וזה שאמר רבי שמעון על אלו הברייתות, שאף שהם קדושים, וכוונתו על כל הברייתות הקדושות שהיו לפניו, ספר יצירה וספר המלבוש וספרא דחנוך ופרקי המרכבה, שכל אלו שהם קדושים בקדושה עצומה. ואף שרבי שמעון היה בקי בהם הביא מדבריהם בזה"ק ובתקונים. שבזה"ק (פנחס ריז.) קורא רבי שמעון לברית קדישא דאיקרי שמש. ובזה"ק (שמות ג:) שמש ומגן דא ברית קדישא. וכן מדת מלכות נקרא כמה פעמים בזה"ק צדק. בזה"ק (לך פו.) צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיע תתאה. ובזה"ק (נשא קמה:) וזאת אתקרי צדק וכו'. אכן מה שנקראו בשמות אלו, הוא רק בדרך דרוש ורמז, אבל בבריתות הקודמים נקראים שמות אלו לכנויים לשם הש"י, שקודם מתן תורה לא נתגלו שמות הש"י. ורק כפי הדורות כן נתגלה, וכמ"ש (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, שמימות אברהם התחילו שני אלפים תורה, וכמו שנתבאר הענין בפרשת וארא באריכות, ובאמת דרך דרוש נזכר כמה פעמים בתקוני הזהר על הקב"ה שנקרא שמים, ומייתי מפסוק זה, אבל לא שיכונה שם שמים לכח פועל, שיתפללו להש"י בשם הזה. ואף שבאמת בכל כח נסתר בו שם ה', אבל במקום שאינו נגלה באור בהיר שיתראה מפורש שאינו כח נפרד רק מקבל מהש"י, זה אין לכנות בשום כח אלהי בעולם. ולכן לא נזכר בש"ס בשום מקום לשון שמים, רק במקום שלא רצו להזכיר את הש"י. וכעין דאיתא כמה פעמים בש"ס מזכיר שם שמים, אסור להזכיר שם שמים לבטלה. לפי שלא רצו להזכיר במקום הזה שם ה' מפני כבוד השם. [ומכאן יש לגעור באותם שרגילים על לשונם לומר השמים יעזרוני] שסתם במקום שצריך להזכיר יכול לומר בלשון שם שמים, אבל במקום שמזכיר שם פעולה והשפעה, בזה אסור לומר השמים, שאין השמים אלהות, ורק יכול לומר מן השמים ירחמו, ומן השמים מורה להדיא על שוכן שמים. ונראה שנפל בהם טעות ממה שראו בזה"ק הנ"ל דאמר רבי יהודה דקב"ה שמים אקרי. אבל לא הבינו שדברי רבי שמעון דמסיק ולית אנן באינון ברייתי אנן אורחא דאורייתא נקטינן קאי על דברי רבי יהודה וכנ"ל.
Rabbi Shimon admits the awesome sanctity of the teachings which preceded him, such as the Sefer Yetzira, the Sefer haMalbush, and the Sefer of Hanokh. Rabbi Shimon was expert in them and quoted them many times in the Zohar. In the Zohar (Pinhas, 217a) Rabbi Shimon mentions the holy covenant called, “Shemesh (sun).” Elsewhere in the Zohar it says (Shemot, 3b), “Sun and shield (from Tehillim, 84:12) is a holy covenant.” So too, the Zohar calls the attribute of Malkhut (Divine Sovereignty), “Tsedek (righteousness).” “‘He met righteousness wherever he set his foot,’ (Yeshayahu, 41:2) this is the lower firmament. (Lech Lcha, 86a)” See also the Zohar, Parshat Nasso (145b), “The word v’Zot (and this) is called righteousness.” In all of these instances, when the Zohar uses these expressions for God, it is doing so only in the context of a homily, or to hint at something. In the early teachings, however, they were expressions for God. Before the giving of the Torah, God’s names were not yet revealed. At this time, God would reveal his name according to the level of the particular generation. This is as it is said (Shemot, Ch. 6), “And I appeared to Avraham, Yitzhak, and Yaakov as ‘E-l Shaddai (the Almighty).’ “ This is because the appearance of Avraham in the world heralded in what our sages call, “the two thousand years of Torah.” Truly, there are many discourses in the Tikkunei Zohar on why God is called, “Shamayim (Heavens),” and it is learned from this very verse, “And I appeared.” Yet in these discourses, no active Godly force is ascribed to the name, “Shamayim.” Notwithstanding, we know that God’s name is hidden in every force. Yet for something to be called a name of God, meaning a name which expresses the force of God, the light must be totally revealed and seen clearly as separate from any created force. That is to say, God’s name represents a direct expression flowing from God’s essence. Anything that hides God’s light, and could be considered as a separate force cannot be termed as a Godly force or a name of God. This is why the Talmud only mentions the term, “Shamayim,” referring to God in a context where it does not want, for some reason, to mention God’s name directly. When the Talmud discusses the transgression of mentioning God’s name in vain, or for no good reason, it calls it, “mentioning the name of Heaven (Shamayim) in vain.” Here the Talmud does not say God’s name out of respect. From this, it is well for one to admonish those who are accustomed to saying, “Heaven help me.” In a situation where one is simply mentioning God, it is fitting to say, “Heaven.” Yet it is forbidden to call God, “the Heavens,” in a context where one is evoking God’s force of power and influence, because the Heavens are not Godly. One could instead say, “may He be merciful from the Heavens.” “From the Heavens,” is referring to God who dwells in the Heavens, and not to the Heavens themselves. It seems that there is an error in understanding the above mentioned Zohar where Rabbi Yehuda says that the Holy One, blessed be He, is called, “The Heavens.” Yet it must be clear that when Rabbi Shimon concludes, “we are not following these early teachings, we are following the way of the Torah,” he was correcting the statement of Rabbi Yehuda.
Pirkei Avot 6:10
Dr. Joshua Kulp
חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).
I like to call out to all my Jewish friends:
Zechariah 8:23
23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you." | | כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם: |
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred. | | עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו': |
Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
Read my story: https://rb.gy/i654b
Please contact me for further questions: Telegram https://t.me/ArielRepresentative WhatsApp: +972 54-568-3031 Ariel van Kessel LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/ariel-van-kessel-71797424 Email: arielvankessel@aol.com Ariel, hopefully your Representative
A Living Library of Torah
Sefaria is home to 3,000 years of Jewish texts. We are a non-profit organization offering free access to texts, translations, and commentaries so that everyone can participate in the ongoing process of studying, interpreting, and creating Torah. Learn More ›
Beit Yisrael International (Ephraim, The Lost sheep from the House of Israel)
click:
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
Comments
Post a Comment