The Talmud Bava Kama: 56a-b

 The Talmud

Bava Kama: 56a-b



Together, we dedicate our learning in memory of the lives lost, and with prayers for the safe return of those held captive and for everyone affected by the ongoing violence in Israel. Everyday soldiers die. Please Pray that we stop the 'old politic' game and that the fighting goes on until all Eretz Yisrael is Jewish Sovereign and all terrorists are dead in and around Eretz Yisrael! Eretz Yisrael completely liberated.....! Then let us start to Pray and to talk about a new government system in Eretz Yisrael! That every Jew and non-Jew has to accept and respect Jewish Law. Voting's yes, but a new high Court system, a Sanhedrin, the Great Sanhedrin and the smaller Sanhedrin’s...... Jewish Law in all Eretz Yisrael. Praying for the Restoration of the Kingdom of Ephraim her unification with Yehuda so that we may become a real blessing for the whole world as it was in the time of the Kingdom of HaMeleg David.

Complete text of Talmud Bavli in original Aramaic with an elucidated English translation

The Babylonian Talmud (also known as Gemara) is written in terse Aramaic and Hebrew. Here it is presented with a clear, relatable elucidated English translation.The Babylonian Talmud (also known as Gemara) is written in terse Aramaic and Hebrew. Here it is presented with a clear, relatable elucidated English translation.The Babylonian Talmud (also known as Gemara) is written in terse Aramaic and Hebrew. Here it is presented with a clear, relatable elucidated English translation.


תוספות

אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי ליחייב: וא"ת כיון שאין חילוק בין מקרב דבר אצל האש ובין מקרב האש אצל הדבר אמאי אמרינן בפרק כל הנשרפין (סנהדרין דף עז. ושם) כפתו במקום שסוף חמה או צינה לבא פטור ליחייב למ"ד אשו משום חציו וכן כפתו לפני ארי וי"ל דודאי אי כפתו והביאו במקום שסוף חמה או צינה לבא או ארי חייב אבל התם מיירי שכפתו במקום שהיה ולא הזיזו ממקומו ולא הוי מצמצם הואיל והחמה והצינה והארי אין עליו בשעת כפיתה וההיא דאתקיל עליה בדקא דמיא אפילו כפתו והביאו שם ואח"כ אתקיל פטור דדמי לזורק חץ ותריס בידו ואפילו קדם הוא ונטלו פטור וא"ת ההיא דהשיך בו את הנחש דפטור למ"ד מעצמו הוא מכיש אמאי פטור לפי מה שפירש בשמעתין דפי פרה (דף כג:) ששם ידו לתוך פיו והשיך ליחייב משום אשו דודאי הנחש יזיק האדם וי"ל דשאני התם שאין הארס עדיין בעולם:

ורב אשי אמר טמון אתמר משום דשויה טמון באש:

And Rav Ashi offered an alternative explanation and said: The baraita was stated in the case of a concealed item; in other words, this person did not bend the grain toward the fire but bent it over another item in order to conceal it. One is not liable to pay restitution for concealed items damaged by fire. Therefore, when this person bent the grain over an item, he caused indirect damage to the owner of that item because he made it into a concealed item that was subsequently damaged by fire, and the owner cannot reclaim his loss.

רש"י

טמון איתמר: שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה והוא לא שלח את הבערה ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר דפטור על טמון באש:

אמר מר השוכר עדי שקר ה"ד אילימא לנפשיה ממונא בעי שלומי ובדיני אדם נמי ניחייב אלא לחבריה

The Master says: With regard to the case mentioned in the baraita of one who hires false witnesses, what are the circumstances? If we say that he hired them for his own benefit, in order to extract payment from another, he is required to reimburse that person with money, and he is liable according to human laws for receiving money under false circumstances. Rather, the case is one where he hired false witnesses for the benefit of another. In such a case the injured party cannot sue the other litigant, since the latter did not hire the witnesses, nor can he sue the person who hired them, since that person received no personal benefit.

רש"י

לנפשיה: להוציא ממון מחבירו לעצמו:

ממונא בעי לשלומי: אותו ממון שהוציא חייב להחזיר:

לחבריה: שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון:

תוספות

ממונא בעי לשלומי: וכי תימא פטור מדיני אדם משום דלא ידעי' שהם עדי שקר מ"מ כיון שאם היינו יודעין שהם עדות שקר משלם אין שייך למיתני פטור מדיני אדם:

אלא לחבריה: כגון שאין לחבריה מה לשלם או שהלך למדינת הים או כגון שאין אנו יודעים שהם עדי שקר ודוקא שוכר אבל אמר פטור מדיני שמים דסבור שלא ישמעו לו דאין נראה לומר דנקט שוכר לאשמועינן דאפי' שוכר פטור מדיני אדם שאין זה שום חידוש ולקמן לא עביד צריכותא אלא מדיני שמים ועוד . דבפירקין תנן (דף נט:) השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים:

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו

The baraita teaches: And one who knows testimony in support of another but does not testify on his behalf is exempt from liability according to human laws but liable according to the laws of Heaven. With what circumstances are we dealing? If we say that the case involves two people who could testify, and their evidence would render the other party liable to pay, it is obvious that each of them is liable according to the laws of Heaven; he has committed a transgression by Torah law: “If he does not utter it, then he shall bear his iniquity” ( Leviticus 5:1). Therefore, it is unnecessary for the baraita to mention this case.

רש"י

פשיטא דאורייתא הוא: דחייב בדיני שמים:

אם לא יגיד: בתרי קא משתעי מדקפיד אהגדה משמע שאילו מגידין מתחייב זה ממון ועוד קי"ל (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שני עדים עד שיפרט לך הכתוב אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש (דברים י״ט:ט״ו):

תוספות

פשיטא אם לא יגיד וכו': וא"ת ה"מ כשעבר על שבועתו כדכתיב ושמעה קול אלה וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד היה נושא עון אז יביא קרבן שבועה אבל בלא שבועה נמי איכא נשיאות עון כדמוכח במתני' באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז:) ודוקא בב"ד דכשאומרים אין אנו יודעים להעיד שוב אינם יכולין להעיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והיינו אם לא יגיד דקרא אבל חוץ לב"ד אין לחוש שיכול לחזור ולהעיד:

You are reading

Koren Talmud Bavli

The Koren Talmud Bavli is a groundbreaking edition of the Talmud that fuses the innovative design of Koren Publishers Jerusalem with the incomparable scholarship of Rabbi Adin Steinsaltz.

Hold the book in your hands.

אלא בחד

Rather, the case of the baraita concerns a single witness, whose testimony is not sufficient to render another liable, and to which the transgression of Torah law consequently does not apply. Nevertheless, a litigant can be forced to take an oath based on the testimony of a single witness, and refusal to take this oath would obligate the litigant to pay. Therefore, the witness has caused an indirect loss and is liable according to the laws of Heaven.

רש"י

אלא בחד: שמחייבו שבועה ובדיני שמים מיחייב דאי הוה מסהיד מחייב ליה שבועה ודלמא לא הוי משתבע בשיקרא ומשלם:

ותו ליכא והאיכא (סימן העושה בסם ושליח חבירו נשבר) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

The Gemara asks: And is there nothing else, i.e., is there no other case in which one is exempt according to human laws but liable according to the laws of Heaven? But there is such a case. And before citing several cases that are not written in the baraita the Gemara presents a mnemonic device: One who performs; with poison; and an agent; another; is broken. The Gemara returns to the first case: One who performs labor with water of purification, which was meant to be used to purify one rendered ritually impure by a corpse, thereby rendering the water unfit for use, or who performs labor with the red heifer of purification, invalidating the animal for use as an element of the purification ritual, is exempt according to human laws, since the damage he caused is not evident, but liable according to the laws of Heaven, as he caused a financial loss.

רש"י

ותו ליכא: דחייבינן בדיני שמים:

העושה מלאכה במי חטאת: ששקל כנגדן משקלות במסכת גיטין (דף נג.) והן נפסלין במלאכה:

פטור מדיני אדם: דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכולהו הני תיובתי מתנייתא נינהו:

תוספות

העושה מלאכה במי חטאת: עד שלא נתן האפר כדתניא במס' פרה (פ"ד מ"ד) פרה נפסלת במלאכה עד שתעשה אפר והמלאכה פוסלת במים עד שישים האפר לתוכה ובספרי יליף מקרא יכול אף קדשן ת"ל למשמרת למי נדה ולא שכבר מי נדה:

פטור מדיני אדם: בפ' הניזקין (גיטין נג.) פריך מיניה למ"ד היזק שאין ניכר שמיה היזק:

והאיכא הנותן סם המות בפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

The Gemara adds: But there is the following halakha : With regard to one who places poison before another’s animal, and the animal eats it and dies, he is exempt according to human laws, since the animal caused its own death, but liable according to the laws of Heaven.

והאיכא השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

The Gemara adds: But there is the case of one who sends an exposed flame in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, and the fire spreads, causing damage; he is exempt according to human laws but liable according to the laws of Heaven.

והאיכא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

The Gemara adds: But there is the case of one who frightens another without touching him, but causes him injury; he is exempt according to human laws but liable according to the laws of Heaven.

רש"י

המבעית: תקע לו באזנו פתאום ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו:

והאיכא נשברה כדו ברה"ר ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהזיקן וחכ"א פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים

The Gemara adds: But there is the case of one whose jug broke in the public domain and he did not remove the broken pieces, or one whose camel fell and he did not stand it up again. Rabbi Meir deems the owner of jug or of the camel liable for the damage thereby caused to others, and the Rabbis say that he is exempt according to human laws but liable according to the laws of Heaven. Since there are so many other cases, why did Rabbi Yehoshua claim in the baraita that there are only four cases when one is exempt according to human laws but liable according to the laws of Heaven?

רש"י

ר"מ מחייב בהזיקן: פלוגתייהו מיפרשא בהמניח את הכד (דף כט.) בנתקל פושע ובמפקיר נזקיו:

אין מיהא איכא טובא והני אצטריכא ליה מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל

The Gemara answers: Yes, there are, in any event, many other cases, but Rabbi Yehoshua held that it was necessary for him to state the halakha of these four cases. The reason he stated them is lest you say that in these cases one should not be liable even according to the laws of Heaven. Therefore, Rabbi Yehoshua teaches us that in these cases one is liable according to the laws of Heaven.

תוספות

אבל הני אצטריך ליה: וא"ת הנותן סם המות נמי חידוש הוא למיתני כדאמרינן לעיל (בבא קמא דף מז:) דאפילו סם המות דלא עבידא דאכלה חייב בדיני שמים ושמא אין כל כך חידוש:

הפורץ גדר בפני בהמת חבירו מהו דתימא כיון דלמסתריה קאי מה עביד בדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל

The Gemara explains why one might have thought that there is no liability at all for each case in the baraita: Rabbi Yehoshua taught that one who breaches a fence that stood before another’s animal, thereby allowing the animal to escape, is liable according to the laws of Heaven, lest you say: Since the fence is about to collapse even without this person’s intervention, what did he really do? Based on that logic, one might have thought that he should not be liable even according to the laws of Heaven. Therefore, Rabbi Yehoshua teaches us that in such a case he is liable according to the laws of Heaven.

הכופף קמתו של חבירו נמי מהו דתימא לימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל

Rabbi Yehoshua taught that one who bends another’s standing grain is liable according to the laws of Heaven, lest you say: Let the one who bent the grain say to the owner: Did I know that an atypical wind would come and cause the fire to spread? Based on that logic, one might have thought that he should not be liable even according to the laws of Heaven. Therefore, Rabbi Yehoshua teaches us that in such a case he is liable according to the laws of Heaven.

ולרב אשי דאמר נמי טמון איתמר מהו דתימא אנא כסויי כסיתיה ניהלך ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל

And according to Rav Ashi, who said that Rabbi Yehoshua’s ruling was stated with regard to the case of a concealed item, Rabbi Yehoshua mentioned liability according to the laws of Heaven lest you say that the one who concealed the item could say: I covered it for you in order to protect it from the fire. Based on that logic, one might have thought that he should not be liable even according to the laws of Heaven. Therefore, Rabbi Yehoshua teaches us that in such a case he is liable according to the laws of Heaven.

רש"י

טמון איתמר: שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה והוא לא שלח את הבערה ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר דפטור על טמון באש:

אנא כסויי כסיתיה: שלא תבעיר בה האש מהר:

תוספות

כסויי כסיתיה: וא"ת גלוי וידוע למקום למה נתכוין אם לטובה אם לרעה וי"ל דאפי' במתכוין לטובה שלא ימהר לשרוף ויוכל להציל בעל הבית בתוך כך מ"מ בדיני שמים חייב דאיבעי ליה לאזדהורי ולאסוקי אדעתיה שלא יבא לו הפסד בכך:

והשוכר עדי שקר נמי מהו דתימא לימא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל

And Rabbi Yehoshua taught that there is liability also in the case of one who hires false witnesses, lest you say: Let the one who hired them say: If the witnesses hear the statement of the teacher, i.e., God, Who prohibited giving false testimony, and the statement of the student, i.e., the one who hired them, to whose statement should they listen? Although the one who hired them encouraged these witnesses to sin, ultimately it was they who transgressed by not adhering to the instructions of God. And based on this logic one might have thought that he should not be liable even according to the laws of Heaven. Therefore, Rabbi Yehoshua teaches us that in such a case he is liable according to the laws of Heaven.

רש"י

דברי הרב שומעין: והיה להם שלא יעידו:

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו נמי מהו דתימא מי יימר דכי הוה (אתינא) מסהדינא ליה הוה מודה דלמא הוה משתבע לשקרא ובדיני שמים נמי לא ליחייב קמ"ל:

Finally, Rabbi Yehoshua taught that one who knows testimony in support of another but does not testify on his behalf is liable according to the laws of Heaven, lest you say that the witness could claim: Who says that had I come forward and testified on behalf of one litigant, the other litigant would admit liability? Perhaps he would have chosen to take a false oath and absolve himself. Based on that logic one might have thought that he should not be liable even according to the laws of Heaven. Therefore, Rabbi Yehoshua teaches us that in such a case he is liable according to the laws of Heaven.

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים כו': אמר רבה והוא שחתרה

§ The mishna teaches: If the pen was breached at night, or bandits breached it, and sheep subsequently went out and caused damage, the owner of the sheep is exempt. Rabba says: And this first instance of a pen that was breached is referring specifically to a case where the animal tunneled under the wall of the pen and by doing so caused the wall to collapse. In that case, the owner is completely blameless and therefore exempt from liability for any damage that ensues.

רש"י

והוא שחתרה: הא דתנן נפרצה בלילה פטור כגון שחתרה הבהמה והפילה הכותל דאנוס הוא:

אבל לא חתרה מאי חייב היכי דמי אילימא בכותל בריא כי לא חתרה אמאי חייב מאי ה"ל למעבד אלא בכותל רעוע כי חתרה אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא

The Gemara asks: But if the animal did not tunnel under the wall, what is the halakha? Would the owner be liable? What are the circumstances? If we say that the pen had a stable wall, then even if the animal did not tunnel, why is the owner liable? What should he have done? Clearly, he cannot be held liable for the damage. Rather, the pen had an unstable wall. The Gemara asks: Even if the animal tunneled under the wall and knocked it down, why is he exempt? The damage in this case is initially through negligence and ultimately by accident.

רש"י

אבל לא חתרה: אלא מעצמה נפלה:

תחלתו בפשיעה: שהניחה בחמה ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת דאמרינן לקמיה כל תחבולות שיכולה לעשות עושה אגב צערה:

וסופו באונס: שחתרה:

הניחא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב מאי איכא למימר

This works out well according to the one who said that in any case of damage that is initially through negligence and ultimately by accident, he is exempt from liability, since the ultimate cause of the damage was not his fault. But according to the one who says that in any case of damage that is initially through negligence and ultimately by accident he is liable, as even without the accident his negligence could have caused damage, what is there to say?

רש"י

הניחא למאן דאמר כו': פלוגתא היא בסוף המפקיד (ב"מ דף מב.) תרי לישני דש"ס אליבא דרב יוסף:

תחילתו בפשיעה: אצל נפילה דעביד למיפל:

אלא מתני' בכותל בריא ואפילו לא חתרה וכי איתמר דרבה אסיפא איתמר הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב אמר רבה ואפי' חתרה

Rather, the case of the mishna concerns a stable wall, and even if the animal did not tunnel under the wall the owner is exempt. And when the statement of Rabba was stated, it was stated with regard to the latter clause of the mishna that says: If the owner left the animal in the sun or conveyed it to a deaf-mute, an imbecile, or a minor, and the animal went out and caused damage, the owner is liable. Concerning this Rabba stated: And the owner is liable even if the animal tunneled its way out under the wall of the pen.

רש"י

ה"ג: אלא מתני' בכותל בריא ואפילו לא חתרה:

הניחה בחמה כו' אמר רבה ואפילו חתרה: ובכותל בריא:

לא מבעיא היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה הוא אלא אפי' חתרה נמי מהו דתימא הויא לה תחילתו בפשיעה וסופו באונס קמ"ל דכולה פשיעה היא

The Gemara explains: It is not necessary for the mishna to mention the case where the animal did not tunnel its way out. In that case the owner is clearly liable, since the entire incident occurred due to his negligence of leaving the animal in the sun, thereby causing it distress and leading it to attempt escape by any possible means. But even if the animal tunneled its way out, the owner is liable, and this is the novelty in this ruling: Lest you say that this is a case of damage that is initially through negligence and ultimately by accident, because animals do not typically tunnel their way out of a pen, the mishna teaches us that it is considered as though the entire damage resulted from the owner’s negligence.

רש"י

תחלתו בפשיעה: שהניחה בחמה ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת דאמרינן לקמיה כל תחבולות שיכולה לעשות עושה אגב צערה:

וסופו באונס: שחתרה:

תוספות

מהו דתימא הויא לה תחלתו בפשיעה וסופו באונס קמ"ל דכולהו פשיעה היא: ק"ק דה"ל למימר מהו דתימא כולה אונס הוא וכגון שנעל כל כך יפה שאינה יכולה לצאת אלא בחתירה קמשמע לן דפושע הוא אצל חתירה שהניחה בחמה:

מ"ט דאמר ליה מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל טצדקא דאית לה למיעבד עבדא ונפקא:

What is the reason that the owner is liable? It is that the one who suffered the damage can say to the owner of the sheep: You should have known that since you left it in the sun, it would utilize any means [tatzdeka] available for it to use and it would escape, so you are ultimately responsible for the damage.

רש"י

טצדקא: תחבולות:

הוציאוה לסטים לסטים חייבין:

§ The mishna teaches: If the bandits themselves took the sheep out, the bandits are liable.



Bava Kama: 56b

LANGUAGE
  • English
  • Hebrew
  • English + Hebrew
Guided learning

פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי

The Gemara questions the need for this ruling: It is obvious that this is the halakha , as once they removed the animal, it is now in their custody for all purposes, including responsibility for any ensuing damage.

רש"י

כיון דאפקוה: איכא משיכה ושינוי רשות דהוי קנויה לכל מילי:

תוספות

פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי: בהוציאוה לגוזלה איירי מתני' כדמוקי לה בירושלמי וא"ת ומנליה דקיימא ברשותייהו אפי' להתחייב על מה שהיא מזקת דאהכי קאי דקתני ויצאתה והזיקה דליכא למימר דכי היכי דמסרה לשומר חנם והשואל נכנסו תחת בעלים ה"ה גזלן דדלמא שומר הוא דמחייב אבל גזלן לא דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה בהמה הכחשה דהדרא ובפירות שהרקיבו מקצת מוכח בהגוזל קמא (לקמן בבא קמא ד' צח:) דגזלן אומר לו הרי שלך לפניך משום דלא חשיב שינוי ולא קנינהו ופטור אפילו בפשיעה דלא קבל עליו שמירה אבל שומר כיון שמתחייב בכחשה דלא הדר' ובהרקיבו כולם אם נעשו בפשיעה כמו כן יתחייב בכחשה דהדרא ובהרקיבו מקצתם כיון דקבל עליו שמירה דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה שאין השומר קונה בשינוי ואפילו שואל דקי"ל דאף לשואל שמין כדרב כהנא ורב אסי (לעיל בבא קמא ד' יא.) ואין לומר דמתחייבי לפי שאינן יכולין לקיים בה מצות השבה דמשתלם מגופו דבשן ורגל איירי מתני' ויש כאן השבה מעליא כשמחזירים אותה לבעלים וי"ל דסברא הוא דגזלן נכנס תחת הבעלים דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין בשמירתה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי שנגזלה מהם יש על הגזלן לשומרה דלענין נזקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה ולא דמי לתפסו ניזק לר"ע (לעיל בבא קמא ד' לו:) דאפי' שומר חנם אינו על חלק חבירו דשותף אין מתכוין להחזיק רק בשלו ואינו בא להוציא חלק חבירו מרשותו כמו גזלן ועוד כיון דגזלן קמה ליה ברשותיה גם לענין אונסין יש לחשב בעלים יותר משותף והכי משמע לישנא דקמה ברשותייהו לכל מילי מה שהוא ברשותו לכל מילי יש לו להועיל כאן:

לא צריכא דקמו לה באפה כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב המעמיד בהמת חברו על קמת חבירו חייב מעמיד פשיטא לא צריכא דקם לה באפה

The Gemara answers: No, this statement is necessary in a case where they stood before the animal and encouraged it to leave the enclosure but did not lead it out directly. This case is like the case in this statement that Rabba says that Rav Mattana says that Rav says: With regard to one who stands another’s animal near a third person’s standing grain, and the animal eats the grain, he is liable. The Gemara asks: If he stands the animal there, isn’t it obvious that he is liable? The Gemara answers: No, this ruling is necessary in a case where one stood before the animal and encouraged it to go toward the grain without leading it, and he is nevertheless liable.

רש"י

דקמו לה באפה: שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול:

מעמיד: משמע שאוחזה בידו ומוליכה לקמה:

תוספות

המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו חייב: ואע"פ שאין הבהמה שלו חייב מטעם שן ורגל דאע"ג דכתיב בעירה כדידיה חשיבא הואיל והוא עשה כמו מדליק פשתנו של חבירו בנרו של חבירו אבל אין לפרש דמחייב מטעם אש דברי הזיקא והוי כאילו נותן לשם אש ואע"ג דפטרינן נותן סם המות לפני בהמת חברו שאני התם או משום דלא עבידא דאכלה או משום דה"ל שלא תאכל כדאמר לעיל (בבא קמא דף מז:) דא"כ מטעם זה ה"ל להתחייב אפילו ברה"ר ולא משתמע בשום דוכתא דלחייב ברשות הרבים שן אפילו מקרב בהמתו אצל הפירות ומעמידה עלייהו:

אמר ליה אביי לרב יוסף הכישה אמרת לן ולסטים נמי דהכישוה:

Abaye said to Rav Yosef: You told us when explaining the statement of Rav Mattana in the name of Rav that it is referring to a case where he hit the animal with a stick, and similarly, the mishna can also be explained as referring to a case where the bandits hit it with a stick and did not lead it.

רש"י

הכישה: במקל אמרת לן בההיא דהמעמיד ומשום הכי מיחייב:

ולסטים נמי דהכישוה: במקל ואשמועינן מתני' דהכישה במקל זו היא משיכה:

תוספות

הכישה אמרת לן: ותחילה היה סובר דמעמיד בהמה היינו שמחזיק בידו האפסר ומוליכה ממש על הקמה ומעמידה שם ולהכי הוה פשיטא טפי:

וליסטים נמי שהכישוה: לגוזלה מיירי כדמוקי לה בירושלמי ולא חשיב לה מילתא דפשיטא כמו שהיה חושב המקשה ולא חייש לפרש למה אין פשיטא לפי שקל להבין:

מסרה לרועה נכנס הרועה כו': אמרי תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל בהמה תנינא חדא זמנא מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר

§ The mishna teaches that if the owner conveyed the animal to a shepherd to care for it, the shepherd enters in his place and is responsible for all damage. The Sages say in clarification: The shepherd enters in place of whom? If we say that the shepherd is in place of the owner of the animal, didn’t we already learn on one occasion in a mishna (44b): If the owner conveyed his animal to an unpaid bailee, or to a borrower, to a paid bailee, or to a renter, they all enter into the responsibilities and liabilities in place of the owner. What novelty is there in stating that the responsibility now lies with the shepherd to whom the owner conveyed the animal? Rather, it means that the shepherd enters in place of a bailee to whom the owner conveyed the animal, who is no longer liable once he conveys the animal to a shepherd.

רש"י

אלא תחתיו דשומר: והכי משמע מסרה שומר לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני והראשון מסתלק:

ושומר קמא אפטר ליה לגמרי לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב

The Gemara asks: If so, this mishna indicates that the first bailee exempts himself completely by conveying the sheep to a shepherd, the second bailee, and he bears no further responsibility. Shall we say that mishna is a conclusive refutation of the ruling of Rava, as Rava says: A bailee who conveyed the deposit to another bailee nevertheless remains liable?

רש"י

שומר שמסר לשומר חייב: אפילו באונסין דאמר ליה מפקיד את מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה בפ' המפקיד (ב"מ לו:):

You are reading

Koren Talmud Bavli

The Koren Talmud Bavli is a groundbreaking edition of the Talmud that fuses the innovative design of Koren Publishers Jerusalem with the incomparable scholarship of Rabbi Adin Steinsaltz.

Hold the book in your hands.

אמר לך רבא מאי מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה

The Gemara answers: Rava could say to you in response: What does the mishna mean when it states: He conveyed it to a shepherd? It is referring to a shepherd who conveyed the animal to the shepherd’s assistant, as it is the typical manner of a shepherd to convey animals in his charge to his assistant. Therefore, anyone who gives his animal to a shepherd understands that the shepherd’s assistant may also care for the animal, and it is not a violation of the terms of his assignment for the shepherd to convey it to his assistant. Consequently, this mishna does not refute Rava’s opinion.

רש"י

לברזיליה: לתלמידו:

איכא דאמרי מדקתני מסרה לרועה ולא קתני מסרה לאחר ש"מ מאי מסרה לרועה מסר רועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה אבל לאחר לא

There are those who say the same answer in a similar manner: From the fact that the mishna teaches the case using the expression: He conveyed it to a shepherd, and does not teach it using the less specific expression: He conveyed it to another, conclude from it that what it means by: He conveyed it to a shepherd, is that the shepherd conveyed it to his assistant, as it is the typical manner of a shepherd to convey an animal to his assistant. But if the shepherd conveyed it to another to care for it in his place, the mishna does not rule that the other person enters in his place.

לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב אמרי לא דלמא אורחא דמילתא קתני והוא הדין לאחר:

The Gemara suggests: Let us say that the wording of the mishna therefore supports Rava’s opinion, as Rava says: A bailee who conveyed the deposit to another bailee remains liable. The Sages say in rejection of that suggestion: No, one cannot infer from the wording of the mishna that it is referring specifically to a shepherd conveying the animal to his assistant, since perhaps it teaches the matter in the manner in which it typically occurs, but the same is true even if the shepherd conveyed the animal to another. Therefore, no support can be brought from here for Rava’s opinion.

איתמר שומר אבידה רבה אמר כשומר חנם דמי רב יוסף אמר כש"ש דמי

§ It was stated that there is a dispute between amora’im concerning the following issue: With regard to one who is safeguarding a lost item that he has not yet returned, what level of responsibility does he bear? Rabba said: He is considered to be like an unpaid bailee, whereas Rav Yosef said: He is considered to be like a paid bailee.

רש"י

שומר אבידה: הכניס אבידת חבירו לביתו כדכתיב ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כ״ב:ב׳):

רבה אמר כשומר חנם דמי מאי הנאה קא מטי ליה רב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כש"ש

Their respective opinions are explained: Rabba said that he is considered to be like an unpaid bailee because what benefit comes to him through safeguarding it? Therefore, he is just like any unpaid bailee. Rav Yosef said that he is considered to be like a paid bailee on account of the benefit that he is not required to give bread to a poor person while looking after the lost item, since one who is engaged in one mitzva is exempt from performing another. Consequently, since there is some benefit involved in looking after the lost item, he is considered to be like a paid bailee.

רש"י

דלא בעי למיתב רפתא לעניא: דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מובלכתך בדרך נפקא לן במס' סוכה (ד' כה:):

תוספות

בההיא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעניא: משום דעוסק במצוה ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כה. ושם.) דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות ועוד דבפרק אין בין המודר (נדרים לג:) אמר דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרת ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח הוא פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר (שם) דכ"ע אית להו פרוטה דרב יוסף ואפילו מאן דשרי למודר להחזיר אבידה לא שרי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואור"י דאינה ראיה כלל דגם רבה מודה לרב יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דס"ל דלא נעשה שומר שכר בכך ומ"מ הוא נהנה לכך אסור למודר אבל לא הוה שומר שכר ואין לדקדק נמי בשמעתין דהלכה כרב יוסף דמשני רב יוסף לעולם בגינתו המשתמרת וקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים כדרבי אלעזר והכי מוקי לה סוגיא דאלו מציאות (ב"מ ד' כט. ושם) כי נראה דרבה קבלה מרב יוסף דקרא כדר"א אתי ורבה נמי שהיה מדקדק מתחילה דכשומר חנם דמי לא משמע ליה קרא אלא אסמכתא בעלמא דהא טעמא משום דמאי הנאה קא מטי ליה כדלעיל ולא פליגי רבה ורב יוסף אלא בסברא בעלמא וה"פ דההיא דאלו מציאות (שם ד' לא.) אי דמנטרא לרבה כדאית ליה מפשיעה לרב יוסף כדאית ליה מגניבה ואבידה פשיטא דלהא לא צריך קרא ונראה לר"י דהלכה כרבה בכל מקום לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה כדאיתא במי שמת (ב"ב ד' קמג:) ואין לפרש דהיינו דוקא בבבא בתרא כמו שיש מפרשים מדאמר במי שאחזו (גיטין ד' עד: ושם) ותסברא והא קי"ל כרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג ואין לומר דשמא בההיא מילתא קיימא לן דהלכה כרבה דהוה ליה למימר והא קי"ל בהא הלכתא כרבה כדאמר ובהא אין הלכה כרשב"ג ועוד דבפרק המפקיד (ב"מ מג.) גבי מפקיד מעות אצל שולחני מותרים ישתמש בהן (צרורים לא ישתמש בהן) לפיכך אם אבדו חייב באחריותם קאמר רב נחמן דקי"ל כוותיה בדיני נאנסו לא דמשום שהתירו לו חכמים להשתמש בהן אינו נעשה רק שומר שכר א"כ באלו מציאות (שם דף כט.) גבי מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן לא הוי אלא ש"ש כמו שאמר שם לרבה ואין לומר דהתם מודה רב נחמן דחייב באונסין משום היתר תשמיש משום דבלאו הכי היה שומר שכר שהיה שומר אבידה דאין זה סברא דמשום שני סברות דפטור מלמיתב ריפתא לעניא ועוד דמותר להשתמש לא יעשה בשביל כך שואל אלא ש"ש בעלמא ועוד יש להביא ראיה דהלכתא כרבה מדמוקי סתמא דגמרא מתניתין דהאומנין (ב"מ דף פ:) הלוהו על המשכון שומר שכר מחוורתא דלא כרבי אליעזר דאמר במלוה חבירו על המשכון ואבד ישבע ויטול מעותיו ולרב יוסף הו"מ לאוקמה אפילו כרבי אליעזר דלמסקנא מוקי כולהו אליביה ופלוגתייהו במלוה צריך למשכון אי מצוה קעביד אי לא פי' שצריך למשכון להשתמש בו ופוחת לו והולך מהלואתו כך פירש התם בקונטרס וא"כ הו"מ לאוקמה מתניתין באין צריך למשכון דכ"ע מצוה קעביד ולכל הוי כשומר שכר והא דבעי לאוקמא פלוגתייהו בדרבה ורב יוסף והוי רבה כר"א שהוא שמותי ועוד קאמר לימא דרב יוסף תנאי היא ומסיק דרב יוסף ככולי עלמא ומשמע דרבה ודאי תנאי היא ואינו יכול להעמיד אלא כר"א ולא כרבי עקיבא דאי לרבי עקיבא ודאי הוי שומר שכר אי אפשר לומר כן דעל כרחך לרבה אפי' לרבי עקיבא שומר חנם הוי דבאלו מציאות (ב"מ דף כט. ושם) לרבה לא הוי לרבי טרפון דמתיר להשתמש אלא שומר שכר א"כ לר"ע לא הוי אלא שומר חנם לכך נראה דרבה לא יעמיד כלל פלוגתייהו בשומר אבידה אלא יאמר דלכולי עלמא שומר חנם הוי ופלוגתייהו בדשמואל דר"ע אית ליה דשמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ור"א לית ליה דשמואל ורב יוסף כי מוקי פלוגתייהו בדשמואל לא קאי רבי אליעזר כוותיה שהוא פוטר את המלוה באבידה אף מדמי המשכון ולכך מוקי פלוגתייהו בשומר אבידה והוי כר"ע וקאמר לימא דרב יוסף תנאי היא דרבה ודאי לאו תנאי דמוקי פלוגתייהו בדשמואל ומסיק דכולי עלמא אית להו דרב יוסף כו' והא דתנן בשבועות (ד' מג ושם) סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה דמשמע שחייב לשלם המשכון כשאבד מיירי שאבד בפשיעה לרבה דאמר שומר חנם הוי:

איכא דמפרשי הכי רב יוסף אמר כש"ש דמי כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה הלכך כש"ש דמי

This is one interpretation, whereas there are those who explain like this: Rav Yosef said that he is considered to be like a paid bailee. Once the Merciful One obligates him against his will to look after lost items, the Torah presumably imposes the high standard of safeguarding on him. Therefore, he is considered to be like a paid bailee.

(סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר)

The Gemara presents a mnemonic device for the halakhot and difficulties to be discussed: He returned it, always, returned, Ḥiyya, you say, breaks, payment.

איתיביה רב יוסף לרבה

Rav Yosef raised an objection to the opinion of Rabba from that which is taught in a baraita:







Everyone, with whatever background Christians, Muslims, Hindus etc. if they like the do Teshuva out of the feeling that they feel so much home with the Jews, to be with the Jews we invite to join us?

Bet Yisrael has 'no problem' if people study learns from the NT. As long they put away 'Avoda Zara' complete. Believe the most important person of the NT is a Tsaddik.

What Is a Tzaddik?

Being human all the way

By Tzvi Freeman

Or believe he is the Tzaddik HaDor of the generation of the time of the NT.

When we, Jews and Ephraim, do real Teshuva the Chesed, it is pure Love, the base of our being shall bring unity. Read YeshaYahu 11.....?


Beit Yisrael International.
Become a member.

Get the Membership from Beit Yisrael! ‘How to become a Righteous of the Nations (Ultra-Orthodox Chassidic Lost Tribes of Efrayim/‘Ger Toshav‘) click: Beit yisrael international

Shulchan Aruch Harav

The Alter Rebbe's Shulchan Aruch - Code of Jewish Law





Come and join our Facebook group:





Free download 
 

Tehillim Ohel Yosef Yitzchak



A must read and guiding line: To go through every step, of the 42 steps in our diaspora until we reach Eretz Yisrael, the unification of Yehuda and Ephraim, when the Jews start to build The Temple and Restoring her Temple Service. It is for all Beit Yisrael International members the way to go.

click:

42 Journeys of the Soul

The Messianic age will elevate the entire universe, including all the spiritual realms.







Don't make dogma's out of it. But elevate your souls by learning the Mitzvot surrounded by the Jewish Halakhot. 
And the teachings of Chassidut by the Chassidim.

That we may hold on the 'right understanding' in our 'travel' through the 'dessert' our 'diaspora':

click: 

What Is Kabbalah?

The Soul of Judaism


Click:

What Is Chassidut?

Teachings from the core essence


Click:

What Is Chabad?

Do-It-Yourself Judaism


Click: 

What Is a Tzaddik?

Being human all the way

The Tzaddik HaDor

As the Zohar teaches us – everyone is against or afraid of the idea of there having to be a tzaddik. HaTzaddik, "THE" Tzaddik, HaDor - namely the Tzaddik of "THIS" generation. The Holy Zohar teaches (Zohar I, 28a): "Woe to the world for they do not provide help for the Shechina (Divine Presence) during the exile, or for Moshe (i.e. the Tzaddik), who is always with Her and never moves from Her… Moshe did not die. He is called Adam. Of Adam it is written (Bereishit 2:20), 'And Adam had no helpmate'. This applies to the last exile: Adam – the Tzaddik – has no helpmate. Everyone is against the Tzaddik".

May we all sincerely and wholeheartedly turn to Hashem in prayer and seek out, support and reveal the Shechina hidden within the exile along with Her helpmate 'HaTZaDDiK HaDoR' Amen.

Kol-HaTor The Voice of the Turtle Dove


Kol HaTor - קול התור or "The Voice of the Turtledove" (a reference to Song of Songs 2:12) was written by Rabbi Hillel Rivlin of Shklov, a disciple of the Vilna Gaon . The text deals with the Geulah (Era of Redemption) and describes its signs vis-a-vis an evaluation of a proposed 999 footsteps of the Moshiach’s arrival. The Vilna Gaon believed the number 999 to be intrinsically connected to the idea of Moshiach ben Yosef, he also felt that this number is alluded to in the gematria of his own name. It was first published in Hebrew by Rabbi Menachem Mendel Kasher in 1968 to whom the book was passed down over the generations.

 Read in English or in Hebrew.

And…… to all Jews and Ephraimites:

Pirkei Avot 6:10

Dr. Joshua Kulp


חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:

Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).

 


I like to call out to all my Jewish friends:

Zechariah 8:23

 

23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you."

 

כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם:

ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred.

 

עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו':

That may come in fulfillment in our days:

Our souls are bearing the ‘sparks’ (divine aspects) of Messiah.
It is forbidden to pray to bow down to any other (god), and/or messiah, and/or before any image or to lift up a human being as a god…… or to put any other (god), and/or messiah, and/or any image before or instead or between HaShem and us. ('It suf')
“The redemption will come about only through the study of the Torah. And the essential redemption depends upon the study of the Kabbalah” According to: R. ELIYAHU, THE VILNA GAON (Evven Shelemah (a ‘complete, without defect stone’) 11:3)
When Yehuda and Ephraim come to unity (again) Messiah Ben Joseph 'died' and Messiah Ben David shall be revealed and anointed by the Israeli people as the Messiah-King of Israel. As YeshaYahu is teaching:
Isa 11:9 – 16 They do no evil nor destroy in all My set-apart mountain, for the earth shall be filled with the knowledge of Adonai as the waters cover the sea.
Rashi: knowledge of the Lord: [lit.] to know the Lord.
10 And on that day, there shall be a Root of Yishai, standing as a banner to the people. Unto Him the nations shall seek, and His rest shall be esteem.
Rashi: as a banner for peoples: that peoples should raise a banner to gather to him.
11 And it shall be in that day that Adonai sets His hand again a second time to recover the remnant of His people who are left, from Ashshur and from Mitsrayim, from Pathros and from Kush, from Ěylam and from Shin‛ar, from Ḥamath and from the islands of the sea.
Rashi: a second time: Just as he acquired them from Egypt, when their redemption was absolute, without subjugation, but the redemption preceding the building of the Second Temple is not counted, since they were subjugated to Cyrus.
and from the islands of the sea: the islands of the Kittim, the Romans, the descendants of Esau.
And he shall raise a banner: Perka, perche in O.F. [i.e., the verse is literally referring to the pole upon which the banner is attached.] And it shall be for a sign to gather to him and to bring the exiles of Israel to Him as a present.
12 And He shall raise a banner for the nations, and gather the outcasts of Yisra’ěl, and assemble the dispersed of Yehuḏa from the four corners of the earth.
13 And the envy of Ephrayim shall turn aside, and the adversaries of Yehuḏa be cut off. Ephrayim shall not envy Yehuḏa, and Yehuḏa not trouble Ephrayim.
Rashi: Ephraim shall not envy Judah: The Messiah, the son of David, and the Messiah, the son of Joseph, shall not envy each other.
14 But they shall fly down upon the shoulder of the Philistines toward the west; together they plunder the people of the east, their hand stretching forth on Eḏom and Mo’aḇ, and the children of Ammon shall be subject to them.
Rashi: And they shall fly of one accord against the Philistines in the west: Heb. בְכָתֵף. Israel will fly and run of one accord against the Philistines who are in the west of Eretz Israel and conquer their land. [כָּתֵף, lit. a shoulder, is used in this case to denote unity. The word שֶׁכֶם, also lit. a shoulder, is used in a similar sense.] Comp. (Hoshea 6:9) “They murder on the way in unison (שֶׁכְמָה) ”; (Zeph. 3:9) “One accord (שְׁכֶם אֶחָד).” And so did Jonathan rendered it: And they shall join in one accord to smite the Philistines who are in the west.
and the children of Ammon shall obey them: As the Targum states: Will hearken to them. They will accept their commandments over them.
15 And Adonai shall put under the ban the tongue of the Sea of Mitsrayim, and He shall wave His hand over the River with the might of His Spirit, and shall strike it in the seven streams, and shall cause men to tread it in sandals.
Rashi: And… shall dry up: [lit. shall cut off] to dry it, so that the exiles of Israel will pass through it from Egypt.
over the river: The Euphrates River, for the exiles from Assyria to cross.
with the strength of His wind: Heb. בַּעְיָם. This is hapax legomenon in Scripture, and according to the context it can be interpreted as “with the strength of His wind.”
into seven streams: into seven segments, for the aforementioned seven exiles: from Assyria and from Egypt, etc. Those from the islands of the sea are not from that side.
and He shall lead: the exiles within it.
with shoes: on dry land.
16 And there shall be a highway for the remnant of His people, those left from Ashshur, as it was for Yisra’ěl in the day when he came up from the land of Mitsrayim.
Rashi: And there shall be a highway: in the midst of the water for the remnant of His people.


Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say:  
"Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………

Read my story: 

Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.





Beit Yisrael International (Ephraim, The Lost sheep from the House of Israel), Meditate and Realization of Chassidut Torah Teachings – The Strong foundation is based on Chabad teachings ( i.e The purpose of creation is to Bringing Heavens Down to Earth and to make Most High a dwelling place here on earth) and its pillars is based on the true concept of the Breslov Teachings ( in the context of Seventh Pillar of Tzaddik ) by following the Jewish Halacha Principles of Shulchan Aruch Halacha.



Your Gift. Your Impact.

When you give to Sefaria, you’re powering a living library of more than 3,000 years of Jewish texts. Donate today and support the future of Jewish learning, innovation, and conversation.

CHABAD LUBAVITCH

About Chabad-LubavitchThe RebbeThe OhelChabad-Lubavitch NewsChabad Locator

Donate to ChaBaD



 click:

LEARN HOW TO READ THE BIBLE IN HEBREW ONCE AND FOR ALL


click:


Ulpan and Hebrew Learning Resources Online


Petition click: 1 Million for a Jewish Temple Mount!



It should be most honest:
'Israeli MK proposes dividing Temple Mount between Jews and Muslims

**AMIT HALEVI'S PLAN WOULD GIVE MUSLIMS CONTROL OF THE SOUTHERN END OF THE TEMPLE MOUNT COMPLEX, WHICH CONTAINS THE AL-AQSA MOSQUE, WHILE JEWS WOULD RECEIVE THE CENTRAL AND NORTHERN AREAS.

(JUNE 8, 2023 / JNS)**
A Likud lawmaker is proposing a plan to divide Jerusalem’s Temple Mount between Muslims and Jews and to remove Jordan’s custodial status over the holy site.
Speaking to the Zman Yisrael Hebrew news site, Knesset member Amit Halevi outlined a plan whereby Muslims would control the southern end of the 37-acre complex which contains the Al-Aqsa mosque, while Jews would receive the central and northern area, where the Dome of the Rock sits.
According to Halevi, the reorganization makes sense from a religious point of view because that part of the Temple Mount is the holiest site in Judaism, where it is believed the First and Second Temples stood. The Foundation Stone at the center of the Dome of the Rock is where Jewish sources place the Holy of Holies.
“This is the place of the First Temple and the place of the Second Temple built by Babylonian immigrants. No one needs to examine the stones to know that it is ours,” he said.
Halevi also wants to end Israel’s agreement with the Jordanian Waqf whereby the Islamic trust controls and manages Islamic edifices on the Temple Mount.
“Why not give them status in the Dizengoff Center [a large shopping mall in Tel Aviv] as well? This is a terrible mistake. This status should be abolished. I know it’s an agreement between countries, but we have to deal with it. It requires change, even if the process will take time,” he said.
In addition, Halevi wants to give Jews the same access to the Temple Mount enjoyed by Muslims. Currently, the Waqf only allows Jews and non-Muslim tourists access to the Temple Mount via the Maghrebi Gate and only at certain hours when the gate is open.
“We will take the northern end and pray there. The entire mountain is sacred to us, and the Dome of the Rock is the place on which the Temple stood. This should be our guideline,” he said. “Israel is leading. It will be a historical, religious and national statement. If this does not happen then you are not actually the owner of the house. You are a klutz. Why are you even going in there?”

Please let we all, Jews and all their friends, take the Har HaBayit and start building the Temple and restoring her service?
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.

Comments

Popular posts from this blog

The goal of the group's for Jewish Independency on the Har HaBait

Yahuda101 History of the Modern state of Israel

To my dear family, friends, and non-Jewish friends (Ephraim with a Jewish heart) a Shabbat Shalom.

Julius I ask