Sefaria Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Introduction to Beit Yaakov 12

About This Text

Chasidut

Author:

Written by Rabbi Gershon Chanoch Henoch Leiner of Radzin as an introduction to his father's work – the "Beit Yaakov" – this work is a guide to the theology of Kabbalah and Chassidut, based on Talmudic, Halachic and esoteric sources.

Composed: (c.1850 - c.1890 CE)נוצר/נערך: (1850 - 1890 לספירה בקירוב)

Current Version

Shaar HaEmunah Ve'Yesod HaChassidut, 1996.

Select Version

Source: nli.org.il

Digitization: Sefaria

License:

Revision History

Buy in Print

Current Translation

The Introduction to the Beit Yaakov, Translated and Annotated by Betzalel Edwards

Select Translation

Source: izbitztoptenteachings.wordpress.com

Digitization: Sefaria

License: CC-BY

Revision History

For commentary etc. (right side page under resources) click: Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Introduction to Beit Yaakov 12 with About (sefaria.org)

Introduction to Beit Yaakov, Chapter 12

השמים וכל מערכת צבא מעלה, אף שהשי"ת מנהג העולם על ידיהם, אינם כנוים לשם.

The Correct Names of God and His Powers
In this somewhat lengthy discussion, the author demonstrates that R. Shimon rejected the use of the word Shamayim as an appellate for God (and thus, corrected R. Yehuda’s statement, above). Several instances in which the word does seem to apply to God are explained and dismissed. Ultimately, only those Names which reveal the absolute light of God, without even the subtlest materialization, may be used; for only these reflect the absolutely clear perception of R. Shimon Bar Yohai.

ואף שבאמת הש"י מנהג על ידיהם הנהגת העולם, וכח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, אבל בתורה לא נזכר שמותם, ולכן אינם אפילו בכלל כנויים לשם. וכדאיתא בגמרא שבועות (לה.) משביע אני עליכם וכו' בשמים ובארץ הרי אלו פטורין, וכדאיתא שם בגמרא דחנון ורחום אף שהן נמחקין הרי זו שבועה, וכדמפרש רבא שם, כיון דליכא מידי אחרינא דאקרי רחום וחנון, ודאי במי שהוא חנון ודאי במי שהוא רחום קאמר. הכא כיון דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר. וכן הוא בבראשית רבה (פרשה א) אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים שמים וארץ אלהות הן, לכך נאמר את השמים ואת הארץ. ובספר הבהיר (בד"ה ישב רבי ברכיה ודרש מאי דכתיב ויקחו לי תרומה) מנלן דשמים איקרי הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים אטו שלמה התפלל אל השמים שישמע תפלתם אלא אותו שנקרא שמו על השמים וכו'. ובמדרש הנעלם (בראשית יא) ואתה תשמע מן השמים אבעיא ליה למימר א"ל רבי יוחנן מקרא חסר הוא וכו' צלותהון דישראל וכו' בההוא רקיעא דאיקרי שמים דתמן בעותהון דישראל. וזה שמסיים רבי שמעון בזה"ק (האזינו רפז. הנ"ל) אמר רבי שמעון ארימית ידי בצלו לקדישא עלאה דמלין אלין אתגליאו על ידי בההוא עלמא כמה דאתכסיאו בלבאי. ולית אנן באינון ארחין דאינון ברייתי אורחי דאורייתא נקטינן. תאנא אמר רבי יהודה מאן לך רב בחכמתא כדוד מלכא ושלמה מלכא בריה, בהאי כתרא דאשתמודע בבריתי אלין וסיהרא קרייה דוד מלכא צדק דהא דיליה הוא דכתיב (תהילים קי״ח:י״ט) פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, שלמה מלכא הכי נמי ואיהו אתקרי צדק ושמשא דאתקרי בברייתי ברית איהו אקרי משפט וכו'. אמר רבי שמעון עד אימתי יקרון חברייא בהני מלין, הא אנן בתר קוב"ה אזלינן ואנן ידעי מלין והא אתגלי על ידן מלה דא מה דלא אתגלי לקדמאי:

Though it is true that God runs the world through the medium of the planets and stars, as we say in the Sabbath prayers, “He gave them power and strength to exert their rule over the earth,” yet still, their names are not mentioned in the Torah. Therefore, they are not even considered terms (or metaphors) for God. This is as it is written in the Gemara (Shevuot, 35a), “If one says, ‘I swear to you on the heavens and the earth,’ then his vow is disqualified.” The Gemara goes on to explain that if one swears in the name of “The Merciful,” or, “The Compassionate,” his vow is valid even though these are names that one may erase without penalty. Surely he is swearing in the name of God who is called “the Merciful,” or, “The Compassionate.” It is unlikely that he means anything other than God who is the source of mercy or compassion. However, when he swears in the name of the heaven and the earth, he could easily mean the physical heaven and earth, and not the Creator of heaven and earth. So to is it written in the Bereshit Rabbah (parsha 1), “If the first verse in the Torah had been phrased differently and had said, ‘בראשית ברא ה’ שמים וארץ, In the beginning God Heaven and Earth created,’ it would have implied that the heaven and the earth were gods, creating just as God does. Therefore the verse reads, בראשית ברא ה’ את השמים ואת הארץ” – “In the beginning, God created the Heaven and Earth.” It says in the Sefer HaBahir (at the section which begins, “Rabbi Berachia explained the verse, “take for Me and offering.”), “From were do we know that the word ‘Heavens’ signifies God? Shlomo HaMelech said (Melakhim 1, 8:32), ‘and may You, O Heavens, hear.’ Clearly Shlomo is not asking the physical heavens to hear his prayer, yet he his praying to God who is called in the name of the Heavens.” It says in the Zohar (Midrash Ne’elam, Bereshit, 11): ‘And You, O Heavens, hear!’ Sholdn’t the verse say, ‘May You hear from the heavens’? Rabbi Yohanan said that the verse is implying something not expressed. There is a spiritual firmament Shamayim (Heavens) is a kind of half way station that receives the prayers before the Holy One. In the Zohar, (Ha’azinu 287a) Rabbi Shimon concluded the discussion in this way: Rabbi Shimon said, ‘I raise my hand in prayer to the Supernal Holiness, and ask that my words be clear and revealed in the Upper world, just as they are revealed in my heart. We do not go in the way of other teachings . We go in the ways of the Torah!’ Rabbi Yehuda said, ‘We don’t find anyone with wisdom greater that David HaMelech or his son Shlomo HaMelech, and these “other teaching of the ways of Torah” use the crown on these two great kings (meaning their language). David HaMelech called righteousness “the moon,” for it possessed righteousness. This is as it is written, “Open for me the gates of Righteousness, I will go there and thank God.” Shlomo HaMelech did this also. The moon was called righteousness, and these teachings called the sun both “Brit (covenant),” and “Justice.” Rabbi Shimon said, ‘For how long will my fellowship use these words? For us, we go after the Holy One, blessed be He! We know these things. And we possess knowledge that was not revealed to the generations before us!’

בבריתות שקודם מתן תורה, לא נתגלו עדין שמות הקב"ה, ונקראו כנוים בשם "שמים" או "שמש" וכדו', ומה שמביא בזוה"ק דבריהם, זהו רק בדרך דרוש אבל לא שיכונה "שמים" לכח פועל, שיתפללו להשי"ת בשם זה.

וזה שאמר רבי שמעון על אלו הברייתות, שאף שהם קדושים, וכוונתו על כל הברייתות הקדושות שהיו לפניו, ספר יצירה וספר המלבוש וספרא דחנוך ופרקי המרכבה, שכל אלו שהם קדושים בקדושה עצומה. ואף שרבי שמעון היה בקי בהם הביא מדבריהם בזה"ק ובתקונים. שבזה"ק (פנחס ריז.) קורא רבי שמעון לברית קדישא דאיקרי שמש. ובזה"ק (שמות ג:) שמש ומגן דא ברית קדישא. וכן מדת מלכות נקרא כמה פעמים בזה"ק צדק. בזה"ק (לך פו.) צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיע תתאה. ובזה"ק (נשא קמה:) וזאת אתקרי צדק וכו'. אכן מה שנקראו בשמות אלו, הוא רק בדרך דרוש ורמז, אבל בבריתות הקודמים נקראים שמות אלו לכנויים לשם הש"י, שקודם מתן תורה לא נתגלו שמות הש"י. ורק כפי הדורות כן נתגלה, וכמ"ש (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, שמימות אברהם התחילו שני אלפים תורה, וכמו שנתבאר הענין בפרשת וארא באריכות, ובאמת דרך דרוש נזכר כמה פעמים בתקוני הזהר על הקב"ה שנקרא שמים, ומייתי מפסוק זה, אבל לא שיכונה שם שמים לכח פועל, שיתפללו להש"י בשם הזה. ואף שבאמת בכל כח נסתר בו שם ה', אבל במקום שאינו נגלה באור בהיר שיתראה מפורש שאינו כח נפרד רק מקבל מהש"י, זה אין לכנות בשום כח אלהי בעולם. ולכן לא נזכר בש"ס בשום מקום לשון שמים, רק במקום שלא רצו להזכיר את הש"י. וכעין דאיתא כמה פעמים בש"ס מזכיר שם שמים, אסור להזכיר שם שמים לבטלה. לפי שלא רצו להזכיר במקום הזה שם ה' מפני כבוד השם. [ומכאן יש לגעור באותם שרגילים על לשונם לומר השמים יעזרוני] שסתם במקום שצריך להזכיר יכול לומר בלשון שם שמים, אבל במקום שמזכיר שם פעולה והשפעה, בזה אסור לומר השמים, שאין השמים אלהות, ורק יכול לומר מן השמים ירחמו, ומן השמים מורה להדיא על שוכן שמים. ונראה שנפל בהם טעות ממה שראו בזה"ק הנ"ל דאמר רבי יהודה דקב"ה שמים אקרי. אבל לא הבינו שדברי רבי שמעון דמסיק ולית אנן באינון ברייתי אנן אורחא דאורייתא נקטינן קאי על דברי רבי יהודה וכנ"ל.

Rabbi Shimon admits the awesome sanctity of the teachings which preceded him, such as the Sefer Yetzira, the Sefer haMalbush, and the Sefer of Hanokh. Rabbi Shimon was expert in them and quoted them many times in the Zohar. In the Zohar (Pinhas, 217a) Rabbi Shimon mentions the holy covenant called, “Shemesh (sun).” Elsewhere in the Zohar it says (Shemot, 3b), “Sun and shield (from Tehillim, 84:12) is a holy covenant.” So too, the Zohar calls the attribute of Malkhut (Divine Sovereignty), “Tsedek (righteousness).” “‘He met righteousness wherever he set his foot,’ (Yeshayahu, 41:2) this is the lower firmament. (Lech Lcha, 86a)” See also the Zohar, Parshat Nasso (145b), “The word v’Zot (and this) is called righteousness.” In all of these instances, when the Zohar uses these expressions for God, it is doing so only in the context of a homily, or to hint at something. In the early teachings, however, they were expressions for God. Before the giving of the Torah, God’s names were not yet revealed. At this time, God would reveal his name according to the level of the particular generation. This is as it is said (Shemot, Ch. 6), “And I appeared to Avraham, Yitzhak, and Yaakov as ‘E-l Shaddai (the Almighty).’ “ This is because the appearance of Avraham in the world heralded in what our sages call, “the two thousand years of Torah.” Truly, there are many discourses in the Tikkunei Zohar on why God is called, “Shamayim (Heavens),” and it is learned from this very verse, “And I appeared.” Yet in these discourses, no active Godly force is ascribed to the name, “Shamayim.” Notwithstanding, we know that God’s name is hidden in every force. Yet for something to be called a name of God, meaning a name which expresses the force of God, the light must be totally revealed and seen clearly as separate from any created force. That is to say, God’s name represents a direct expression flowing from God’s essence. Anything that hides God’s light, and could be considered as a separate force cannot be termed as a Godly force or a name of God. This is why the Talmud only mentions the term, “Shamayim,” referring to God in a context where it does not want, for some reason, to mention God’s name directly. When the Talmud discusses the transgression of mentioning God’s name in vain, or for no good reason, it calls it, “mentioning the name of Heaven (Shamayim) in vain.” Here the Talmud does not say God’s name out of respect. From this, it is well for one to admonish those who are accustomed to saying, “Heaven help me.” In a situation where one is simply mentioning God, it is fitting to say, “Heaven.” Yet it is forbidden to call God, “the Heavens,” in a context where one is evoking God’s force of power and influence, because the Heavens are not Godly. One could instead say, “may He be merciful from the Heavens.” “From the Heavens,” is referring to God who dwells in the Heavens, and not to the Heavens themselves. It seems that there is an error in understanding the above mentioned Zohar where Rabbi Yehuda says that the Holy One, blessed be He, is called, “The Heavens.” Yet it must be clear that when Rabbi Shimon concludes, “we are not following these early teachings, we are following the way of the Torah,” he was correcting the statement of Rabbi Yehuda.

Pirkei Avot 6:10

Dr. Joshua Kulp

חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).

I like to call out to all my Jewish friends:

Zechariah 8:23

23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you."		כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם:
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred.		עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':

Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………

Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.

Read my story: https://rb.gy/i654b

Please contact me for further questions: Telegram https://t.me/ArielRepresentative WhatsApp: +972 54-568-3031 Ariel van Kessel LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/ariel-van-kessel-71797424 Email: arielvankessel@aol.com Ariel, hopefully your Representative

A Living Library of Torah

Sefaria is home to 3,000 years of Jewish texts. We are a non-profit organization offering free access to texts, translations, and commentaries so that everyone can participate in the ongoing process of studying, interpreting, and creating Torah. Learn More ›

What reference tools does Sefaria have and where do I find them?

Click: Your Gift. Your Impact. For Sefaria.