‎. והנה בהיות המשפט נערך לפני ב״ד שלמעלה היו מקטרגים ומלמדים זכות ונזמנים ענינים לפתותו ונמצא היותר הגון ענין הרוח והוא כי כל אותם נביאי השקר היו מתנבאים לעיניו ובפניו של אחאב והיינו שהיו עושים אותם המעשים ומשתדלים באותם הענינים שעל ידיהם נמשך גילוי הנבואה והנה הם לא היו משתדלים אלא להמשיך גילוי הטומאה שזכרנו למעלה ולא יותר אלא שהיו מרמים במלך ומראים לו שממשיכים גילוי אורו ית׳‎. אמנם עכ״פ היו משתדלים בהמשכה לפניו והיה נמשך עליהם באמת הגילוי אשר היו מבקשים ודבר זה היה נעשה לעיני המלך ליתחזק יותר באמונה בם. והוא שאמר הכתוב (מלכים א כב י) וכל הנביאים מתנבאים לעיניהם. והנה מה שהיה נמשך להם באותה הנבואה הטמאה היו מלות אלה (מלכים א כב יב) עלה והצלח ונתן ה׳‎ ביד המלך אלה היו הדברים שהיה הרוח ההוא מדבר בפיהם ולא היו טועים הם בעצמם כי הם היו יודעים השתדלותם מה היה אלא אחאב היה טועה בהם ומתפתה עד שלא האמין לדברי מיכיהו מרוב אמונתו במה שהיה רואה בנביאי השקר שלו. ואמנם צדקיה בן כנענה הוסיף על שאר הנביאים ההם כי הם לא אמרו אלא כפי מה שנמשך להם מאותו הרוח אך צדקיה הוסיף לעשות כעין מה שהיו עושים נביאי האמת וזה כי כבר האמין בגילוי ההוא וחשב היותו אמיתי ונמשך מלפניו ית׳‎ עד שהזיד לומר (מלכים א כב יא) כה אמר ה׳‎ באלה וכו׳‎ והנה הוא לא לומד בדרכי הנבואה האמיתית כראוי ולא הבחין בין השקר והאמת וע״כ אז״ל עליו שאמר מה שלא שמע וכן אמרו (סנהדרין פט.) רוח נבות אטעיתיה. ואמרו עוד אבעי ליה למידק כפי מה שהזהירו יהושפט שאין ב׳‎ נביאים מתנבאים בסגנון א׳‎. והנה באמת קרה לנביאים ההם באותו הזמן גילוי יותר ממה שהיו רגילים להשיג ובדרך שונה ממה שהיו רגילים עד שטעה צדקיה ונדמה לו שאותה הפעם היתה נבואתו אמיתית אעפ״י שהשתדלותם לא היה אלא לצד הטומאה כמ״ש אבל זאת היתה נסבה מאת ה׳‎ וכמ״ש והבן היטב:

Regarding Tsidkiyah the son of Kana'anah and his colleagues: And the matter that happened to Ahab's prophets with the spirit that fooled them is of this type. And that is that on account of his misdeeds, it was decreed about him that he would fall at Ramoth-gilead. So it was appropriate that there would be a powerful seduction through which he would be drawn and go to that war and not retreat from it, even though that which would happen to him would have appropriately prevent him from it, as actually happened. For Jehoshaphat told him (I Kings 22:5), "Now first seek the word of the Lord," and the prophecy of [Ahab's] prophets did not suffice for him. And all of this was foreseen in front of Him, may He be blessed. And note that when they set up the case in front of the Heavenly court, there were prosecutors and those arguing innocence; but they sought to find ways to fool him. And it came out that the most proper way was through [a certain] spirit. And that is because all of the false prophets had prophesied in front of Ahab, and before his eyes. That means that they were doing those actions to make efforts in such ways as to bring down prophetic revelations. However they were [really] only making efforts to bring down a revelation of impurity that we mentioned above, and nothing more. [Hence] they were deceiving the king and acting as if they were bringing down [God's] light, may He be blessed. Nevertheless, they were still making efforts to bring it down in front of him. And the revelation that they were actually seeking came down. And this was done before the eyes of the king to strengthen his faith in them more. And this is what is stated in the verse (I Kings 22:10), "and all the prophets were prophesying [in front of them]." And behold what came down to them with that impure prophecy was (I Kings 22:12), "March [...] and triumph, the Lord will deliver it into the king's hand." These were the words that that spirit spoke in their mouths. But they were not mistaken about themselves, as they knew [the nature] of their own efforts. But Ahab was mistaken about them. And he was fooled to the point that he did not believe the words of Michayah, because of his great faith in what he saw from his false prophets. However Tsidkiyah the son of Kana'anah went further than those prophets. For they only said that which was brought down to them from that spirit, whereas Tsidkiyah went further by doing something like that which was done by the true prophets. And that is because he actually believed in that revelation and thought it to be true and brought down from before [God], may He be blessed, until he went so far as to wantonly say (I Kings 22:11), "So said the Lord, 'With these, etc.'" Note that he was not properly learned in the ways of true prophecy, so he did not distinguish between falsehood and truth. And therefore they, may their memory be blessed, said that he said that which he did not hear. And they likewise said (Sanhedrin 89a), "The spirit of Naboth fooled him." They furthermore said, "He should have been exacting, according to what Jehoshaphat had told him - that two prophets will not prophesy in the same style [of expression]." In fact, those [false] prophets really did attain a greater revelation at that time than what they were accustomed to attaining, and in a different way than what they were accustomed - to the point that Tsidkiyah erred; and it appeared to him that his prophecy was true this time, even though their efforts were only towards the side of impurity, as we have written. But this was caused by God, as we have written. And understand [this] well.

Pirkei Avot 6:10

Dr. Joshua Kulp

חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).

I like to call out to all my Jewish friends:

Zechariah 8:23

23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you."		כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם:
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred.		עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':

Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………

Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.

Read my story: https://rb.gy/i654b

Please contact me for further questions: Telegram https://t.me/ArielRepresentative WhatsApp: +972 54-568-3031 Ariel van Kessel LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/ariel-van-kessel-71797424 Email: arielvankessel@aol.com Ariel, hopefully your Representative

A Living Library of Torah

Sefaria is home to 3,000 years of Jewish texts. We are a non-profit organization offering free access to texts, translations, and commentaries so that everyone can participate in the ongoing process of studying, interpreting, and creating Torah. Learn More ›

What reference tools does Sefaria have and where do I find them?

Click: Your Gift. Your Impact. For Sefaria.