Sefaria Mesilat Yesharim 20 Path of the Just. Trans. Rabbi Yosef Sebag
Sefaria Mesilat Yesharim 20 Path of the Just. Trans. Rabbi Yosef Sebag
(Torah reading Level Six see: Torah Study (harhabaitjewishsovereignforallisrael.blogspot.com)
Musar
About This Text
Mesilat Yesharim
Musar
Mesilat Yesharim is an ethical (musar) text composed by the influential Rabbi Moshe Hayyim Luzzatto (1707–1746). It was written and published in Amsterdam. The earliest known manuscript version, written in 1738, was arranged as a dialogue between a hakham (wise man) and a hasid (pious person). Before publication, it was rearranged to have only one speaker. The dialogue version often sheds light on the more well-known version. Mesillat Yesharim is probably Luzzato's most influential work, widely learned in virtually every yeshiva since formal study of musar texts was introduced to the yeshiva curriculum by the Mussar Movement of Rabbi Yisrael Salanter. The aim is the perfection of character. Within each step, Luzzatto explains the step itself, its elements, how it can be acquired, and what might detract from its acquisition.
Composed: Amsterdam (1738 CE)נוצר/נערך: אמסטרדם (1738 לספירה)
Current Version
Current Translation
For commentary etc. (right side page under resources) click: Mesilat Yesharim 20:1 with About (sefaria.org)
Chapter 20
מה שצריך לבאר עתה הוא משקל החסידות הזה.
What now needs explanation is the weighing of this Piety.
והוא ענין עקרי מאד מאד, ותדע באמת שזהו המלאכה הקשה שבחסידות כי דקותו רב ויש ליצר בדבר הזה כניסה גדולה, על כן נמצאת סכנתו עצומה כי הרבה דברים טובים יוכל היצר לרחק כאילו הם רעים, והרבה חטאים לקרב כאילו הם מצות גדולות.
This is a very, very primary matter. Know that, in truth, this is the most difficult work in Chasidut due to its great subtlety and because the evil inclination has much entry into this area. Therefore, its danger is enormous. For the evil inclination may convince a person to distance many good things as if they were evil and draw him near to many sins as if they were great mitzvot.
ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בג' דברים:
In truth, a person will not be able to succeed in this "weighing" without three requirements:
א. שיהיה לבו ישר שבלבבות שלא תהיה פנייתו אלא לעשות הנחת רוח לפניו יתברך, ולא זולת זה כלל.
He must possess a most pure heart, having no other motive than to bring gratification to the blessed G-d, and nothing else besides this whatsoever.
ב. ושיהיה מעיין על מעשיו עיון גדול וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה.
He must examine his deeds very thoroughly and strive to rectify them according to this purpose.
ג. ואחר כל זאת יהיה משליך יהבו על ה', שאז יאמר בו (תהלים פ"ד:ו,יב) אשרי אדם עוז לו בך וגו' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
And after all this, he must cast his burden on G-d. For then, it will be said of him: "fortunate is the man whose strength is in You... G-d will not withhold good from those who walk perfectly (b'tamim)"(Tehilim 84:6-12).
אמנם אם אחד מן התנאים האלה יחסר לו לא יגיע אל השלימות, וקרוב הוא ליכשל וליפול דהיינו או אם הכונה לא תהיה מובחרת וזכה, או אם יתרשל מן העיון במה שיוכל לעיין, או אם אחר כל זה לא יתלה בטחונו בקונו, קשה לו שלא יפול.
If one of these conditions is lacking in him, he will not attain Wholeness (Shlemut), and is very likely to stumble and fall. That is to say, if his intention is not ideal and pure, or if he will be lax in the in-depth examination of what he is capable of examining, or if even after all this, he does not place his trust in his Master, it will be difficult for him not to fall.
אך אם שלשתם ישמור כראוי, תמימות המחשבה, עיון, ובטחון, אז ילך בטח באמת ולא יאונה לו כל רע. הוא הדבר שאמרה חנה בנבואתה (שמואל א' ב:ט): "רגלי חסידיו ישמור", ודוד כמו כן אמר (תהלים לז:כח): "ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו".
But if he guards all three properly, namely, purity (temimut) of thought, examination, and trust - then he will walk securely in truth and no evil will befall him, as Chana said in her prophecy: "He will guard the feet of His pious ones" (Shmuel 2:9), and likewise David said: "He shall not forsake His pious ones; they will be guarded forever" (Tehilim 37:28).
והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.
What a person needs to understand is that one should not judge the matters of Chasidut according to their superficial appearance. Rather, one must examine and contemplate the full extent of where the future consequences of the deed leads. For sometimes, the deed itself may appear to be good but since the consequences are evil one must abstain from it. For doing it would not have made him a Chasid but rather a sinner.
הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה.
Behold the story of Gedalia ben Achikam where it is clear to our eyes that due to his great Chasidut to not judge Yishmael ben Netanya negatively, nor to accept an evil report, he said to Yochanan ben Kareach "you are speaking falsely of Yishmael" (Yirmiyahu 40:16). What resulted from this? He was murdered, the Jews went into exile, and their last ember was extinguished. Scripture attributes the murder of these people as if Gedalyah himself murdered them, as our sages of blessed memory, said (Nida 61a) on the verse: "all the bodies of the men whom he had killed through Gedaliah" (Yirmiyahu 41:9).
והבית השני גם הוא חרב ע"י חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו א): סבור רבנן לקרוביה, א"ל רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה א"ל רזב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג,
The second temple was likewise destroyed due to such incorrectly weighed Chasidut. In the story of Bar Kamtza (Gitin 56a): "the Rabbis thought to offer the blemished animal [of the emperor in order not to offend him]. Said Rabbi Zechariah ben Avkulas to them: 'people will say that blemished animals may be offered on the altar'. They then proposed to kill Bar Kamtza so that he should not go and inform against them, but Rabbi Zechariah ben Avkulas said to them: 'people will say one who makes a blemish on a consecrated animals is to be put to death'".
בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר"י על זה: ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו.
In the meantime, that wicked man went and informed against Israel to the Roman emperor, who came and destroyed Jerusalem. This is what Rabbi Yochanan meant when he said on this: "through the humility of Rabbi Zechariah ben Avkulas our House has been destroyed, our Temple burnt and we ourselves exiled from our land" (Gitin 56a).
הרי לך שאין לדון בחסידות המעשה באשר הוא שם לבד, אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדין שיוכל שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר העשיה או הפרישה.
We thus see that, one must not judge the piety of an act by itself alone. Rather, one must view it from all angles that human intellect can foresee before he can truthfully judge whether it is better to do it or to abstain from it.
הנה התורה צותה (ויקרא יט:יז): "הוכח תוכיח את עמיתך", וכמה פעמים יכנס אדם להוכיח חטאים במקום או בזמן שאין דבריו נשמעים וגורם להם להתפרץ יותר ברשעם ולחלל ה' להוסיף על חטאתם פשע, הנה בכיוצא בזה אינו מן החסידות אלא לשתוק. וכך אמרו ז"ל (יבמות ס"ה ב): כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר את שאינו נשמע.
For instance, the Torah commanded us: "you shall surely rebuke your fellow" (Vayikra 19:17). Very often a person attempts to rebuke sinners at a place or time when his words will not be heeded and he causes them to breach even further in their wickedness, to desecrate the Name of G-d, and to add transgression to their sin. In such cases, the only Chasidut is to keep silent. Thus, our sages, of blessed memory, said: "just like it is a mitzva to say what will be heeded, so too it is a mitzva to not say what will not be heeded" (Yevamot 65b).
ראה פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצוה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה, אך הנה לפעמים יכול להולד מזה מריבה שיותר תתבזה המצוה, ויתחלל בה שם שמים ממה שיתכבד, בכיוצא בזה ודאי שחייב החסיד להניח את המצוה ולא לרדוף אחריה.
To illustrate, obviously, it is proper for every person to arrive early and run to perform a mitzva, striving to be among those occupied in it. However, sometimes this could lead to a dispute, whereby there will be more desecration of the Name of Heaven and shame to the mitzva than honor. In such cases, certainly the Chasid is obligated to abandon the mitzva and not pursue it.
וכן אז"ל בענין הלוים ז"ל (במדבר רבה ה:א): מפני שהיו יודעים שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה, והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכלן רצים לארון ליטול שכר, ומתוך כך היה זה מריב, ואומר אני טוען כאן, וזה מריב ואומר אני טוען כאן, ומתוך כך היו נוהגין קלות ראש, והיתה השכינה פוגעת בהם וגו'.
Likewise our sages, of blessed memory, said regarding the Levites: "because they knew that whoever carries the Ark merits great reward, they abandoned the Shulchan, Menorah and Altars, and all ran to the Ark to gain reward. Then, this person argued saying 'I will carry it from here' and that person argued saying 'I will carry it from here' until they came to lightheadedness and the Divine presence would hit them..." (Midrash Raba 5:1).
הנה חייב האדם לשמור כל המצות בכל דקדוקיהם לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש, וכן הוא אומר (תהלים קיט:מו): "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", וכן שנינו הוי עז כנמר וגו', (אבות ה:כב)
Behold, a man is obligated to guard all of the mitzvot in all of their fine details, doing so before any person, whoever it may be, and not be afraid or ashamed before him. Likewise, it is written: "I will also speak of Your testimonies before kings, and will not be ashamed" (Tehilim 119:46). And we also learned "be brazen as a leopard..." (Avot 5:2).
אמנם גם בזה צריך חילוק והבחנה כי כל זה נאמר על גופי המצות שחייבים אנחנו בהם חובה גמורה שבהם ישים פניו כחלמיש.
But, here too one needs to discern and make distinctions, for all this was said regarding the mitzvot themselves which we are completely obligated in. In those one should "set his face like flint" (Isaiah 50:7).
אך יש איזה תוספות חסידות שאם יעשה אותם האדם לפני המון העם ישחקו עליו ויתלוצצו, ונמצאו חוטאים ונענשים על ידו, והוא היה יכול להניח מלעשות הדברים ההם, כי אינם חובה מוחלטת, הנה דבר כזה ודאי שיותר הגון הוא לחסיד שיניחהו משיעשהו, והוא מה שאמר (מיכה ו:ח): "והצנע לכת עם אלהיך". וכמה חסידים גדולים הניחו ממנהגי חסידותם בהיותם בין המון העם, משום דמחזי כיוהרא.
But there are some additional matters of Piety, which if a person were to do before the common people, they will laugh at him and ridicule him, thereby sinning and incurring punishment through him, and this is something he could have abstained from doing since these things are not complete obligations. Thus, for such things, it is certainly more proper for the Chasid to abstain from it than to do it. This is what scripture says: "and walk discreetly with your G-d" (Michah 6:8). Many great Chasidim abstained from their pious practices when in the presence of the common masses because it appears like arrogance.
כללו של דבר: כל מה שהוא עיקרי במצוה יעשהו לפני כל מלעיג, ומה שאינו עיקרי והוא גורם שחוק והיתול לא יעשהו.
The general principle: whatever is essential in the mitzva, should be done before all mockers. But whatever is not essential and causes laughter and ridicule, one should not do.
נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום, ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה יפרוש ולא יעשה.
Thus we learn, that one who aspires to true Piety must weigh all of his deeds according to their consequences and circumstances, namely, their times, company, subject, and place. If abstaining leads to more sanctification of the Name of Heaven and gratification to G-d than doing it, he should abstain and not do it.
או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת.
Or, if a deed appears good but its consequences or circumstances are bad, or if a deed appears bad but its consequences are good - everything should be decided by the final outcome and consequences, the true fruit of the deed.
ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. (משלי ב:ו).
These things can only be evaluated by one of understanding heart and sound intellect since it is impossible to clarify all their endless details, and "G-d gives wisdom; from His mouth comes knowledge and understanding" (Mishlei 2:6).
ומעשה דר' טרפון יוכיח (ברכות י ב): שהחמיר להטות כב"ש ואמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל, אע"פ שמחמיר היה.
The story involving Rabbi Tarfon illustrates this, for even though he was being stringent on himself to recline like the view of Beit Shammai, he was told by the sages: "you deserved to be liable for having caused your own death, for you transgressed the view of Beit Hillel!" (Berachot 10b).
וזה שענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל היה ענין כבד לישראל מפני המחלוקת הגדולה שרבתה ביניהם, וסוף סוף נגמר שהלכה כבית הלל לעולם.
This is because the Halachic dispute between Beit Shammait and Beit Hillel had become a grave matter in Israel due to the great disputes which grew out from it, and the Halacha had finally been ruled to be as Beit Hillel.
הנה קיומה של תורה שגמר דין זה ישאר בכל תוקף לעד ולעולמי עולמים ולא יחלש בשום פנים שלא תעשה תורה חס ושלום כשני תורות, ועל כן לדעת המשנה הזאת יותר חסידות הוא להחזיק כבית הלל אפילו לקולא מלהחמיר כבית שמאי. וזה לנו לעינים לראות אי זה דרך ישכון אור באמת ובאמונה לעשות הישר בעיני ה'.
Thus it had become necessary for the preservation of Torah that this ruling forever remain in full strength and never be weakened, so that the Torah does not, G-d forbid, become like two Torahs. Therefore, according to that Mishna, to adopt the view of Beit Hillel, even when it was lenient, is a greater act of Piety, than to adopt the view of Beit Shammai, even though it was more stringent. Thus this serves as a guide for us, to discern which path leads to the light of truth and faith, to do what is just in the eyes of G-d.
Tehillim Ohel Yosef Yitzchak
Click to download: Tehillim Ohel Yosef Yitzchak - Apps on Google Play
Click to download: Tehillim Ohel Yosef Yitzchak - Apps on Google Play
Pirkei Avot 6:10
Dr. Joshua Kulp
חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 15:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).
I like to call out to all my Jewish friends:
Zechariah 8:23
23So said the Lord of Hosts: In those days, when ten men of all the languages of the nations shall take hold of the skirt of a Jewish man, saying, "Let us go with you, for we have heard that God is with you." | | כגכֹּֽה־אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֚ר יַֽחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם: |
ten men: from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred. | | עשרה אנשים: משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד' כנפי הטלית אלפים ושמונ' מאו': |
Please Judah if a righteous gentile tries ‘to grasp your ‘tsi-sit’ and say: "Let me go with you, for I have heard that God is with you." Open your heart for him/her and share all our Torah. The Torah of Moshe Rabbeinu as it is written and spared and is teaches in the Tanach and all scripture of Rabbinical Judaism………
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
Read my story: https://rb.gy/i654b
Please contact me for further questions: Telegram https://t.me/ArielRepresentative WhatsApp: +972 54-568-3031 Ariel van Kessel LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/ariel-van-kessel-71797424 Email: arielvankessel@aol.com Ariel, hopefully your Representative
A Living Library of Torah
Sefaria is home to 3,000 years of Jewish texts. We are a non-profit organization offering free access to texts, translations, and commentaries so that everyone can participate in the ongoing process of studying, interpreting, and creating Torah. Learn More ›Beit Yisrael International (Ephraim, The Lost sheep from the House of Israel)
click:
Ariel your Representee, Representee of Ephraim and adviser (not a rabbi but friendly adviser) of Bet Yisrael international on the Har HaBayit.
click:
Comments
Post a Comment