Sefaria Kedushat Levi, Genesis, Chayei Sara Kedushat Levi translated by Rb. Eliyahu Munk
Sefaria Kedushat Levi, Genesis, Chayei Sara Kedushat Levi translated by Rb. Eliyahu Munk
Level six:
Near the weekly parsha with the haftorah both with Rashi, a chapter of Nach beginning with Joshua until the end of II Chronicles without Tehillim and start after the 'end' with Joshua again, Mishnah starting with Seder Zeraim (Agriculture) Berakhot until the end Seder Tahorot (Purity) Oktzin and start after the 'end' with Seder Zeraim (Agriculture) Berakhot, a daf from the Talmud Babylonian-Jerusalem starting from the beginning until the end and after the 'end' starting with the beginning again. Midrash Tanchuma after Parsha reading. Kalach Pitchei Chokhmah every day a chapter, begin with 1 until 138, after 138 starting with 1 again. Tanya every day a chapter, from the beginning until the end, after the 'end' starting with the beginning again. Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut every day a chapter, from the beginning until the end, after the 'end' starting with the beginning again. Likutei Moharan every day a chapter, from the beginning until the end, after the 'end' starting with the beginning again. Kedushat Levi from beginning until end. Reading it very quickly every day.
Read every week from Kabbalah Online click: Weekly Torah
While it is an 'obligation' to learn not everyone need to reach Level six. Depending on your possibilities and personal desire. But on the end of your daily study, you need to read a Siman of the Kitsur Shulchan Aruch every day a Siman, from the beginning until the end, after the 'end' starting with the beginning again.
The daily reading is a cycle repeating until we 'know' all....... Learning to think as an Israelite, then we shall come to the fulfillment of the Mitzvoth of the Korbanot. Do the Temple Service under, the coming, Messiah King Ben David.
About This Text
Kedushat Levi
Chasidut
One of the chasidic classics, reputedly endowed with special sanctity due to the famous righteousness of the author.
Composed: Berdychiv, Ukraine (c.1772 - c.1798 CE)נוצר/נערך: ברדיצ'ב, אוקראינה (1772 - 1798 לספירה בקירוב)
Current Version
Current Translation
To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew sourceRead More
Genesis, Chayei Sara
ויהיו חיי שרה מאה וכו' שני חיי שרה (בראשית כג, א). נראה לי בסייעתא דשמיא על פי דאמרו חכמינו ז"ל (נדרים סד:) ומובא ברש"י פרשת ויצא בפסוק (בראשית ל, א) ואם אין מתה אנכי, דכל אשה שאין לה בנים קרויה מתה רק כשיש לה בנים היא חיה. וידוע מאמר חכמינו ז"ל (שבת קנו.) שהשם אמר לאברהם אבינו עליו השלום צא מאיצטגנינות שלך כי שרי לא תלד שרה תלד. הרי שנבראת במזל שלא תלד רק על ידי מעשים טובים זכתה שישתנה מזלה כמאמר חכמינו ז"ל (שיר השירים רבה ב) מפני מה היו אמהותינו עקרות מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים. הרי מחמת תפילת ומעשים טובים של שרה זכתה לבן שבזה נקראת חי ולא מת. וזהו שאמר הכתוב שני חיי שרה, פירוש ששרה גרמה חיים לשנים שלה על ידי מעשים טובים ותפילתה גרמה שיהיה חיים לה, דהיינו שזכתה לבן על ידי מעשים טובים שעל ידי זה לא נקראת מת רק חי. וזה שני חיי שרה, ששרה גרמה חיים לשנים שלה כו' והבן:
Genesis 23,1. “The years of Sarah’s life were one hundred years, etc.;” I believe, G’d willing, that I have understood the reason why Sarah is the only woman in the Bible of whose age at the time of her death we have been told. The Talmud Nedarim 64, in referring to Rachel’s outburst (Genesis 30,1) that unless her husband Yaakov would give her children she considered herself as “dead,” is quoted by Rashi on that verse saying that seeing that a woman’s primary task in life is to mother children, any woman who has not given birth to a live child is considered as dead. We also know from Shabbat 156, that when G’d took Avraham outside (Genesis 15,5) that He showed him that according to the constellation of the stars, Sarai was not slated to give birth to children. This מזל, astrological prognosis of her life, could be changed only due to merits she would acquire during the years to come. She did indeed acquire such merits, as our sages conclude from a comment they made in Shir Hashirim Rabbah, 2,32 where the phenomenon of all the matriarchs originally being barren is discussed. Among a variety of answers offered there, one is that G’d was desirous of listening to their praying to Him to be granted children, just as He is desirous of listening to the prayers of the righteous, generally. In other words, Sarah, (after a name change) both due to her merits and her supplications, was “lifted” out of the limitations predicted for her by a zodiac sign she had been born under, so that she could conceive. When the Torah refers to her “life” as being 127 years long, this means nothing less than that she had spent all these years accumulating merits for the good deeds she performed. Expressed somewhat differently, the Torah states that it was Sarah, who with her good deeds gave “life” to her years. עוד יבואר, ויהיו חיי שרה מאה שנה וכו'. נראה לפי שכל ימי חיי שרה היתה נדבקת תמיד להשם יתברך הוי"ה ברוך הוא וממנה היתה חיותה ולא מסיטרא וכו' חס ושלום. וזהו ויהיו פירוש שחיי שרה היה רק מויהיו, דהיינו משם הוי"ה ברוך הוא והבן:
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). יובן בזה מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קז:) עד אברהם לא היה זקנה. והענין הוא, שיש שני בחינות בהשפעה יש שפע שהוא במדריגת מדידה לפי העולמות לזה יושפע וישתלשל חוק זה ולהעולמות העליונים לכל אחד ואחד יש חוק קצוב ויש שפע שנמשך מהבורא יתברך שמו שלא בא בגבול שמחמת שהיא דבוקה עד עתה במקור החיים אזי אין חוק וקצבה להמשיכתה מהמקור. והשפע השני שצריך להמשיכה מהמקור אשר אין לה גבול עדיין מזה אין יונקים כי אם ישראל עם סגולתו שבכחם הגדול שהם דבקים בהבורא ברוך הוא יכולין להמשיך שפע בהשפעה זו ואומות העולם השפעה שלהם היא מהשפע הראשונה שבא בגבולין ומדידה. ולזה נאמר ואלה תולדות ישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם, מלשון אמה המודדת את בנה, שהיא בחינת השפע שבא בגבול וקצבה. אכן בישראל נאמר למשפחותם לבית אבותם, שיונקים משפע שבא מרצון העליון. ואבותם, מלשון לא אבה יבמי, שהוא מלשון רצון. והענין למשל בעל מלאכה עשה כלי ומתחילה קודם שעשאה הכלי הזה חקוק ומצוי במחשבתו בגוון ואופן העשיה ולבסוף מוציא הכלי מכח אל הפועל והרי המחשבה מוריד את הפעולה ונקרא המחשבה אב והפעולה בן ומחשבה עצמה נמשך מהרצון והרצון הוא אב למחשבה והמחשבה היא אב להפעולה ונקרא הפעולה בני בנים לגבי הרצון, כך ישראל ממשיכין שפע מהשם יתברך ואחר כך ממשיכין שפע לגבולין וציורין ומציירין האיך להמשיכה ואחר כך מביאין לעולם הזה וכבר ניכרת בפועל בעולם ולכן נקרא השפע בני בנים ורצון נקרא זקן לגבי השפע הבאה בעולמות. וזה שאמר הכתוב (משלי יז, ו) עטרת זקנים, רצה לומר השפע שבא מן הרצון שנקרא זקן כשבאה אל העולמות נקרא בני בנים וזהו מהזקנים נמשך תולדות בני בנים:
[If I understand the Talmud correctly, what is meant is that when the Torah had described Adam as having begotten a son in his own image (Genesis 5,3) as opposed to his first two sons, the resemblance between fathers and sons continued unabated until the time when Avraham was described as having aged. Ed.]
The point the Talmud makes is that beneficial largesse provided from the celestial regions for the lower regions of the universe manifests itself in one of two ways. It may be measured in terms familiar to us in this part of the universe, or it may be described in terms of concepts applicable in the celestial regions, seeing that these two domains each have their own set of rules. When this beneficial largesse originates directly in the celestial spheres close to the Creator, it had not become subject to limitations applicable in the parts of the world we live in. [As an example, we may distinguish between nourishment provided by G’d through the earth giving its yield, when such nourishment is subject to limitations that apply on our planet, whereas when G’d fed the Jewish people with manna, such limitations did not apply, as the manna originated directly in one of the seven layers of heaven. Ed.] This latter method of benefiting from G’d’s largesse is reserved exclusively for the Jewish people. The Jewish people have become privy to this (on occasion) due to their having clung to their Creator with such devotion.
The other nations sharing this planet with us, receive whatever largesse G’d provides for them only through “nature,” which “processes” such gifts from G’d before it reaches its recipients. This is what is meant when the Torah wrote in Genesis 25,12-15 ואלה תולדות ישמעאל שנים עשר נשיאים לאומתם, “and this is the line of Ishmael, son of Avraham……12 chieftains, etc.” The word: לאומתם is derived from אמה, “mother;” when a mother measures her son she uses measuring devices used in our parts of the universe. The Torah (Genesis 25,13, and again in verse 16) adds: בשמותם לתולדותם and בחצריהם ובטירותם, “by their names, in the order of their births, and by their villages and their encampments;” these words describe the parameters within which they were privy to G’d’s benevolent largesse. The contrast with which the Torah describes a similar description of the development of the Jewish people can be seen in the words למשפחותם לבית אבותם, “according to their family, their respective father’s house”. The word אבותם in this instance is derived from אבה, as in לא אבה יבמי, “he did not want to perform levirate marriage with me.” (Deuteronomy 25.7) The word אבה is a synonym for רצון, “will, desire.” The widow describes that her brother-in-law does not wish to fulfill the will of heaven in maintaining his deceased brother’s name alive.
Let us illustrate by an example more familiar to all of us. A potter intends to create a vase of a certain shape and colour. Before setting out to shape the clay he has a definite image of the finished product in his mind’s eye. This image is known as מחשבה, or אב הפעולה, “the father of the finished product.” The רצון, the will to create a vase, is called אב, father, as it precedes even the sculptor’s vision of the final shape and colour of the product is about to embark on creating. The eventual product is known as בני בנים, euphemism for “grandchildren.” [In relation to the רצון the initial will to create something. Ed.]
Israel’s drawing down G’d’s largesse to itself is somewhat similar. The process begins with this celestial largesse entering the domain of the physical universe, גבולין. [A domain defined by borders both dimensionally and directionally. Ed.] The various shapes and forms this largesse assumes once it has entered our part of the universe is known as בני בנים, “grandchildren.” The original רצון, G’d’s intention to provide this largesse, is called זקן, “an old man.”
When Solomon in Proverbs 17,6 speaks about עטרת זקנים בני בנים, loosely translated as “grandchildren are the crown of their elders,” the meaning of this line on a deeper level, is: “the largesse that has been received by Israelites as a result of G’d’s benevolence, is rooted in the will of G’d,” i.e. from this רצון to the world known as בני בנים.
וזה דבר המדרש הנ"ל עד אברהם לא היה זקנה, שהוא המשיך שפע ממקור החיים מהרצון. ופירוש לא הוי זקנה, לא הוה מי שיכול להמשיך מהרצון שנקרא זקן עד שבא אברהם ותיקן בחינת הזקנה שהיה כחו רב להמשיך מן הרצון. ולכך מצינו בשם ע"ב נכתב תחילה צירוף שם סיט שהוא מרומז על כלי כמבואר בכמה דוכתי בסדר טהרות. והיינו כשישראל ממשיכין השפע ומציירין האיך להביא השפע לעולם הזה ובאיזה גוונין. ואחר כך נכתב שם עלם, רצה לומר אחר זה ממשיכו אל העולם. וזהו שאנו אומרים בתפלה וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם, דלכאורה קשה מה זה שתקנו לומר חסדי אבות היה לו לומר וזוכר אבות. ועוד מביא גואל לבניהם היה לו לומר לגבי אבות. אמנם לעניננו יתכן היטב ויובן שפיר לשונות הללו, רצה לומר שזוכר החסד המרומז על הרצון שמשם היה ממשיכין האבות זה השפע זוכר הבורא להשפיע גם לבניהם מן הרצון וזהו ומביא גואל לבני בניהם, השפע שנקרא בני בניהם. וזהו ואברהם זקן בא בימים, שאברהם המשיך מן השפע הנמשך מן הרצון הביא בימים בחינת זמן, דהיינו לעולמות התחתונים. וזהו וה' ברך אותו בשפע זאת שהיא בכל שכוללת הכל ואין לה קצבה כלל. וזהו כוונת המדרש (בראשית רבה נט) אברהם אבינו עליו השלום היה מברך את הכל, ומי היה מברך את אברהם אבינו עליו השלום הקדוש ברוך הוא שהוא הרצון ומשם ברך את אברהם אבינו שימשיך שפע משם שבזה השפע יכול לברך את הכל, כי אין בה קצבה. וכן שיעור הענין. וה' ברך את אברהם בכל, באותו שפע שהוא כוללת הכל והבן:
At this point the author refers to a method of writing the 72-lettered “name” of Hashem in 9 columns of 8 three lettered words, using Exodus 14,19,20 and 21, respectively, (each verse having 72 letters) and consecutively, and the middle verse in by reading it from left to right, so that you get the diagram shown.
In that diagram you will note that in the top row the “name” spelled סיט appears in the column preceding the one commencing with a name consisting of עלמ.
[I am attaching the diagram so that you, the reader can better visualize what the author is speaking about. Ed.]
The word סיט occurs on several occasions in the Mishnah, throughout the section known as taharot as a vessel used in measuring. (Maimonides on Keylim 13,4, Orlah, 3,2 for instance) This “name” of G’d serves as symbol of Avraham’s ability to channel G’d’s largesse from the celestial domains to our regions. The next column in our diagram is headed by the letters עלמ, [alluding to our עולם, world] and symbolizes for our purposes, the manner of distribution of this largesse once it has entered the sphere of the material world. We refer to this in our daily amidah prayer when we recite the words: וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם. “He (G’d) remembers the deeds of loving kindness of the patriarchs and brings the redeemer to their children’s children.” On the face of it, it is difficult to understand the words חסדי אבות, “the pious deeds performed by the patriarchs.” All the author of this paragraph had to mention was וזוכר אבות, that “G’d remembers the patriarchs.” Furthermore, why would the author of this paragraph refer to the redemption as being brought to the “children’s children” of the patriarchs? It would have sufficed to refer to their בניהם, “children.” When speaking of fathers, it is customary to relate to their children rather than to their grandchildren. However, when understanding the entire paragraph and what it teaches in light of what we have explained, both the word “חסדי” and the words “לבני בניהם” make perfect sense, as the author draws our attention to the manner in which G’d’s largesse is transmitted to the Jewish people and who we have to thank for this. The חסד of which the author speaks is an allusion to the “source” of the largesse, i.e. G’d Himself, (not nature) whereas the בני בניהם, is an allusion to the meritorious deeds of the patriarchs which paved the way for the Jewish people to receive G’d’s largesse directly, without detours.
When the paragraph above is introduced with the words: ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, this is an allusion to Avraham, the first of the patriarchs having been able to open the sluices of G’d’s treasure chamber to enable the flow of its goodness to bypass regular channels and flow directly to His people. When G’d’s largesse flows to us in this manner, it is not limited in measure at all, as it would be if it had to reach us via nature.
This is the meaning of bereshit rabbah 59,5 where the author writes: Avraham would bless everybody. (Compare Genesis 12,3) To the question whence Avraham was able to do so, i.e. who had blessed him first? The answer is that G’d personally, had done so in His capacity of רצון as explained on page 118.
באופן אחר יבואר עוד הגמרא הנ"ל עד אברהם לא היה זקנה. דזקן הוא שערות ושערות הוא מרומז על לבוש כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. ובאמת כמו שיש לבוש לגוף, דהיינו המלבושים שאדם עושה ללבוש כן יש לנפש רוח ונשמה לבוש והוא השערות שבאדם שהן מכסין אותו והראש וכמו שאדם אינו מרגיש כאב כשחותכין מעליו המלבושין כמו כן אינו מרגיש כאב כשחותכין מעליו השערות. והנה השם יתברך שמצמצם עצמו כביכול בזה העולם להשפיע חסדו וטובו דבלאו הכי לא היה העולמות יכולין לקבל מאתו כביכול הוא מתלבש עצמו ועל ידי מה הוא לבוש על ידי מצות ומעשים טובים זה הוא כלי ולבוש כביכול השראת שכינה בעולם הזה. וזהו עד אברהם לא היה זקנה, לא הוה מי שיגרום לבוש שיתלבש השם יתברך עצמו בזה העולם מה שאין כן על ידי אברהם היה זקנה שהוא גרם לבוש על ידי מעשים טובים שעשה כנ"ל וזקן שהוא שערות הוא בחינת לבוש ודו"ק:
Just as man’s body wears clothing that gives a hint to the type of person he is, so his mind and soul also wear “clothing” that hint at his age, the hair that covers his head, for instance. Just as man does not experience pain when someone cuts off his clothing, so he does not experience pain when his hair is cut.
We have previously explained that the Creator, “shrunk His Self,” when entering the domain of the material world in order to be able to share out His loving kindness to His creatures, as otherwise His impact on that world would have been so overwhelming as to destroy it immediately. Similarly, He “dressed Himself” by surrounding His accessibility to His creatures through commandments or the performance of good deeds that He required them to perform in order to enable them to come close to His essence. This is how He made His manifestation on earth possible. The Talmud, when referring to זקנה as a phenomenon that did not exist prior to Avraham, means that Avraham’s performing G’d’s commandments (not yet given as directives) paved the way for G’d to be able to heap His largesse on Avraham’s descendants. The visible evidence of this was the white hair Avraham now sprouted.
ואברהם זקן בא בימים. ואמרינן בגמרא (בבא בתרא טז:) בת היה לו לאברהם ובכל שמה. ויבואר בזה הגמרא (חגיגה טו.) בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת שובו בנים שובבים. ויש להבין מה זה הקול. נראה אף על פי שאדם אינו שומע הקול זה שמגיע לאדם בכל יום התעוררות תשובה זה היא מחמת הכרזת הקול וזהו הקול ששומע ומהיכן בא לאדם התעוררות תשובה בכל יום מזה ששמענו את הקול בהר סיני אנכי ולא יהיה לך (שמות כ, ב-ג) מפי ה' זה נרשם בלבינו ומזה בא התעוררות תשובה בכל יום. וזהו הרמז מהר חורב זה סיני על דרך (שמות ג, א) ויבא אל הר האלהים חורבה. וזהו שמיעת הקול. לפי זה יובן מה שנקרא בת קול, על כי השפע מהבורא ברוך הוא יתברך נשפע בכל יום רק שמצמצם האדם את עצמו כדי שיוכל לקבל השפע כפי הכנת קבלתו יש אדם שמצמצם לחכמה שיחכם בעבודת השם יתברך ויש שמצמצם לעושר וכבוד ולחן ולשאר הטובות ולכל אחד כפי הכנת קבלתו יהיה השפע כמו שהוא נשפע מאת הבורא יתברך אשר הוא כלול הכל זה נקרא בחינת קול והשביל שכל אחד עושה גבול לירידת השפע נקרא בת הוא לשון מדידה כמבואר ביחזקאל הרמז על הגבול והצמצום ומדידה שכל אחד עושה ומצמצם לרצונו. וזהו הרמז בת היה לאברהם ובכל שמה, שהיה לו שפע ממדה הרמוז במלת בת שהוא כלול כל המדות הנ"ל:
“And Avraham had aged, advanced in years;" the Talmud Baba batra 16 understands the word בכל as meaning that Avraham had a “daughter” by the name of בכל. Commenting further on this, the Talmud in Chagigah 15 states that a heavenly voice i.e. בת קול [instead of בת כל Ed.] was heard at Mount Sinai calling the Israelites to penance with the exception of Acher, (Elisha ben Avuya) turned apostate. [The text in my edition of the Talmud does not mention the location where this heavenly voice was heard, and it would not make sense that it was Mount Sinai, as the occasion appears to have been at least 50 years after destruction of the second Temple. Ed.]
We need to examine the nature of this “voice” somewhat more closely. Since, according to the Talmud, this בת קול appears to have been a visual manifestation rather than something heard with one’s ears, the statement is enigmatic. Apparently, the Talmud refers to a message that a person hears or is supposed to hear daily as if it were as real as a vision. The true call to do teshuvah had originated at Sinai when the people had heard G’d address them directly during the first and second Commandment, until they were so overwhelmed that they feared to die and begged Moses to be their interpreter of G’d’s words. Mount Sinai had been referred to as Mount Chorev in Exodus 3,1 when Moses had his first vision of G’d at the burning bush. On that occasion he had “heard” the voice of G’d. The term בת קול has become the name for a derivative of that first communication to His people through Moses their leader and prophet ever since. At the revelation at Mount Sinai several months later, it had become so real that the people were described as “seeing” the voice rather than as merely “hearing it. (Exodus 20,15) We have explained that the term בן or בת describes the receiving of G’d’s largesse, when it has originated from G’d directly through the merits of the patriarch Avraham. Just as G’d had to “reduce Himself” in terms of His pure spirituality, man has to reduce his “physicality,” i.e. his dependence on physical comforts provided by our world somewhat, in order to qualify for receiving these communications from G’d. Each human being desirous of coming closer to G’d by this means has to do so in accordance with the spiritual level he is capable of. The word בת in the language of the Mishnah, is the preface used when describing the measure of certain liquids or dry matter that a container can hold. Its use in that sense originates in Ezekiel 45,10. [It may be correct to understand the term בת קול which is usually associated with post Biblical times, when there was no more direct communication with G’d through prophets or even through the urim vetumim on the High Priest’s breast plate, as a prophetic communication from G’d, but at arm’s length. Ed.]
עוד יבואר, וה' ברך את אברהם בכל, כי יש צדיק אשר כל מבוקשו בשביל הכלל ויש צדיק אשר מבוקשו על עצמו ואברהם היה מבוקשו על הכלל. וזהו וה' ברך את אברהם, כלומר עם אברהם. בכל, כי את הוא כמו עם ברך ה' אותו בכל כאשר היה מבוקשתו. וזהו שרמזו רבותינו ז"ל בת היה לו לאברהם אבינו ובכל שמה, כי בת הוא לשון מדה כנאמר אלפים בת יכיל כלומר מדתו היה בכל שמה שהשפיע על הכל:
השמר פן תשיב את בני שמה (בראשית כד, ו). וכן אמר ה' ליצחק גור בארץ הזאת (בראשית כו, ג). כי הכלל יראה הוא מדבר גדול ממנו ובאמת אסור לירא מקטן ממנו כמו הירא מדבר אחר זולת השם יתברך הוא כמו העובד עבודה זרה חס ושלום ובאמת מדת אהבה יכול לאהוב הקטן ממנו כגון לאהוב את בני ביתו. ובזה יתורץ דקדוק מה שאמרו בגמרא (פסחים כב:) דרבי שמעון דרש כל את שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש עד שבא ר' עקיבא ודריש לרבות תלמידי חכמים. כי באמת מדת היראה יכול לומר אני ירא ממך אפילו ממי שגדול ממנו אבל מדת אהבה כלום יכול אדם לומר למלך גדול ונורא אני אוהב אותך, כי זה איננו שייך כלל אבל יכול לומר אני אוהב להיות אתך בביתך ולעבוד לך אבל מדת יראה יכול לומר למלך אני ירא ממך. ובאמת קשה למה לא פירש מן ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה) ובזה מתורץ, דבאמת ואהבת את ה' אלהיך, בו שייך לומר את ה' אלהיך, כלומר לעבוד את ה' אלהיך ולהיות יושב בביתו אבל ביראה לא שייך לומר את ה' אלהיך תירא, כלומר לירא להיות את ה' אלהיך רק לפני ה'. וזה פירוש עד שבא ר' עקיבא ופירש לרבות תלמידי חכמים, כיון שהוא עובד ה' יש לירא מפניו. ובזה יבואר דבאמת אברהם מדתו היה במדת אהבה יכול להיות אפילו בחיצוניות כגון לאהוב בני ביתו ולגמול עמהם חסד ובזה היה יכול לילך חוץ לארץ אבל יצחק שהיה מדתו מדת היראה לא היה רשאי להיות בחוץ לארץ. וזהו שאמר פן תשיב וכו', וכן אמר השם יתברך ליצחק גור בארץ הזאת, אי אתה רשאי לילך לחוץ לארץ מחמת מדתך מדת יראה:
Genesis 24,7. “do not bring my son back there under any circumstances.!” We find that G’d confirmed Avraham’s attittude concerning Yitzchok not leaving the soil of The Holy Land, when He said to Yitzchok (Genesis 26,2) אל תרד מצרימה, שכון בארץ..גור בארץ הזאת, “do not go down to Egypt; reside in the Land…even if you have to be a transient in this land!”
We have a standing rule according to which it is permissible to be afraid of something or someone bigger than oneself, whereas it is forbidden to be afraid of someone smaller than oneself. In other words, whereas it is permissible to be afraid of G’d, it is not permissible to be afraid of anyone other than G’d. This is why all manner of idol worship is prohibited.
The attribute of love enables one to love those who are “smaller” than we are, notably the members of our household who depend on us. When we keep this rule in mind we will be able to understand a story in the Talmud Kiddushin 57 where it is related that Shimon ben Ammasuni undertook to explain the meaning of each word את in the Torah, proving that the word invariably includes something that the Torah had not spelled out specifically. However, when he came to the line (Deuteronomy 6,13) את ה' אלוקיך תירא, “you are to revere the Lord your G’d,” he was stymied, not knowing what the word את in that line could possibly add, as it is forbidden to revere anyone other than the Lord. His students asked him if he thought that all the explanations that he had found for the other times that the word את occurs should be disregarded? He replied that “just as the Torah promises a reward for explaining its intricacies, so it rewards those who refrain from offering explanations that are not appropriate.” In the meantime, Rabbi Akiva who had heard of Shimon ben Ammasuni’s dilemma, said that even this את added an additional meaning to the verse in which it appeared, suggesting that the Torah scholars deserve to be revered also. Rabbi Akiva was able to offer this explanation since Torah scholars are “greater” than the ordinary people consulting them, so that they fit the principle that it is allowed to revere, be in awe of, people that are greater than oneself. This is a basic difference between the attribute of reverence, יראה, and the attribute of אהבה, love. While it is in order to say: “I am afraid of you,” to someone more powerful than oneself, a king for instance, it is not in order to say to such a king: “I love you.” It is, however, permissible to say to such a king: “I love to be in your house,” “I love to serve you,” etc.
The above distinction explains why Shimon ben Amassuni had not found a problem with the word את in Deuteronomy 6,5 where the Torah writes: ואהבת את ה' אלוקיך, “you shall love the Lord your G’d.” He understood this verse as not applying to G’d’s essence, but to attributes of G’d, attributes worth emulating because they make Him lovable. This is also why Rabbi Akiva was able to resolve his difficulty when he suggested that reverence for Torah scholars, who are an extension of G’d from Whom they received their knowledge and stature, therefore qualify for a portion of reverence that is due to their Master. Seeing that the Torah scholar is a servant of G’d, he too is entitled to some of his Master’s reflected glory.
Avraham’s major attribute was אהבה, his love for people. This attribute included even in their concerns with matters that did not involve their relations to the Creator. This being so, G’d did not object to his descending to Egypt, leaving the soil of the Holy Land. His son Yitzchok’s primary attribute was יראה, reverence for the Essence of G’d; i.e. he concentrated all his faculties on how to serve G’d. This being so, it would have interfered with his basic character were he to leave the sacred soil of the land of Israel for even a short period.
הנה אנכי נצב וגו' ובנות אנשי העיר וגו' ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני וגו' (בראשית כד, יג-יד). והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל לאליעזר עבד אברהם אבינו להזכיר בנות וכו'. לכאורה יש לדקדק מה צורך היה אנשי העיר. ותו יש לדקדק מפני מה נקוד ילדה בקיבוץ שמשמעה שמצד אחר הוא בא שרבקה ילדה לבתואל ולא על ידי גרמה דילה הוי ליה לנקוד בקמץ שמשמעות שעל ידי הגרמא דילה יולדת את רבקה. אך לפי דרכינו יובן שפיר, דכבר כתבנו שמדריגתו של אברהם אבינו עליו השלום היה להגביה כל העולמות לשורשם לאין סוף ברוך הוא ולהמשיך עליהם חסדים מברכה עליונה וכל החסדים שנתפשטו בעולם היה בא על ידי המשכתו שהוא היה הגורם שיתפשטו חסדים בעולם על ידי שהוא היה פותח צנורות החסדים. והנה אליעזר עבד אברהם אבינו עליו השלום ידע שכל אנשי המקום הזה היו רשעים ועשה הבחינה על זה האופן כשיראה באחד מן הבתולות שיש בה מדת החסד אז בוודאי הוא משורש של אברהם אבינו שזה באה על ידי השפעתו חסדים על העולם ונמשך מדת החסד עליה גם כן. וזה כוונת המשך הכתובים הנה אנכי נצב וכו', ובנות אנשי העיר, שהם כולם רשעים ואכזרים יוצאת לשאוב מים, והיה הנערה אשר אומר אליה וכו', ואמרה שתה, ונמצא שיש בה מדת החסד. אותה הוכחת וכו' ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, עם העבדות של אדוני, היינו שמדתו היה להגביה כל העולמות ולהמשיך עליהם כל החסדים עשית חסד גרמת שיתפשטו חסדים על כל העולמות ובכללם על הנערה הזאת:
When looking at the precision with which the Torah describes every detail surrounding this encounter, we must ask ourselves what need there was for Eliezer to refer to the other daughters of Aram Naharayim at all? What part did they play in the story? Furthermore, why did the Torah write the word ילדה with a dot in the letter ל, suggesting that the birth of Rivkah was connected to a cause other than Bethuel merely impregnating his wife with his semen? The vowel kubutz under the letter י, instead of the vowel kametz, also adds to the impression that there were external factors involved in Rivkah’s birth. [The reader will note that when Rivkah identified herself to Eliezer in verse 24, she only used the word ילדה in an active mode with the vowel kametz, when she referred to her grandmother Milkah having born her father for Nachor. Ed.]
According to the approach that we have followed in explaining these verses in terms of G’d’s largesse and how it is transmitted to our part of the universe to the righteous, none of these nuances are difficult. We have explained that Avraham’s spiritual level in this world was one that enabled him to elevate mankind by stages to higher spiritual levels, i.e. bringing them closer to their Creator. He did this by opening channels of G’d’s largesse to flow directly, without detours, to the society within which he was active. Eliezer, Avraham’s servant was well aware that the local population of Aram Naharayim consisted of wicked people. In order to examine whether the young lady who was to become Yitzchok’s wife belonged to the wicked part of this population, he had to devise a special scheme. If he were to find among the virgins that came forth from the town to draw water one who distinguished herself by the characteristic of loving kindness, i.e. the same characteristic that distinguished his master Avraham, he felt certain that such a girl must have had her roots in Avraham’s family. She must have been blessed with such an attribute through the activities of Avraham on this earth. When he described himself as “standing at the well,” he positioned himself in such a manner that he had a chance to test the girls concerning their characteristics such as offering help beyond the absolute minimum to an unknown stranger such as himself. Such a girl, by definition, was destined to continue to be active practicing the virtues for which Avraham his master was famous.
The words: והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל, are to alert us that from the generous attitude displayed by Rivkah it became manifest that a contributing factor to her birth had been the benevolent influence Avraham had exerted on the people of his time, and especially on members of his family. A girl who would voluntarily exert herself on behalf of a stranger’s camels would demonstrate the attribute of חסד, loving concern for others, that characterized Avraham and his deceased wife, Sarah.
והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל (בראשית כד, יד). השפעות של אברהם אבינו עליו השלום ילדה לבתואל הוא היה הגורם אבל לא בתואל ולכן נקד מלת ילדה בקיבוץ שמשמעה שממקום אחר בא הולדת רבקה ולא על ידי גרמת בתואל. ובשביל זה נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, מפני שראה שיש בה מדת החסד בוודאי היא משורשו של אברהם אבינו עליו השלום. וזה כוונת רש"י ז"ל במליצות לשונו וזה לשונו לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום עד כאן לשונו. פירוש שראה בה מדת החסד בטוח היה שזה באה על ידי השפעות של אברהם אבינו עליו השלום שהשפיע על כל העולמות חסדים והבן:
והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל,
ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני (בראשית כד, יד). יבואר על פי דמבואר בזוהר הקדוש, כי בימי רבי שמעון בר יוחאי אפילו תינוקות ידעו בחכמה עליונה, כי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום היה עובד ה' בחכמה ובהשכל עד שהשפיע מדתו בכל העולם שאפילו תינוקות יודעים בחכמה עליונה. וכמו כן כל צדיק וצדיק במדתו שעובד משפיע בכל העולם המדה שעובד בה והשם יתברך משפיע המדה שלו בכל העולם. והנה באמת אברהם אבינו עליו השלום מדתו היה מדת החסד והשפיע מדתו בכל העולם שכל העולם כולו יעשה חסד. וזהו הרמז ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, כלומר שאדוני הוא הגורם החסד אשר בעולם מחמת שאדוני עובד במדת החסד ומשפיע ממך חסד. וזהו כי עשית חסד, מה שאתה עושה חסד בעולם הוא מה שבעולם התחתון אחד עושה עם חבירו הוא אדוני, אדוני הוא הגורם לזה החסד. ובזה יובן הפסוק אשר ילדה לבתואל כו' אחי אברהם, כי מה לשון ילדה לבתואל, כי לשון ילדה משמע שנולדה מעצמה. אך באמת לפי מה שמבואר לעיל שהצדיק במדתו משפיע לכל העולם זה באמת רק למי שיש לו נשמה גדולה או איזה ניצוץ קדוש לזה נאחזת מדת הצדיק שעובד בה להשם יתברך וכו'. ובאמת רבקה הצדיקת היתה גדולה וקדושה ואחזה במדת הצדיק אברהם אבינו לעשות חסד. ובאמת זה הנשמה לא היה לה רק מאברהם היה לה זה הנשמה וזה המדה. וזה שאמר אשר ילדה, כלומר כאלו נולדה מעצמה וזהו לשון ילדה. וזה שאמר ממי בא לה זה הנשמה וזה המדה לעשות חסד מחמת אחי אברהם שמאברהם בא לה זה הנשמה. ובזה יבואר הדקדוק מה שרש"י ז''ל מדקדק בשעה שסיפר המעשה ואשאל אותה כו' ואתן כו', ובאמת בשעת מעשה היה להיפך, כי בשעת מעשה שראה ממנה מדת החסד אז ידע בודאי שנשמתה מאברהם ולא מבתואל ולכך נתן לה בתחילה, כי בודאי ידע שנשמתה ממדת אברהם אבינו ולא מנשמת אביה לכך בשעה שסיפר המעשה לפני בתואל סיפר להיפך כי לפני בתואל לא שייך לומר שנשמתה אינה ממנו ודו"ק:
There is no question but that Avraham’s major attribute was חסד and that he had a profound influence on his immediate environment, not only recognized but paid tribute to, by the people of Kiryat Arba, when they described him as a “prince of G’d” in their midst. (Genesis 23,6) Avraham personified on earth, what the Creator personifies in the entire universe, i.e. the dispensing of largesse.
The expression ילדה is not appropriate for males, as they only הוליד, beget, plant seed, but do not bring it to gestation. The proper meaning of the word “yuldah” as it appears here suggests an immaculate birth, a birth that had not been preceded by insemination. Seeing that this is a difficult process for us to grasp, the idea that Avraham’s good deeds “spilled over” even to people such as Betuel, is meant to set our mind at rest over the fact that Rivkah, with a father such as Betuel, and a brother such as Lavan, could have been such a righteous matriarch as she clearly was.
During the meal, Eliezer recounts what had occurred at the well, and anyone who has read the Torah’s report of what transpired is aware that Eliezer rewrote some of this “history,” i.e. the sequence of events. Rashi points this out (in his commentary on Genesis 24,47) implying that during the meal, in the presence of Betuel, Eliezer could not bring himself to imply that this man had been endowed with part of Avraham’s soul. [Perhaps the fact that if even a Betuel could exclaim that this match had been made in heaven (Genesis 24,50) is the best support for our author’s theory that some of Avraham’s spirit had spilled over even into the soul of a Betuel. Ed.]
עוד יבואר, ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, אליעזר ביקש זה להקדוש ברוך הוא. כי הכלל כשהאדם עושה מצוה אם המצוה הוא במדת חסד אזי מעורר מדת החסד על כל העולם שכולם חפצים לעשות חסד וכן שאר המצות. והנה אברהם כל מצותיו בחסד והיה מעורר חסד על כל העולם שכולם רצו לעשות חסד. והנה באמת רבקה אף על פי שהיתה קטנה עשתה חסד כאן, כי אברהם הוא היה מעורר חסד על כל הברואים. וזהו ובה אדע כי עשית חסד, ומי הוא הגורם זה החסד, עם אדוני, מה שאדוני עושה חסד הוא המעורר זה החסד:
וירץ העבד לקראתה כו'. פירש רש"י שראה שעלו המים לקראתה. ופירש הרמב"ן ז"ל דדייק כן מחמת דאחר כך כתיב ותשאב לכל הגמלים, ומקודם לא נאמר לשון שאיבה מכלל דמקודם לא הוצרכה לשאוב דעלו המים לקראתה. אפס דלפי דברינו תקשי היא גופא למה אחרי כן בהשקותה את הגמלים לא עלו המים לקראתה. ונראה בסייעתא דשמיא דאמרו חכמינו ז"ל (פסחים קיד:) דמצות צריכין כוונה, והעיקר במצות הוא המחשבה שעושה בזה רצון הבורא. ולהכי בפעם ראשונה דבדעתה היה לשאוב המים לצורכה גלל כן עלו המים לקראתה שלא תטריח עצמה, כיון שכוונתה היה לשאוב לצרכה, מה שאין כן בפעם שניה שכוונתה היה לגמול חסד להשקות הגמלים של אליעזר עבד אברהם לא עלו המים לקראתה, שכשאדם עושה מצוה יותר נחשב לעשות פעולה שבעשותו פעולה לשם מצוה נחשב לו יותר למצוה והבן:
Nachmanides adds that Rashi deduced this fact from verse 13 in which the women drawing water are described as לשאוב מים, “to draw water.” When it was Rivkah’s turn, the Torah merely describes her as “descending and filling her jug,” the word “to draw,” is not used in connection with her until she proceeds to draw water for the camels in verse 20.
Why did the waters not rise toward her when she drew water for Eliezer’s camels, a tedious labour? The sages in Pessachim 114 [discussing the need to dip both matzah and maror in charosset. Ed] claim that in order to secure this kind of assistance from heavenly sources, the act of חסד, loving kindness, must be performed intentionally as a good deed, i.e. the intent of the good deed must be to thereby carry out the wishes of the Creator. The first time when Rivkah filled the jug to satisfy her own needs, i.e. this was not an act intended to please the Lord, specifically. The water rose to assist her as she was a righteous person. The second time, when what she did was an act of kindness to others, an act that demonstrated that she wished not only to please the camels but also her Creator, G’d withheld His assistance in order for her to receive the whole reward for the effort expended in doing this kind deed.
בפסוק אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני (בראשית כד, כז). בדרך נקוד פתח לשון מבורר, רצה לומר על ידי הדרך ידעתי שנחני ה' בית אחי אדוני, שכיון שאמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה נט) שהיה לו קפיצות הארץ, דהיינו שמביא את האדם ברגע אחת מעצמו וכיון שקפץ הדרך שהלך שלא מדעתו רק שהשם יתברך הביא אותו למקום שידוע לפניו יתברך, אם כן על ידי הדרך ידעתי שכאן הוא בית אחי אדוני, שראיתי שדעתו יתברך שאעמוד פה שמע מיניה דכאן הוא המקום לעמוד משום דכאן הוא משפחת אדוני:
לא אוכל עד אשר דברתי דברי (בראשית כד, לג). כי אליעזר קידש את רבקה בשליחת יצחק והחתן ביום קדושין אסור לו לאכול עד אחר קדושין, וזהו לא אוכל עד אם דברתי דברי, וזהו הקדושין:
או יבואר, כי רצה לאכול סעודת מצוה וזהו שאמר לא אוכל עד אשר דברתי דברי, לגמור תחלה הקדושין ואחר כך יהיה סעודת מצוה:
עוד יבואר, לא אוכל עד אם דברתי דברי, נראה בדרך פשוט, מפני מה לא רצה לאכול מקודם, רק שבודאי היה אליעזר יודע ברשעים אלו ועלה על דעתו בוודאי שיטילו סם במאכל וכמו שהיה כך באמת, ועל זה אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, והיה כוונתו בזה שלאחר סיום דבריו שהם דברי תורה כמאמר חכמינו ז"ל (בראשית רבה ס) יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, בזה יהיה ניצול מן הסכנה. וכן היה שבא המלאך והפך הקערה לבתואל ויפול בשחת יפעל:
ואגב זה יתורץ כמה קושיות. האחד, מה ראה אליעזר לסמן בסימן זה וגם לא שמע זה מאברהם. ב', מפני מה אמרו חכמינו ז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות. ג', מאי האריך אליעזר בסימנים באמרו הנה אנכי נצב על וגו' ובנות אנשי העיר וגו' והיה הנערה וגר, הלא היה די באמרו הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה אשר אומר אליה ובה אדע וגו'. ד', מה יולדה לבתואל ילדה לבתואל הוה ליה למימר. ונראה לתרץ על פי הפסוק וה' ברך את אברהם בכל, ואמרו חכמינו ז"ל בת היה לאברהם ובכל שמה, ונבאר על פי ב' אופנים:
The key to such statements must be sought in the verse 24,1) where the Torah wrote: וה' ברך את אברהם בכל, “G’d had blessed Avraham in everything.” Our sages had commented on the word בכל, saying it referred to a daughter named בכל about whom the Torah had not reported previously. We will try and offer two explanations to this somewhat enigmatic statement by our sages.
אופן א', לפי שידוע שצדיק נקרא בשם כל, דהיינו מפני שיש לו מדת הסתפקות ונחשב לו כמו כל. והטעם ב', כי ידוע שאנו נקראים בנים למקום ובפרט צדיקים אשר הם הולכים ביראת ה' כל היום וגורמים בתפילתם להשפיע לעם ישראל השפעה טובה ובוודאי ממלא לו השם יתברך כל חסרונו באופן שלא יחסר לו כלום. וכן ראוי לכל אדם מישראל לאחוז במדות אבותינו הקדושים ואז יגרום גם כן שהשם יתברך ימלא להם כל חסרונם ותאותם כמו שאמר הכתוב (תהלים כא, ג) תאות לבו נתת לו וכו', וזאת המדה היה לאבותינו הקדושים אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל, דהיינו שגרמו השפעות טובות וברכות לעמו ישראל. על פי זה דרשו חכמינו ז"ל (בבא בתרא טז.) במתק לשונם בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה, ולשון בת הוא לשון מדה מלשון בת יכיל. וזהו ששבחו חכמינו ז"ל את אברהם אבינו בת היה לו לאברהם אבינו, דהיינו מדתו של אברהם אבינו היתה שהיה לו מדת הסתפקות וגרם השפעות להעולם והבן:
It is appropriate for every good Jew to emulate Avraham’s example in this respect, and this is why the same expression, i.e. מכל in the case of Yitzchok (Genesis 27,33), and כל in the case of Yaakov, (Genesis 33,11) has been used by the Torah to document that if Avraham was the “father” of this attitude, his children, i.e. descendants, have emulated him, so that the term בת as we explained several times, is a reference to the container from which the largesse of G’d is dispensed. What the sages meant when they said that G’d had blessed Avraham with a בת, is that his descendants had cultivated this virtue of his, of being concerned first and foremost with the needs of others. In psalms 21,3 David expresses his gratitude to G’d Who has granted him all of his aspirations. He too had emulated this virtue that his people’s founding father had been able to implant in his offspring.
אופן הב', כי זאת ידוע לכל שאברהם אבינו עליו השלום היה עובד להבורא ברוך הוא במדת החסד ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל ישראל כלו יצא, היינו שהיה משפיע במדתו מדת החסד לכל העולם ולכל הנשמות קדושות ולכל הרוחות קדושות וגם היה לו הכח להוליד נשמות קדושות כידוע ליודעי חן וגם היה כח לאבותינו הצדיקים שהיו יכולין להעלות הדיבורים מה שהם מדברים לפעמים עם רשע או נכרי היה כח בידם לעלות אל צרופים קדושים על שהיה בהם חכמת ה' לפי שהיו דבקים תמיד בתורתו וביראתו יתברך והיה יכול גם כן להעלות דיבורו של האיש אשר סיפר עמו מחמת שהיה בבחינת חסד. וזהו וה' ברך את אברהם בכל, דהיינו שהיתה השפעתו על כל הנבראים. וזהו מאמר חכמינו ז"ל בת היה לו לאברהם אבינו ובכל שמה, דהיינו שהיה דבוק תמיד במדת החסד ועל זה גרם שילך השפעתו בכל:
וזהו פירוש המאמר (בבא בתרא טז:) אבן טובה היתה תלויה בצוארו כל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא, כי אותיות נקראין אבן כמבואר בספר יצירה שני אבנים בונות שני בתים. וזהו תלויה בצוארו, דהיינו שהיה עושה תמיד אותיות של חסד וגרם בזה השפעה ולפיכך כל הרואה מיד נתרפא:
ואליעזר עבד אברהם. על שהיה כמה שנים בביתו וראה תמיד גודל צדקתו והיה מכירו מעט במדותיו הקדושים שלא בחנם צוה לו אברהם אדוניו שיקח לו אשה ממשפחתו, אלא שבוודאי הלא דבר הוא. ולפי שהיה יודע ומכיר עבודת אברהם אבינו שהיה תמיד במדת החסד והוליד גם כן במדותיו נשמות קדושות גם כן המה עבודתם תמיד במדת החסד, כי הם ממחצב חסד. ועל זה אמר אליעזר הקרה נא וגו' ועשה חסד, דהיינו שהתפלל תפלתו שהשם יתברך ישתף גם כן גודל חסדו וימלא תפילת אברהם אבינו שהיה גם כן במדת החסד. ואחר כך אמר אליעזר איך אעבור חס ושלום על צוואת אדוני הצדיק הלא אני לא אדע איזה נשמה אשר הוליד במדתו כו' ונתן לו השם יתברך עצה, דהיינו אנכי נצב על עין המים, היינו אני אעמיד לי סימן במדת החסד, כי מים הם נקראים חסד כידוע. והיה העלמה אשר יוצאת גם כן לשאוב מים והיה הנערה אשר אומר אליה וכו', שבזה יהיה ניכר שגם היא אוחזת במדת החסד. אותה הוכחת לעבדך ליצחק. ועל זה אמר ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני אברהם, דהיינו ששיתף מדתך עם אדוני אברהם דהשפיע לכל העולם. ודע דכן הוה, דהיינו והנה רבקה יוצאת לשאוב מים אשר ילדה לבתואל, כי באמת לא ילדה בתואל, כי שורש נשמתה של אברהם אבינו היתה. וזהו יולדה ולא ילדה. ותיכף ומיד כשראתה והרגיש שזו מתולדה של אברהם אבינו על זה שמח שמחה גדולה ומיד נתן לה מתנות. וזה מבואר ברש"י פרשה זו כפולה בתורה ויש הרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה אבל באמת שמפרשה זו יוצא לנו עבודת האל יתברך. כן יזכנו השם יתברך לעבדו באמת ובלב שלם אמן:
הקרה נא ..ועשה חסד עם אדוני אברהם. ונבאר למה מתחלה רצו הקדושין ולבסוף לא רצו הקדושין, כי הם לבן ובתואל לרשעה נתכוונו כפירוש רש"י שרצו להרוג אותו, כי הם לא רצו שיצחק יהיה לו זרע וקיימא לן (גיטין סד.) כל השולח שליח לקדש את האשה כל זמן שהשליח בדרך אסור בכל הנשים שמא יקדש את הערוה. ולכך בתחלה רצו הקדושין ואחר כך יהרגו את אליעזר כדי שיצחק לא יהיה לו חס
ושלום זרע, כי יהיה אסור בכל הנשים:
ושלום זרע, כי יהיה אסור בכל הנשים:
Genesis (24,12) We need to examine why Betuel and family at first agreed to Rivkah’s becoming Yitzchok’s bride, (verse 50) but apparently changed their minds subsequently. (Verse 55). We must remember that both Lavan and Betuel, even when appearing to agree, had evil intentions. (see Rashi, according to whom they planned to assassinate Eliezer) Their principal motivation was to prevent Yitzchok from having children that would grow to maturity and survive. (Gittin 64) The Talmud there discusses the subject of a betrothal by means of an emissary, in the absence of a face to face meeting between bride and groom. According to the halachah, as long as the emissary is still on the way, i.e. has not returned from his mission, the sender (Yitzchok) is not allowed to marry any other woman. The reason for this is that he might, unwittingly marry someone forbidden to him for reasons of incest. (In the event that his emissary had already carried out his mission) For this reason, Rivkah’s family first expressed their willingness, so that Yitzchok was “married,” and then by killing him hoped to prevent him from returning to his sender and announcing that he had completed his mission.
ואפנה על ימין או על שמאל. והנה רש"י פירש על שמאל, זהו בנות לוט. והנה למה נקרא לוט על שם שמאל, כי מדת מלכות מורה על הצמצום על זה שממליך אותו עליו הוא משפיע ועל מי שאינו ממליך אותו אינו משפיע חס ושלום. והנה אף על פי שצמצום מורה על דין אף על פי כן יש שם רחמים. וזהו הרמז שמאל, שם אל, כי אל מורה על חסד על דרך (תהלים נב, ג) חסד אל כל היום. והנה מבנות לוט בא דוד שמורה על מדת מלכות. וזהו הרמז ששמאל מרומז על הצמצום מורה על מלכות ולכך בנות לוט מכונה על שם שמאל:
[The author goes to some length to explain why Lot was referred to as “left;” according to Rashi, explaining that Royalty is considered “left,” i.e. G’d, Who delegates some of His absolute power to kings of flesh and blood had thereby “shrunk” His powers. Seeing that Ruth, David’s great grandmother would be descended from Lot through Moav, Eliezer is supposed to have foreseen all this. I confess that I find it difficult to believe that Eliezer possessed such prophetic insights. Ed.]
ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד, סג). הכלל, הכנעה מביא עצבות שאין בידו לעשות כרצונו וכחפצו מחמת ההכנעה שמכניע את עצמו בפני חבירו, אך כשאדם עובד את הבורא ברוך הוא ומכניע את עצמו בפני הבורא ברוך הוא אז הוא דבוק עצמו במקור השמחה אז ממילא שורה עליו ששון ושמחה. וזהו מרומז בפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה, רצה לומר אימתי יצא שמחה, כי יצחק לשון שמחה. ושוח, לשון הכנעה. בשדה, רצה לומר, כי שדה מכונה להקדושה וכשהכנעה הוא בפני הקדושה מזה יצא ששון ושמחה:
Genesis 24,63. “Yitzchok took a walk to meditate in the open field;” It is a rule that people who practice submissiveness, (in the sense of humility) are liable to become depressed, due to the constant awareness that they cannot act freely in accordance with their desires, as they constantly defer to the wishes of others. When a person reserves his submissiveness vis a vis his Creator, by serving Him exclusively, he thereby attaches himself to the source of Joy. It follows that instead of becoming morose and depressed, he will walk through life in a spirit of happiness and joy. Our verse alludes to this psychological phenomenon, the word לשוח, being an alternate for שמחה, joy. Yitzchok’s taking a stroll was intended to fill his heart with joy. In the field he would be able to communicate with his Creator, i.e. with Holiness. Becoming associated with Holiness would engender feelings of joy within him. עוד יבואר, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד, סג). יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (פסחים קיט.) ראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מנצחין אותו והוא עצב מדת הקדוש ברוך הוא מנצחין אותו והוא שמח, דהיינו כמאמר חכמינו ז"ל (מועד קטן טז:) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיקים מבטלין. והנה כשהקדוש ברוך הוא כביכול מנהג עולמו כרצונו כביכול הוא לעצמו, וכאשר הקדוש ברוך הוא מנהג עולמו כרצון הצדיקים כביכול הקדוש ברוך הוא נוטה עצמו לרצון הצדיקים. וזהו שרמזו חכמינו ז"ל (בראשית רבה יט) שכינה בתחתונים. וזהו שנאמר (שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני, כלומר שירד לעשות כרצון הצדיקים, וזהו התענוג שלו כאשר מנצחין אותו כו', וזהו ויצא יצחק לשוח בשדה, יצחק, הוא לשון שמחה שזה הוא שמחה לפניו יתברך. שוח, לשון ירידה למטה. בשדה, רצה לומר לרצון הצדיקים הנקראים שדה חקל וכו'. לפנות ערב, כי מזה בא הביטול דינין, כי הדינין נקראין ערב וזהו לפנות ערב, על ידי זה מבטלין הדינין. ומשם אדוני מורי ורבי מוהר"ר דוב בער זצ"ל שמעתי על זה הפסוק, כי אדם אשר הוא מדבר דברים אפילו עם בני אדם וחושב מחשבות קדושות בתוך הדיבורים על ידי זה מעלה הניצוצות וזהו הוא השמחה לפניו יתברך מן העליות נצוצות. וזהו ויצא יצחק, שיצא השמחה. לשוח בשדה, אפילו כשהוא משוח בשדה בדיבורים הגשמים. וזהו לפנות ערב, הוא העליות נצוצות עד כאן לשונו:
When G’d was guiding His universe before having created man, He did so all by Himself. He did not need to take into consideration how His creatures would view His actions, i.e. His will reigned supreme. Once He had created free willed human beings, He had to seriously consider how the righteous among them would view His actions. Our sages allude to this when they said: (Bereshit Rabbah 19,7 עקר שכינה בתחתונים, (loosely translated) “G’d’s presence is occupied primarily with His creatures in the ‘lower’ part of the universe,” [i.e. He has to justify Himself to the righteous people on earth. Ed.]
This principle of G’d’s involvement in man’s pursuits not merely being restricted to viewing it from the celestial regions, is documented in Exodus 19,20 וירד ה' על הר סיני, “Hashem descended on Mount Sinai., etc.” What was the reason that G’d saw fit to leave the lofty spheres of heaven? He prepared to act in accordance with what the צדיקים, the righteous expected from Him. Being able to set the minds of His righteous at rest is the greatest satisfaction that G’d, their Creator, can experience.
In our portion, this is alluded to when the Torah describes Yitzchok as meditating in “the field,” or, [in the words of our sages ] “Avraham viewed G’d as ‘a mountain;’ Yitzchok viewed Him as a ‘field,’ whereas Yaakov viewed Him as a ‘house;’ this is why he promised to build a “house for Him.” The tzaddikim learned to become progressively more familiar with G’d. [The anecdotes about our author that are appended to his commentary on the Torah, reflect the fact that the author was no exception to this rule. Ed.] Being able to feel close to G’d, i.e. on the field, enabled Yitzchok, whose very name symbolized joy, laughter, to become more intimate with his Creator. The word שדה is also known as חקל, “(as in חקלאות the pursuit of agriculture.) [The author describes the righteous as being described as שדה חקל, but I have not been able to find the source for this.
או יאמר, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וירא והנה גמלים באים (בראשית כד, סג). דהנה אמרינן בגמרא (ברכות כו:) אברהם תיקן תפילת שחרית כמו שאמר הכתוב (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבוקר ויעמוד, במקום שעמד שם. ויצחק תיקן תפילת מנחה כמו שאמר הכתוב ויצא יצחק לשוח, ואין שיחה אלא תפילה כמו שאמר הכתוב (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ויעקב תיקן תפילת ערבית כמו שאמר הכתוב (בראשית כח, יא) ויפגע במקום ההוא וכו'. ולכאורה קשה למה נקרא תפילת מנחה, בשלמא תפילת שחרית הוא בעת שמאיר השחר, ותפילת הערב מפני שהוא בערב, אבל תפילת מנחה למה נקראת כך. והתוספות יום טוב הרגיש בקושיא זו ומתרץ שמפני כך נקראת תפילת מנחה שהוא מנוחת השמש וכו'. ולי נראה כך, שבשביל זה נקרא בלשון מנחה, דהנה תפילת השחרית צריך אדם להתפלל על זה שהחזיר לו הנשמה ואומר אמת ויציב, וגם עשה לו השם יתברך כמה טובות, דהיינו השמש המאיר, ועוד כמה דברים. ותפילת ערבית גם כן מחויבים אנו להתפלל על מה שאנו נותנים להשם יתברך נשמה בפקדון ומאמינים שהבורא ברוך הוא הנאמן בפקדונו בודאי יחזיר לנו כרצונו ולכן אנחנו מתפללים אמת ואמונה. אבל תפלת מנחה אין אנו מחויבים להתפלל רק שאנו מנדבים אותו ולכך נקרא לשון מנחה, שהוא לשון נדבה:
An alternate approach to the verse: “Yitzchok went for a stroll in the field close to evening, when he raised his eyes and beheld camels approaching” The Talmud (B’rachot 26), when commenting on this line says that Avraham, (compare Genesis 19,26) composed the daily morning prayer, the word ויעמוד “he stood,” meaning that he stood engaged in prayer, whereas Yitzchok composed the daily afternoon prayer, מנחה. According to the Talmud, the word שיחה when used in the Torah always refers to prayer, תפלה. [It does not occur again in the Torah, although it does occur in psalms 102,1.Ed.] Yaakov, the third of the patriarchs, introduced the evening prayer, מעריב. This is based on Genesis 28,11 ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, “he met G’d there as the sun was about to set and spent the night there.” [The word המקום, meaning G’d, is not unusual. Ed.] We need to examine why a prayer is called מנחה, “gift.” The morning prayer being called שחרית, is easy to understand as the word שחר means morning, when the sun begins to shine. Calling the evening prayer מעריב is also easy to understand as it is offered in the evening, ערב. But naming the afternoon prayer מנחה appears somewhat difficult. Tossaphot Yom Tov, already recognized this anomaly and answers it by referring to the period when it is recited as מנוחת השמש, “when the sun rests.”
I propose a different explanation. I believe the root of the word מנחה is simply “gift,” not “rest.” This prayer is presented at a time, when man does not think that he has to either thank the Lord for having awoken well from his sleep, or after having completed the day’s chores without problems and entrusting our soul to G’d once more when we lie down, confident that He will restore it to us in the morning. Neither of these considerations motivates us to devote time to prayer in the middle of our daily activities. If we take time out to pray during the day nonetheless, G’d may consider this as a gift from us to Him.
או יאמר שמפני כך נקרא בלשון מנחה, דהנה אברהם הוא חסד ויצחק גבורה ויעקב רחמים. והנה אם אנו עובדים את הבורא ועושים ככל אשר צונו הקדוש ברוך הוא נותן לנו חסדים ורחמים אנחנו רואים שאף על פי שאין אנו שוים לפי הטובות שעושה הקדוש ברוך הוא עמנו אף על פי כן נותן לנו כל הטובות בכל עת ורגע וזהו מתנה גדולה לכך אנו מתפללים תפלת מנחה שהוא לשון מתנה. וזהו שאמר הכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, היינו כשאדם מתפלל תפילת מנחה על הטובות שעשה השם יתברך. והנה גמלים באים, בוודאי הקדוש ברוך הוא גומל חסדים טובים לישראל וברכות על ישראל אמן:
Alternately, the reason this prayer is called מנחה, is because we express our unworthiness for all the goodness G’d bestows upon us whether as חסד, an act of loving kindness as understood by Avraham, or as רחמים as understood by Yaakov. Since G’d does not only shower us with His goodness in the morning and in the evening, but even during every moment of every day, we owe it to Him to consider this as a great gift from Him, and therefore we acknowledge this at a time of day when we are otherwise preoccupied.
או יאמר והנה גמלים באים, הכלל הצדיקים העובדים את ה' באמת משיגים תענוג עולם הבא אפילו בזה העולם. וזה וירא והנה גמלים באים, הגמול הגדול, היינו תענוג עולם הבא. ושמא תאמר כאשר משיג תענוג עולם הבא אזי עובד ה' מחמת תענוג עולם הבא, וזהו שאמר הכתוב ותפול מעל הגמל, ותפול הוא לשון חניה על דרך על פני כל אחיו נפל. וזהו ותפול חניה מעל הגמל למעלה מן הגמל, דהיינו שעובד ה' למעלה מן העולם הבא והמבין יבין:
The reference to גמלים באים “camels approaching,” is not to be understood literally, according to our author, but as a simile meaning the same as גומל in our daily עמידה prayer, where it means that G’d responds to kindness with more kindness.
Another way of understanding the line: וירא והנה גמלים באים, is that the righteous who serve the Lord truly experience a feeling of transcendental satisfaction from doing so even while still in this imperfect world which our bodies inhabit. Rivkah experienced an echo of this, and this is what is meant when the Torah reports her reaction to seeing her future husband Yitzchok for the first time; ותפול מעל הגמל, normally translated as “she fell from the camel,” has to be understood as similar to Genesis 25,19 where the word the words על פני כל אחיו נפל has to be understood as “he (Ishmael) landed;” parallel to this we read here that Rivkah landed above the “camel,” i.e. in loftier spiritual regions. She perceived for the first time the “taste” of serving the Creator based on super-terrestrial dimensions.
ויביאה יצחק ותהי לו לאשה ויאהבה (בראשית כד, סז). ויש לדקדק מאי בא להשמיענו שיצחק אהב את רבקה. ונראה, כי יש שני אהבות מאיש לאשה, יש אדם שאוהב אשתו תאות גופניות שלו שעל ידי זה ממלא תאותו ונמצא זה אינו אוהב אשתו כלל רק אוהב את עצמו. ויש אדם שאוהב אשתו ואינו מחמת תאות גוף שימלא תאותו, רק מחמת שהיא כלי לקיים על ידה מצות הבורא יתברך שמו כמו שאדם אוהב שאר מצות וזה נקרא אוהב את אשתו. וזהו ויאהבה יצחק, שלא חשב כלל מחמת תאות הגוף שלו, רק כדי לקיים מצות הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו:
Genesis 24,67. “Yitzchok brought Rivkah into the tent of his mother Sarah, and he wed her and she became his wife and he loved her.” We need to examine what the Torah meant by Yitzchok loving Rivkah that is so extraordinary that it has to be spelled out here.
A husband can love his wife on two different levels. He may love her, i.e. be physically attracted to her as she enables him to satisfy his biological urges. If this is his “love,” it is not love at all, but is merely love of his self. There are husbands who do not love their wives because they are instruments of fulfilling their physical desires, but because their wives enable them to perform their Creator’s will better and more profoundly. This is the true meaning of “someone loving his wife.” The Torah testifies that Yitzchok’s love for Rivkah was of the latter category. בפסוק ואלה שמות בני ישמעאל בשמותם לתולדותם (בראשית כה, יג). עיין רש"י סדר לידתן זה אחר זה, כלומר כי כמה פעמים מונה הקטן תחלה כמו שם חם ויפת, מחמת כי שם היה צדיק, וכן יצחק וישמעאל, וכן כמה פעמים מי שהוא צדיק מונה תחילה, אבל כאן שהיה כולן רשעים גמורים מונים סדר לידתן:
Genesis 25,13. “And these are the names of Yishmael’s children according to their names and their further developments.” According to Rashi the line is to be understood as the Torah recording the names in the chronological order in which they were born. The reason why Rashi emphasizes this is because there are numerous occasions when the Torah does not list the name of the children in this order, for instance: Genesis 9,18 when the Torah lists the names of Noach’s sons as שם, חם, ויפת, naming שם first, although Yaphet was the firstborn. Similarly, in Genesis 25,9 where Avraham’s burial is described, Yitzchok is mentioned ahead of his older brother Yishmael as he was the more righteous of the two.
ברש"י למה נמנו שנותיו של ישמעאל להודיע שנטמן יעקב בבית עבר י"ד שנים, והוא מאמר חכמינו ז"ל סוף פרק קמא דמגילה. לכאורה צריכין להבין אם בשביל הטמנת יעקב לא היה צריך למנות שנותיו של ישמעאל דהוי ליה לכתוב הטמנת יעקב בפירוש. אפס הכוונה דצדיק מגביה כל החיצונים שיחזרו ובעת שאין כח בצדיק להחזיר הרשעים צריך להטמין עצמו מפני חרון אף שגורמים הרשעים בעולם הזה בעונותיהם כדכתיב (ישעיה כו, כ) חבו כמעט רגע כו', כמובא בזוהר הקדוש. ומהאי טעמא היה טמון אליהו כמה זמנים שעורבים היו מכלכלים אותו שלא היה יכול להגביה דורו של אחאב עד עת בא דברו לך הראה אל אחאב, שידע השם יתברך שהוא עת רצון עכשיו להגביה הדור שיחזרו כולם בעת הקריב הפר בהר הכרמל דכתיב (מלכים א' יח, לט) וירא כל העם כו' ויאמרו ה' הוא האלהים, אז לא הטמין עצמו כיון שבכוחו היה להגביה הכל. וידוע דיעקב הגביה חיצוניות של עשו, כי אחיו היה מה שאין כן חיצוניות של ישמעאל גלל כן מפני חיצוניות של ישמעאל הוצרך להטמין יעקב את עצמו כיון שלא הגביה חיצוניות של ישמעאל. וזהו שרמזו חכמינו ז"ל למה נמנו שנותיו של ישמעאל להודיע שנטמן יעקב כו', פירוש בשביל שישמעאל היה חי מחמתו היה נטמן יעקב שלא הגביה חיצוניות שלו והבן:
Genesis 25,17. Concerning Rashi’s comment based on Rabbi Chiya that the reason that the lifetime of Yishmael was listed in the Torah is to show that Yaakov spent 14 years hiding in the academy founded by Shem and subsequently headed by his great-grandson Ever; surely it is strange that this piece of information was of such significance that the Torah had to write about it, albeit as an allusion! Why did the Torah not simply write that Yaakov hid there instead of adding a paragraph of seven verses detailing Yishmael’s descendants?!
Beit Yisrael International.
Become a member.
Get the Membership from Beit Yisrael! ‘How to become a Righteous of the Nations (Ultra-Orthodox Chassidic Noahite/Lost Tribes of Efrayim /‘Ger Toshav ‘) click: Beit yisrael international
Tehillim Ohel Yosef Yitzchak
A must read and guiding line: To go through every step, of the 42 steps in our diaspora until we reach Eretz Yisrael, the unification of Yehuda and Ephraim, when the Jews start to build The Temple and Restoring her Temple Service. It is for all Beit Yisrael International members the way to go.
click:
A must read and guiding line: To go through every step, of the 42 steps in our diaspora until we reach Eretz Yisrael, the unification of Yehuda and Ephraim, when the Jews start to build The Temple and Restoring her Temple Service. It is for all Beit Yisrael International members the way to go.
click:
42 Journeys of the Soul
The Messianic age will elevate the entire universe, including all the spiritual realms.
Don't make dogma's out of it. But elevate your souls by learning the Mitzvot surrounded by the Jewish Halakhot.
And the teachings of Chassidut by the Chassidim.
That we may hold on the 'right understanding' in our 'travel' through the 'dessert' our 'diaspora':
click:
And the teachings of Chassidut by the Chassidim.
What Is Kabbalah?
The Soul of Judaism
By Tzvi Freeman
Click:
What Is Chassidut?
Teachings from the core essence
Click:
Click:
What Is Chabad?
Do-It-Yourself Judaism
Click:
Click:
What Is a Tzaddik?
Being human all the way
The Tzaddik HaDor
And…… to all Jews and Ephraimites:
Pirkei Avot 6:10
Dr. Joshua Kulp
חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).
I like to call out to all my Jewish friends:
Zechariah 8:23
23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you."
כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם:
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred.
עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':
That may come in fulfillment in our days:
Our souls are bearing the ‘sparks’ (divine aspects) of Messiah.It is forbidden to pray to bow down to any other (god), and/or messiah, and/or before any image or to lift up a human being as a god…… or to put any other (god), and/or messiah, and/or any image before or instead or between HaShem and us. ('It suf')“The redemption will come about only through the study of the Torah. And the essential redemption depends upon the study of the Kabbalah” According to: R. ELIYAHU, THE VILNA GAON (Evven Shelemah (a ‘complete, without defect stone’) 11:3)When Yehuda and Ephraim come to unity (again) Messiah Ben Joseph 'died' and Messiah Ben David shall be revealed and anointed by the Israeli people as the Messiah-King of Israel. As YeshaYahu is teaching:Isa 11:9 – 16 They do no evil nor destroy in all My set-apart mountain, for the earth shall be filled with the knowledge of Adonai as the waters cover the sea.Rashi: knowledge of the Lord: [lit.] to know the Lord.10 And on that day, there shall be a Root of Yishai, standing as a banner to the people. Unto Him the nations shall seek, and His rest shall be esteem.Rashi: as a banner for peoples: that peoples should raise a banner to gather to him.11 And it shall be in that day that Adonai sets His hand again a second time to recover the remnant of His people who are left, from Ashshur and from Mitsrayim, from Pathros and from Kush, from Ěylam and from Shin‛ar, from Ḥamath and from the islands of the sea.Rashi: a second time: Just as he acquired them from Egypt, when their redemption was absolute, without subjugation, but the redemption preceding the building of the Second Temple is not counted, since they were subjugated to Cyrus.and from the islands of the sea: the islands of the Kittim, the Romans, the descendants of Esau.And he shall raise a banner: Perka, perche in O.F. [i.e., the verse is literally referring to the pole upon which the banner is attached.] And it shall be for a sign to gather to him and to bring the exiles of Israel to Him as a present.12 And He shall raise a banner for the nations, and gather the outcasts of Yisra’ěl, and assemble the dispersed of Yehuḏa from the four corners of the earth.13 And the envy of Ephrayim shall turn aside, and the adversaries of Yehuḏa be cut off. Ephrayim shall not envy Yehuḏa, and Yehuḏa not trouble Ephrayim.Rashi: Ephraim shall not envy Judah: The Messiah, the son of David, and the Messiah, the son of Joseph, shall not envy each other.14 But they shall fly down upon the shoulder of the Philistines toward the west; together they plunder the people of the east, their hand stretching forth on Eḏom and Mo’aḇ, and the children of Ammon shall be subject to them.Rashi: And they shall fly of one accord against the Philistines in the west: Heb. בְכָתֵף. Israel will fly and run of one accord against the Philistines who are in the west of Eretz Israel and conquer their land. [כָּתֵף, lit. a shoulder, is used in this case to denote unity. The word שֶׁכֶם, also lit. a shoulder, is used in a similar sense.] Comp. (Hoshea 6:9) “They murder on the way in unison (שֶׁכְמָה) ”; (Zeph. 3:9) “One accord (שְׁכֶם אֶחָד).” And so did Jonathan rendered it: And they shall join in one accord to smite the Philistines who are in the west.and the children of Ammon shall obey them: As the Targum states: Will hearken to them. They will accept their commandments over them.15 And Adonai shall put under the ban the tongue of the Sea of Mitsrayim, and He shall wave His hand over the River with the might of His Spirit, and shall strike it in the seven streams, and shall cause men to tread it in sandals.Rashi: And… shall dry up: [lit. shall cut off] to dry it, so that the exiles of Israel will pass through it from Egypt.over the river: The Euphrates River, for the exiles from Assyria to cross.with the strength of His wind: Heb. בַּעְיָם. This is hapax legomenon in Scripture, and according to the context it can be interpreted as “with the strength of His wind.”into seven streams: into seven segments, for the aforementioned seven exiles: from Assyria and from Egypt, etc. Those from the islands of the sea are not from that side.and He shall lead: the exiles within it.with shoes: on dry land.16 And there shall be a highway for the remnant of His people, those left from Ashshur, as it was for Yisra’ěl in the day when he came up from the land of Mitsrayim.Rashi: And there shall be a highway: in the midst of the water for the remnant of His people.
Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………
Read my story:
Dr. Joshua Kulp
חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).
I like to call out to all my Jewish friends:
Zechariah 8:23
23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you." | | כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם: |
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred. | | עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו': |
That may come in fulfillment in our days:
Our souls are bearing the ‘sparks’ (divine aspects) of Messiah.
It is forbidden to pray to bow down to any other (god), and/or messiah, and/or before any image or to lift up a human being as a god…… or to put any other (god), and/or messiah, and/or any image before or instead or between HaShem and us. ('It suf')
“The redemption will come about only through the study of the Torah. And the essential redemption depends upon the study of the Kabbalah” According to: R. ELIYAHU, THE VILNA GAON (Evven Shelemah (a ‘complete, without defect stone’) 11:3)
When Yehuda and Ephraim come to unity (again) Messiah Ben Joseph 'died' and Messiah Ben David shall be revealed and anointed by the Israeli people as the Messiah-King of Israel. As YeshaYahu is teaching:
Isa 11:9 – 16 They do no evil nor destroy in all My set-apart mountain, for the earth shall be filled with the knowledge of Adonai as the waters cover the sea.
Rashi: knowledge of the Lord: [lit.] to know the Lord.
10 And on that day, there shall be a Root of Yishai, standing as a banner to the people. Unto Him the nations shall seek, and His rest shall be esteem.
Rashi: as a banner for peoples: that peoples should raise a banner to gather to him.
11 And it shall be in that day that Adonai sets His hand again a second time to recover the remnant of His people who are left, from Ashshur and from Mitsrayim, from Pathros and from Kush, from Ěylam and from Shin‛ar, from Ḥamath and from the islands of the sea.
Rashi: a second time: Just as he acquired them from Egypt, when their redemption was absolute, without subjugation, but the redemption preceding the building of the Second Temple is not counted, since they were subjugated to Cyrus.
and from the islands of the sea: the islands of the Kittim, the Romans, the descendants of Esau.
And he shall raise a banner: Perka, perche in O.F. [i.e., the verse is literally referring to the pole upon which the banner is attached.] And it shall be for a sign to gather to him and to bring the exiles of Israel to Him as a present.
12 And He shall raise a banner for the nations, and gather the outcasts of Yisra’ěl, and assemble the dispersed of Yehuḏa from the four corners of the earth.
13 And the envy of Ephrayim shall turn aside, and the adversaries of Yehuḏa be cut off. Ephrayim shall not envy Yehuḏa, and Yehuḏa not trouble Ephrayim.
Rashi: Ephraim shall not envy Judah: The Messiah, the son of David, and the Messiah, the son of Joseph, shall not envy each other.
14 But they shall fly down upon the shoulder of the Philistines toward the west; together they plunder the people of the east, their hand stretching forth on Eḏom and Mo’aḇ, and the children of Ammon shall be subject to them.
Rashi: And they shall fly of one accord against the Philistines in the west: Heb. בְכָתֵף. Israel will fly and run of one accord against the Philistines who are in the west of Eretz Israel and conquer their land. [כָּתֵף, lit. a shoulder, is used in this case to denote unity. The word שֶׁכֶם, also lit. a shoulder, is used in a similar sense.] Comp. (Hoshea 6:9) “They murder on the way in unison (שֶׁכְמָה) ”; (Zeph. 3:9) “One accord (שְׁכֶם אֶחָד).” And so did Jonathan rendered it: And they shall join in one accord to smite the Philistines who are in the west.
and the children of Ammon shall obey them: As the Targum states: Will hearken to them. They will accept their commandments over them.
15 And Adonai shall put under the ban the tongue of the Sea of Mitsrayim, and He shall wave His hand over the River with the might of His Spirit, and shall strike it in the seven streams, and shall cause men to tread it in sandals.
Rashi: And… shall dry up: [lit. shall cut off] to dry it, so that the exiles of Israel will pass through it from Egypt.
over the river: The Euphrates River, for the exiles from Assyria to cross.
with the strength of His wind: Heb. בַּעְיָם. This is hapax legomenon in Scripture, and according to the context it can be interpreted as “with the strength of His wind.”
into seven streams: into seven segments, for the aforementioned seven exiles: from Assyria and from Egypt, etc. Those from the islands of the sea are not from that side.
and He shall lead: the exiles within it.
with shoes: on dry land.
16 And there shall be a highway for the remnant of His people, those left from Ashshur, as it was for Yisra’ěl in the day when he came up from the land of Mitsrayim.
Rashi: And there shall be a highway: in the midst of the water for the remnant of His people.
Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………
Read my story:
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
click: Welcome To Beit Yisrael
Beit Yisrael International (Ephraim, The Lost sheep from the House of Israel), Meditate and Realization of Chassidut Torah Teachings – The Strong foundation is based on Chabad teachings ( i.e The purpose of creation is to Bringing Heavens Down to Earth and to make Most High a dwelling place here on earth) and its pillars is based on the true concept of the Breslov Teachings ( in the context of Seventh Pillar of Tzaddik ) by following the Jewish Halacha Principles of Shulchan Aruch Halacha.
Beit Yisrael International (Ephraim, The Lost sheep from the House of Israel), Meditate and Realization of Chassidut Torah Teachings – The Strong foundation is based on Chabad teachings ( i.e The purpose of creation is to Bringing Heavens Down to Earth and to make Most High a dwelling place here on earth) and its pillars is based on the true concept of the Breslov Teachings ( in the context of Seventh Pillar of Tzaddik ) by following the Jewish Halacha Principles of Shulchan Aruch Halacha.
When you give to Sefaria, you’re powering a living library of more than 3,000 years of Jewish texts. Donate today and support the future of Jewish learning, innovation, and conversation.
CHABAD LUBAVITCHAbout Chabad-LubavitchThe RebbeThe OhelChabad-Lubavitch NewsChabad Locator
When you give to Sefaria, you’re powering a living library of more than 3,000 years of Jewish texts. Donate today and support the future of Jewish learning, innovation, and conversation.
CHABAD LUBAVITCH
About Chabad-LubavitchThe RebbeThe OhelChabad-Lubavitch NewsChabad Locator
Donate to ChaBaD
click:
click:
LEARN HOW TO READ THE BIBLE IN HEBREW ONCE AND FOR ALL
click:
click:
Petition click: 1 Million for a Jewish Temple Mount!
It should be most honest:'Israeli MK proposes dividing Temple Mount between Jews and Muslims
Petition click: 1 Million for a Jewish Temple Mount!
It should be most honest:
'Israeli MK proposes dividing Temple Mount between Jews and Muslims
**AMIT HALEVI'S PLAN WOULD GIVE MUSLIMS CONTROL OF THE SOUTHERN END OF THE TEMPLE MOUNT COMPLEX, WHICH CONTAINS THE AL-AQSA MOSQUE, WHILE JEWS WOULD RECEIVE THE CENTRAL AND NORTHERN AREAS.
(JUNE 8, 2023 / JNS)**A Likud lawmaker is proposing a plan to divide Jerusalem’s Temple Mount between Muslims and Jews and to remove Jordan’s custodial status over the holy site.Speaking to the Zman Yisrael Hebrew news site, Knesset member Amit Halevi outlined a plan whereby Muslims would control the southern end of the 37-acre complex which contains the Al-Aqsa mosque, while Jews would receive the central and northern area, where the Dome of the Rock sits.According to Halevi, the reorganization makes sense from a religious point of view because that part of the Temple Mount is the holiest site in Judaism, where it is believed the First and Second Temples stood. The Foundation Stone at the center of the Dome of the Rock is where Jewish sources place the Holy of Holies.“This is the place of the First Temple and the place of the Second Temple built by Babylonian immigrants. No one needs to examine the stones to know that it is ours,” he said.Halevi also wants to end Israel’s agreement with the Jordanian Waqf whereby the Islamic trust controls and manages Islamic edifices on the Temple Mount.“Why not give them status in the Dizengoff Center [a large shopping mall in Tel Aviv] as well? This is a terrible mistake. This status should be abolished. I know it’s an agreement between countries, but we have to deal with it. It requires change, even if the process will take time,” he said.In addition, Halevi wants to give Jews the same access to the Temple Mount enjoyed by Muslims. Currently, the Waqf only allows Jews and non-Muslim tourists access to the Temple Mount via the Maghrebi Gate and only at certain hours when the gate is open.“We will take the northern end and pray there. The entire mountain is sacred to us, and the Dome of the Rock is the place on which the Temple stood. This should be our guideline,” he said. “Israel is leading. It will be a historical, religious and national statement. If this does not happen then you are not actually the owner of the house. You are a klutz. Why are you even going in there?”
Please let we all, Jews and all their friends, take the Har HaBayit and start building the Temple and restoring her service?כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃
No, if you really mend your ways and your actions; if you execute justice between one party and another; גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
if you do not oppress the stranger, the orphan, and the widow; if you do not shed the blood of the innocent in this place; if you do not follow other gods, to your own hurt— וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
then only will I let you dwell in this place, in the land that I gave to your ancestors for all time.Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
(JUNE 8, 2023 / JNS)**
A Likud lawmaker is proposing a plan to divide Jerusalem’s Temple Mount between Muslims and Jews and to remove Jordan’s custodial status over the holy site.
Speaking to the Zman Yisrael Hebrew news site, Knesset member Amit Halevi outlined a plan whereby Muslims would control the southern end of the 37-acre complex which contains the Al-Aqsa mosque, while Jews would receive the central and northern area, where the Dome of the Rock sits.
According to Halevi, the reorganization makes sense from a religious point of view because that part of the Temple Mount is the holiest site in Judaism, where it is believed the First and Second Temples stood. The Foundation Stone at the center of the Dome of the Rock is where Jewish sources place the Holy of Holies.
“This is the place of the First Temple and the place of the Second Temple built by Babylonian immigrants. No one needs to examine the stones to know that it is ours,” he said.
Halevi also wants to end Israel’s agreement with the Jordanian Waqf whereby the Islamic trust controls and manages Islamic edifices on the Temple Mount.
“Why not give them status in the Dizengoff Center [a large shopping mall in Tel Aviv] as well? This is a terrible mistake. This status should be abolished. I know it’s an agreement between countries, but we have to deal with it. It requires change, even if the process will take time,” he said.
In addition, Halevi wants to give Jews the same access to the Temple Mount enjoyed by Muslims. Currently, the Waqf only allows Jews and non-Muslim tourists access to the Temple Mount via the Maghrebi Gate and only at certain hours when the gate is open.
“We will take the northern end and pray there. The entire mountain is sacred to us, and the Dome of the Rock is the place on which the Temple stood. This should be our guideline,” he said. “Israel is leading. It will be a historical, religious and national statement. If this does not happen then you are not actually the owner of the house. You are a klutz. Why are you even going in there?”
Please let we all, Jews and all their friends, take the Har HaBayit and start building the Temple and restoring her service?
כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃
No, if you really mend your ways and your actions; if you execute justice between one party and another;
גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
if you do not oppress the stranger, the orphan, and the widow; if you do not shed the blood of the innocent in this place; if you do not follow other gods, to your own hurt—
וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
then only will I let you dwell in this place, in the land that I gave to your ancestors for all time.
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
Comments
Post a Comment