|
Dear Ephraim open your hearts dispel all Avoda
Zara and turn your hearts to Zion?
Hoshea (Hosea) - Chapter 1
|
1The
word of the Lord which came to Hosea the son of Beeri in the days of
Uzziah, Jotham, Ahaz, [and] Hezekiah, kings of Judah, and in the days of
Jeroboam the son of Joash king of Israel.
|
|
אדְּבַֽר־יְהֹוָ֣ה |
אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־הוֹשֵׁ֙עַ֙ בֶּן־בְּאֵרִ֔י בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֥ה יוֹתָ֛ם
אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבִימֵ֛י יָֽרָבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָ֖שׁ
מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:
|
|
The
word of the Lord which came to Hosea the son of Beeri in the days of
Uzziah, Jotham, etc.: He buried these four
kings during his lifetime, for he outlived them all. From here they derived
the maxim: Woe is to authority, for it buries its holders [from Pesachim
87b].
|
|
דבר
ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם וגו': ארבעה
מלכים הללו קפח בימיו שהאריך שנים בחיי כולם מכאן אמרו אוי לה לרבנות שמקברת
את בעלי':
|
|
and
in the days of Jeroboam the son of Joash: He
was of the sons of Jehu [i.e., a great grandson of Jehu], and he too
reigned with Uzziah and Jotham, but a meritorious deed caused him to be
counted with these righteous men, since he did not heed slander concerning
Amos, as is explained in Pesachim, in the chapter entitled הָאִשָּׁה, “The woman” (87b), as it is stated:
“(Amos 7:10) And
Amaziah sent etc. ‘Amos has conspired against you etc.’”
|
|
ובימי
ירבעם בן יואש: מבני יהוא ואף הוא מלך
עם עוזיה ויותם אלא שגרמה לו זכות להמנות עם הצדיקים הללו לפי שלא קבל לשון
הרע על עמוס כמו שמפורש בפסחים בפ' האשה (דף טז) שנאמר (עמוס ז׳:י׳) וישלח
אמציה וגומר קשר עליך עמוס וגו':
|
|
2At
the beginning of the Lord's speaking to Hosea, the Lord said to Hosea: Go,
take yourself a wife of harlotry and children of harlotry, for the land
goes astray from following the Lord.
|
|
בתְּחִלַּ֥ת
דִּבֶּר־יְהֹוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ
קַח־לְךָ֞ אֵ֚שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי־זָנֹ֚ה תִזְנֶה֙
הָאָ֔רֶץ מֵאַֽחֲרֵ֖י יְהֹוָֽה:
|
|
At
the beginning of the Lord’s speaking to Hosea: Lit.
in the beginning the Lord spoke to Hosea. Therefore, our Rabbis stated: The
first of the four prophets who prophesied (in these days): Hosea, Isaiah,
Amos, and Micah. [Parshandatha reads: in the days of Uzziah. Michah, in
fact, is not mentioned as having prophesized in the days of Uzziah, but
only in the days of Jotham, Ahaz and Hezekiah; this will be explained
further. In Pesachim 87a, we read: at that time] Isaiah prophesized [at the
time of the earthquake (Parshandatha)], as it is stated: (Isaiah 6:4) “And
the doorposts quaked etc.” And that was the day that Uzziah was stricken
when he entered the Temple, for the ethereal beings clamored to burn him,
and the earthly beings to swallow him as the punishment of Korah’s company,
among which there were [some] swallowed up and [some] burned. Concerning
Amos, it is stated: (Amos 1:1) “Two
years before the earthquake.” [Amos, accordingly, preceded Isaiah.] And
Micah was the last of all of them, for it is said concerning him: (Micah 1:1) “In
the days of Jotham, Ahaz, and Hezekiah,” and Uzziah is not mentioned in his
regard (Cf. Pesachim 87a; Seder Olam, ch. 20; Tanhuma Tzav 13; Rashi, Isaiah 6:4).
But the simple meaning of the verse is: At the beginning of the speech
which the Holy One, blessed be He, spoke to Hosea, he said this to him.
|
|
תחלת
דבר ה' בהושע: רבותינו אמרו תחילה
לארבעה נביאים שנתנבאו (בימים הללו) הושע ישעיה עמוס ומיכה ישעיה נתנבא שנאמר
(ישעיה ו) וינועו אמות הסיפים וגומר והוא היה יום שנתנגע עוזיה שנכנס להיכל
שרעשו העליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כעונשן של עדת קרח שהיו בהם בלועין
ושרופים בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש והושע קדם לכולם ומיכה היה אחרון לכולם
שנאמר בו (מיכה א) בימי יותם אחז יחזקיה ולא נאמר בו עוזיה, ופשוטו של מקרא
תחילת דיבור שנדבר הקב"ה עם הושע אמר לו כן:
|
|
take
yourself a wife of harlotry: Our Rabbis said: This
is to be explained according to its apparent meaning: Since he said about
Israel, “Exchange them for another nation,” as is explained in Pesachim at
the beginning of the chapter entitled האשה,
“The woman” (87a).
|
|
קח
לך אשת זנונים: רבותינו אמרו כמשמעו
לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר"פ האשה:
|
|
and
children of harlotry: For she will bear you
children who will be of possible illegitimacy. And Jonathan paraphrased:
Prophesy a prophecy about the inhabitants of the cities of idolatry. The
word קַח, stated here is
an expression of teaching, [derived from לֶקַח,
doctrine]. Teach them to repent.
|
|
וילדי
זנונים: שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות,
ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד
אותן לשוב בתשובה:
|
|
goes
astray: Heb. תִּזְנֶה.
This is the present tense.
|
|
כי
זנה תזנה: לשון הווה הוא:
|
|
3And
he went and took Gomer the daughter of Diblaim, and she conceived and bore
him a son.
|
|
גוַיֵּ֙לֶךְ֙
וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּֽלֶד־ל֖וֹ בֵּֽן:
|
|
Gomer: Our
Rabbis (Pesachim 87a) said. That was her name by dint of her harlotry, for
all would gratify their lust on her (גּוֹמְרִין)
and they would tread upon her like a pressed fig (דְּבֵלָה).
[That is a euphemism for sexual contact.] Jonathan, however,
paraphrases: גֹּמֶר, that if they
would return from their way, their retribution would be finished, and if
not, they will be like unripe figs falling from the fig tree.
|
|
את
גומר: רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה
שהכל גומרין בה ודשין בה כדבלה, וי"ת גומר שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם
ואם לאו יהיו כנובלת מתאנה:
|
|
and
she conceived and bore: Jonathan paraphrases:
And they continued to do evil deeds.
|
|
ותהר
ותלד: ואוסיפו למעבד עובדין בישין:
|
|
4And
the Lord said to him: Name him Jezreel, for, in a short time, I will visit
the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and I will terminate the
kingdom of the house of Israel.
|
|
דוַיֹּ֚אמֶר
יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִזְרְעֶ֑אל כִּֽי־ע֣וֹד מְעַ֗ט
וּפָ֨קַדְתִּ֜י אֶת־דְּמֵ֚י יִזְרְעֶאל֙ עַל־בֵּ֣ית יֵה֔וּא וְהִ֨שְׁבַּתִּ֔י
מַמְלְכ֖וּת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
|
|
Name
him Jezreel: Jonathan renders: Call their name the scattered
ones. I.e. prophesy over them that they will be exiled, and they will be
sown among the peoples.
|
|
קרא
שמו יזרעאל: קרי שומהון מבדריא,
התנבא עליהן שיגלו ויהיו זרועין בארצות:
|
|
the
blood of Jezreel: To be understood according to its
Aramaic translation: the blood of the house of Ahab, whom Jehu slew in
Jezreel because they worshipped Baal, and he and his sons went afterwards
and worshipped pagan deities; therefore, I account for them the blood of
the house of Ahab as innocent blood.
|
|
את
דמי יזרעאל: כתרגומו את דמי בית
אחאב שהרג יהוא ביזרעאל על שעבדו את הבעל והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדו עבודת
עכו"ם לכך אני חושב עליהם דמי בית אחאב כדם נקי:
|
|
upon
the house of Jehu: Jeroboam the son of Joash was of
the sons of Jehu, and his son Zechariah was assassinated.
|
|
על
בית יהוא: ירבעם בן יואש מבני יהוא היה (מלכים
ב טו) וזכריה בנו נהרג:
|
|
5And
it shall come to pass on that day that I will break the bow of Israel in
the Valley of Jezreel.
|
|
הוְהָיָ֖ה
בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־קֶ֣שֶׁת יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק
יִזְרְעֶֽאל:
|
|
6And
she conceived again and bore a daughter, and He said to him: Name her
Lo-ruhamah, for I will not continue to grant clemency to the house of
Israel, but I will mete out their portion to them.
|
|
ווַתַּ֚הַר
עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה כִּי֩
לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־נָשֹ֥א אֶשָּׂ֖א
לָהֶֽם:
|
|
I
will not continue to grant clemency Heb.: אֲרַחֵם, like לְרַחֵם,
to grant clemency.
|
|
לא
אוסיף עוד ארחם: לרחם:
|
|
but
I will mete out their portion to them: I
will mete out to them the portion of their cup and their deed. This
expression is like (Gen. 43:34),
“And he gave out portions (וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת).”
|
|
כי
נשא אשא להם: אחלק להם מנת כוסם
ופעולתם כמו וישא משאת (בראשית מג):
|
|
7But
to the house of Judah will I grant clemency, and I will save them by the
Lord their God, but I will not save them with the bow, with the sword, with
war, with steeds, or with riders.
|
|
זוְאֶת־בֵּ֚ית
יְהוּדָה֙ אֲרַחֵ֔ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֖ים בַּֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְלֹ֣א
אֽוֹשִׁיעֵ֗ם בְּקֶ֚שֶׁת וּבְחֶ֙רֶב֙ וּבְמִלְחָמָ֔ה בְּסוּסִ֖ים
וּבְפָֽרָשִֽׁים:
|
|
But
to the house of Judah will I grant clemency: after
I terminate the kingdom of Israel, for after the ten tribes were exiled,
the house of Judah was the object of clemency from Hezekiah until Zedakiah.
|
|
ואת
בית יהודה ארחם: לאחר שאשבית את ממלכות
ישראל שמשגלו עשרת השבטים היו בית יהודה בכלל הרחמים מחזקיהו עד צדקיהו:
|
|
8And
she weaned Lo-ruhamah, and she conceived and bore a son.
|
|
חוַתִּגְמֹ֖ל
אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן:
|
|
And
she weaned Lo ruhamah: According to the
Targum, we explain: And that generation shall perish among the nations
where they were exiled.
|
|
ותגמול
את לא רוחמה: לפי תרגומו ויכלה אותו
הדור בין העכו"ם שגלו שם:
|
|
and
she conceived and bore a son: According to the
Targum: And they continued and committed evil deeds. But according to its
simple meaning, we explain it as it apparently means.
|
|
ותהר
ותלד בן: ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי
פשוטו כמשמעו:
|
|
9And
He said: Name him Lo-ammi, for you are not My people, and I will not be
yours.
|
|
טוַיֹּ֕אמֶר
קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֚י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָֽנֹכִ֖י
לֹֽא־אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם:
|
Hoshea (Hosea) - Chapter 2
|
1And
the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which
shall neither be measured nor counted; and it shall come to pass that,
instead of saying to them, "You are not My people," it shall be
said to them, "The children of the living God."
|
|
אוְֽ֠הָיָה
מִסְפַּ֚ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א
יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵֽאָמֵ֚ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם
יֵֽאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי:
|
|
And
the number… shall be: What is the connection
of retribution and consolation juxtaposed in one speech? Our Rabbis
explained in Pesachim (87b): Hosea felt that he had sinned by saying,
“Exchange them for another nation.” He stood and begged mercy for them (See
above 1:2). And in Sifrei Devei Rav, in the section commencing: “And Israel
abode in Shittim” (Num. 25) we learned: Rabbi says: Some sections are close
to each other yet as far apart as east is far from west. “For you are not
My people… And the number of the children of Israel shall be as the sand of
the sea.” What is the connection of one to the other? This can be compared
to a king who became angry with his wife. He summoned a scribe to come and
write a bill of divorcement. Before the scribe arrived, the king became
reconciled with his wife. Said the king, “Is it possible that this scribe
should leave here divided?” I.e. his heart should be divided and
bewildered, saying, “Why did the king send for me?” He said to him, “Come
and write that I am doubling her kethubah.” And according to its simple
meaning, this is the reason for its juxtaposition. “For you are not My
people, and I will not be yours.” I will show Myself as though I am not
yours, and you shall be exiled among the nations, and even there you shall
multiply and grow, and there you shall lay it to your heart to return to
Me, as it is said through Moses (Deut. 30:1,3):
“And you shall lay it to your heart among all the nations where… has exiled
you etc. And the Lord your God shall return your captivity.” Here too, “And
the children of Judah and the children of Israel shall be gathered
together.”
|
|
והיה
מספר: מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור
אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש
עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות
סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני
ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא
ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה
מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני
כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם
אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל
לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר
הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל
יחדיו וגו':
|
|
2And
the children of Judah and the children of Israel shall be gathered
together, and they shall appoint for themselves one head, and they shall go
up from the land, for great is the day of Jezreel.
|
|
בוְ֠נִקְבְּצוּ
בְּנֵֽי־יְהוּדָ֚ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ
אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל:
|
|
one
head: David their king.
|
|
ראש
אחד: דוד מלכם:
|
|
for
great is the day of Jezreel: The gathering of their
sowing.
|
|
כי
גדול יום: קבוץ זריעתם:
|
|
3Say
to your brethren, "Ammi," and to your sisters,
"Ruhamah."
|
|
גאִמְר֥וּ
לַֽאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַֽאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה:
|
|
Say
to your brethren, “Ammi”: To be explained
according to the Targum: Return to My Torah, and I will grant clemency to
your nation.
|
|
אמרו
לאחיכם עמי: כתרגומו תובו לאורייתי
ועל כנישתכון ארחם:
|
|
4Strive
with your mother, strive, for she is not My wife, and I am not her Husband,
and let her remove her harlotries from her face and her adulteries from
between her breasts.
|
|
דרִ֚יבוּ
בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ
וְתָסֵ֚ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַֽאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ:
|
|
Strive
with your mother, strive: With your nation of
today, which is the mother of future generations.
|
|
ריבו
באמכם: בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם
לדורות הבאים:
|
|
and
her adulteries from between her breasts: It
is customary among the adulteresses that they [i.e., their lovers] squeeze
them between their breasts. Jonathan renders: And the worship of idols from
among her cities.
|
|
מבין
שדיה: דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם
ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא:
|
|
5Lest
I strip her naked and leave her as [on] the day she was born; and I make
her like a desert, and I set her like an arid land, and cause her to die of
thirst.
|
|
הפֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה
עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ
כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַֽהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא:
|
|
as
[on] the day she was born: Like the day that I
found her in Egypt, as is delineated in Ezekiel (16:4,
5): “And as for your birth, on the day you were born your navel was not cut
etc. No eye took pity on you etc. with a loathing of your body.”
|
|
כיום
הולדה: כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש
(ביחזקאל ט״ז:ד׳) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה
בגועל נפשך לא חסה עליך עין (שם):
|
|
like
a desert: This alludes to the decrees that I decreed upon you
(Parshandatha: them) in the desert, viz. that there they should perish and
there they would die (Num. 14:35).
|
|
כמדבר: גזירות
שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו (במדבר י״ד:ל״ה):
|
|
and
[I will] cause her to die: Jonathan renders: And
I will kill her.
|
|
והמתיה: ואקטלינה:
|
|
6And
I will not pity her children for they are children of harlotries.
|
|
ווְאֶת־בָּנֶ֖יהָ
לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה:
|
|
7For
their mother played the harlot; she who conceived them behaved shamefully,
for she said, "I will go after my lovers, those who give my bread and
my water, my wool and my flax, my oil and my drinks. "
|
|
זכִּ֚י
זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הוֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה אֵֽלְכָ֞ה
אַֽחֲרֵ֚י מְאַֽהֲבַי֙ נֹֽתְנֵ֚י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י
שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי:
|
|
their
mother: Their nation.
|
|
אמם: כנסיה
שלהם:
|
|
she
who conceived them behaved shamefully: Jonathan,
who renders: Their teachers are ashamed. The wise men who teach them with
instructions are ashamed before the ignorant populace. They tell them, “You
shall not steal,” but they steal. “You shall not lend for interest,” but
they lend.
|
|
הובישה
הורתם: בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם
הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית
והם מלווים:
|
|
after
my lovers: In the ways of the nations.
|
|
אחרי
מאהבי: בדרכי העכו"ם:
|
|
8Therefore,
behold I will close off your way with thorns, and I make a fence against
her, and she shall not find her paths.
|
|
חלָכֵ֛ן
הִֽנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ
וּנְתִֽיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא:
|
|
behold
I will close off: Heb. שָׂךְ an
expression of closing. Comp. (Isaiah 5:5) “remove
its hedge (מְשׂוּכָּתוֹ);” (Proverbs 15:19) “as
though hedged (כִּמְשֻּׂכַת) by thorns.”
|
|
הנני
שך: ל' סגירה כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳) כמשוכת חדק
(משלי טו):
|
|
your
way: The ways and paths in which you go.
|
|
את
דרכך: דרכים ושבילים שאת הולכת בהם:
|
|
9And
she shall pursue her lovers and not overtake them, and she shall seek them
and not find them; and she shall say, "I will go and return to my
first Husband, for it was better for me then than now.
|
|
טוְרִדְּפָ֚ה
אֶת־מְאַֽהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א
וְאָֽמְרָ֗ה אֵֽלְכָ֚ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב
לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה:
|
|
her
lovers: Egypt and Assyria, and you will not be able to seek
aid from them.
|
|
ורדפה: ממשקלות
לשון כבד הוא זה כמו (שם יב) ומרדף רקים פורקציי"ר בלע"ז כלומר
תחזור אחריהם ולא תשיגם:
|
|
And
she shall pursue: Heb. וְרִדְּפָה This
is one of the intensive conjugations. Comp. (Proverbs 12:11) “and
he who pursues empty ones” (porcacier in O.F:, poursuivra in modern
French), to pursue. I.e. she will follow them and not overtake them.
|
|
את מאהביה: מצרים
ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה:
|
|
and
she shall seek them: Heb. וּבִקְשָׁתַם, a combination of אוֹתָם וּבִקְשָׁה.
|
|
ובקשתם: ובקשה
אותם:
|
|
10But
she did not know that I gave her the corn, the wine, and the oil, and I
gave her much silver and gold, but they made it for Baal.
|
|
יוְהִיא֙
לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֚י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ
וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל:
|
|
But
she did not know: She did not lay it to her heart,
but showed herself as unknowing.
|
|
לא
ידעה: לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא
יודעת:
|
|
and
I gave her much silver and gold: but they made it for
Baal.
|
|
וכסף
הרביתי לה וזהב: והם עשאוהו לבעל:
|
|
11Therefore,
I will return and take My corn in its time and My wine in its appointed
season, and I will separate My wool and My flax, to cover her nakedness.
|
|
יאלָכֵ֣ן
אָשׁ֔וּב וְלָֽקַחְתִּ֚י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִֽירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ
וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ:
|
|
in
its time: At the time the produce completes its ripening.
|
|
בעתו: בעת
גמר בישול הפירות:
|
|
and
I will separate: [Heb. וְהִצַּלְתִּי]
from her.
|
|
והצלתי: ממנה:
|
|
My wool
and My flax: which was to cover her nakedness, Every expression
of הָצָלָה in Scripture is an
expression of separation and setting apart. Proof of this we find in (Gen.
31: 9) “And God separated (וַיַצֵּל)
your father’s cattle,” (ibid.:16) “For all the wealth that… separated (הִצִיל).”
|
|
צמרי
ופשתי: אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה
שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית
ל״א:ט׳) כי כל העושר אשר הציל (שם):
|
|
12And
now, I will bare her disgrace before the eyes of her lovers, and no man
shall save her from My hand.
|
|
יבוְעַתָּ֛ה
אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַֽהֲבֶ֑יהָ וְאִ֥ישׁ
לֹֽא־יַצִּילֶ֖נָּה מִיָּדִֽי:
|
|
and
no man shall save her from My hand: Even the merits of the
Patriarchs have been depleted. [from Shabbath 55a]
|
|
ואיש
לא יצילנה מידי: אף זכות אבותם תמה:
|
|
13And
I will terminate all her rejoicing, her festival[s], her new moon[s], and
her Sabbath[s], and all her appointed seasons.
|
|
יגוְהִשְׁבַּתִּי֙
כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מֽוֹעֲדָֽהּ:
|
|
14And
I will lay waste her vine[s] and her fig tree[s], [concerning] which she
said, "They are my hire, which my lovers have given me," and I
will make them a forest, and the beasts of the field shall devour them.
|
|
ידוַֽהֲשִׁמֹּתִ֚י
גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָֽמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר
נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַֽאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת
הַשָּׂדֶֽה:
|
|
And
I will lay waste: Heb. וַהֲשִׁמֹּתִי,
an expression of desolation (שְּׁמָמָה).
|
|
והשמותי: לשון
שממה:
|
|
hire: אֶתְנָה, like אֶתְנָן.
|
|
אתנה: כמו
אתנן:
|
|
and
I will make them a forest: where the beasts walk
and eat the fruit.
|
|
ושמתים
ליער: שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות:
|
|
15And
I will visit upon her the days of the baalim, to whom she burnt incense,
and she adorned herself with her earrings and her jewelry, and went after
her lovers, and she forgot Me, says the Lord.
|
|
טווּפָֽקַדְתִּ֣י
עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֚י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֚עַד
נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַֽחֲרֵ֣י מְאַֽהֲבֶ֑יהָ וְאוֹתִ֥י
שָֽׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה:
|
|
And
I will visit upon her: the retribution of…
|
|
ופקדתי
עליה: שכר פורענות:
|
|
the
days of the baalim to whom she burnt incense: constantly
to them, and this is a present tense.
|
|
ימי
הבעלים אשר תקטיר: תמיד להם ול' הווה הוא:
|
|
and
she adorned herself with her earrings and her jewelry: Heb. וַתַּעַד, an expression of jewelry (עֲדִי). Like a harlot who adorns herself to
greet her paramours.
|
|
ותעד
נזמה וחליתה: ל' עדי כזונה המתקשטת
לקראת נואפים:
|
|
and
her jewelry: And חֶלְיָתָה is
an Arabic term meaning jewelry.
|
|
וחליתה: בל'
ערבי הוא קישוט:
|
|
16Therefore,
behold I will allure her and lead her into the desert, and I will speak
comfortingly to her heart.
|
|
טזלָכֵ֗ן
הִנֵּ֚ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י
עַל־לִבָּֽהּ:
|
|
Therefore,
behold I will allure her: I will persuade her to
be drawn after Me (losanjier in O.F., to flatter or cajole). Other editions
read: atrayray in O.F. (attirerai). I will lure, attract. And what is the
allurement?
|
|
לכן
הנה אנכי מפתיה: משדלה להמשך אחרי
לוזאניי"ר בלע"ז ומהו הפיתוי:
|
|
and
lead her into the desert: In exile, which is to
her like a desert and a wasteland. And there she will lay up to her heart
that it was better for her when she performed My will than when she
rebelled against Me.
|
|
והולכתיה
המדבר: בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב
אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי:
|
|
17And
I will give her her vineyards from there and the depth of trouble for a
door of hope, and she shall dwell there as in the days of her youth, and as
the day of her ascent from the land of Egypt.
|
|
יזוְנָתַ֨תִּי
לָ֚הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה
וְעָ֚נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלוֹתָ֥הּ
מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם:
|
|
her
vineyards: Jonathan rendered this as an expression of managers
and leaders. Comp. (Job 24:18) “he
will not face the way of the vineyards,” meaning that the people of the
generation of the flood had made up their mind not to follow the righteous
leaders, such as Noah and Methusalah. And so, (Song 1:6) “my
vineyard I did not guard.” The allusion is to the worship of idols instead
of worshipping God, the Leader. Another explanation:
|
|
את
כרמיה: ת"י לשון פרנסים ומנהיגים וכן
לא יפנה דרך כרמים (איוב כ״ד:י״ח) וכן כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א׳:ו׳)
ד"א:
|
|
and
lead her into the desert: To the desert of Sihon
and Og, and with the same expression Ezekiel prophesied (20:35, 38), “And I
will bring you there to the desert of the peoples, and I will contend with
you there, etc. As I continued with your forefathers etc., and I will bring
them into the tradition of the covenant. And I will purge you of those who
rebel…” but the righteous I will keep alive. That is the intention of “her
vineyards.” [from Ruth Rabbah 5:6, Pesikta d’Rav Kahana 49b].
|
|
והולכתיה
המדבר: למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא
(יחזקאל כ׳:ל״ה) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי
את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים
וזהו את כרמיה:
|
|
and
the depth of trouble: Heb. עֶמֶק עָכוּר. The depth of the exile where they
were troubled I will give her for a door of hope (an expectation of hope),
for, out of those troubles, she will take heart to return to Me.
|
|
ואת
עמק עכור: עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה
לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי:
|
|
and
she shall dwell there: Heb. וְעָנְתָה, an expression of dwelling. Comp. (Nahum 2:12) “a
den (מְעוֹן) of lions.” [from Machbereth Menachem
p. 135]
|
|
וענתה
שמה: ל' דירה כמו מעון אריות (נחום ב):
|
|
as
in the days of her youth: when she dwelt in
Egypt a long time.
|
|
כימי
נעוריה: שישבה במצרים ימים רבים:
|
|
and as
the day of her ascent, etc.: as Israel cried out to
me in Egypt because of the subjugation and I redeemed her, so also now.
|
|
וכיום
עלותה וגו': שצעקה אלי ממצרים מתוך
שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה:
|
|
18And
it shall come to pass on that day, says the Lord, you shall call [Me] Ishi,
and you shall no longer call Me Baali.
|
|
יחוְהָיָ֚ה
בַיּֽוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י
ע֖וֹד בַּעֲלִֽי:
|
|
you
shall call [Me] Ishi, etc: You shall worship Me
out of love and not out of fear. Ishi is an expression of marriage and the
love of one’s youth.
|
|
תקראי
אישי וגו': תעבדוני מאהבה ולא
מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים:
|
|
Baali: An
expression of mastership and fear. And our Rabbis (Pesachim 87a, Kethuboth
71b) explained: Like a bride in her father-in-law’s house, and not like a
bride in her father’s house.
|
|
בעלי: לשון
אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה:
|
|
19And
I will remove the names of the baalim from her mouth, and they shall no
longer be mentioned by their name.
|
|
יטוַֽהֲסִֽרֹתִ֛י
אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם:
|
|
and
they shall no longer be mentioned: I.e. Israel shall no
longer be mentioned by the name of the baalim. Or, the baalim shall no
longer be mentioned by the name of Israel, saying that they are their gods.
Or, the name of the baalim shall no longer be mentioned, as it is stated. (Isa. 2:18) “And
the idols shall completely pass away.”
|
|
ולא
יזכרו עוד: ישראל בשמם של בעלים או
לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד
כד"א (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף:
|
|
20And
I will make a covenant for them on that day with the beasts of the field
and with the fowl of the sky and the creeping things of the earth; and the
bow, the sword, and war I will break off the earth, and I will let them lie
down safely.
|
|
כוְכָֽרַתִּ֨י
לָהֶ֚ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֚ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף
הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֚רֶב וּמִלְחָמָה֙
אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח:
|
|
with
the beasts of the field: for I will destroy
harmful creatures from the world. And so Scripture states (Isa. 11:9):
“They shall neither harm nor destroy etc.”
|
|
עם
חית השדה: שאשבית מזיקין מן העולם וכה"א
(שם יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו':
|
|
21And
I will betroth you to Me forever, and I will betroth you to Me with
righteousness and with justice and with loving-kindness and with mercy.
|
|
כאוְאֵֽרַשְׂתִּ֥יךְ
לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵֽרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד
וּבְרַֽחֲמִֽים:
|
|
with
righteousness and with justice: which you practice.
|
|
בצדק
ובמשפט: שתתנהגו בהן:
|
|
and
with loving-kindness and with mercy: which
will come to you from Me because of them. Concerning our father Abraham, it
is written (Gen 18:19):
“For I love him since he commands etc. to perform righteousness and
justice.” And, corresponding to them, He bestowed upon his children
loving-kindness and mercy, as it is said (Deut. 13:18):
“And He shall grant you mercy;” (ibid. 7:12) “And the Lord your God shall
keep for you the covenant and the loving-kindness.” When they ceased to
perform righteousness and justice, as it is said (Amos 5:7):
“Those who turn justice into wormwood, and righteousness they leave on the
ground,” also the Holy One, blessed be He, took away from them the
loving-kindness and the mercy, as it is said (Jer. 16:5):
“for I have gathered in My peace from this people, says the Lord, the
loving-kindness and the mercies.” And when they will return to perform
righteousness and justice, they shall be redeemed immediately, as it is
said (Isa. 1:27):
“Zion shall be redeemed through justice, and her penitent through
righteousness.” And the Holy One, blessed be He, will add mercy and
loving-kindness to them and make a crown of all four of them and place it
on their head.
|
|
ובחסד
וברחמים: שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו
כתיב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן
נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים
ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר
(עמוס ה׳:ז׳) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד
והרחמים שנ' (ירמיהו ט״ו:א׳) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת
הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה וגו'
הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן:
|
|
22And
I will betroth you to Me with faith, and you shall know the Lord.
|
|
כבוְאֵֽרַשְׂתִּ֥יךְ
לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהֹוָֽה:
|
|
And
I will betroth you to Me with faith: For
the reward of the faith, for, while in exile, you believed in the promises
through My prophets. [from Mechilta 14:31 with variations]
|
|
וארשתיך
לי באמונה: בשכר האמונה שהאמנת
בגולה להבטחות שעל ידי נביאי:
|
|
23And
it shall come to pass on that day, [that] I will answer, says the Lord; I
will answer the heavens, and they shall answer the earth.
|
|
כגוְהָיָ֣ה |
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶֽעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם
וְהֵ֖ם יַֽעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ:
|
|
I
will answer the heavens: to pour upon the
clouds from the rivulet of good that depends on My word. They will, in
turn, answer to pour water upon the earth.
|
|
אענה
את השמים: לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים
במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ:
|
|
24And
the earth shall answer the corn and the wine and the oil, and they shall
answer Jezreel.
|
|
כדוְהָאָ֣רֶץ
תַּֽעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם
יַֽעֲנ֥וּ אֶת־יִזְרְעֶֽאל:
|
|
Jezreel: The
people of the exile who were scattered and then in gathered.
|
|
את
יזרעאל: את בני הגולה שנזרעו ונקבצו:
|
|
25And
I will sow her for Me in the land, and I will have compassion upon the
unpitied one, and I will say to them that are not My people, "You are
My people," and they shall say, "[You are] my God."
|
|
כהוּזְרַעְתִּ֚יהָ
לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָֽמַרְתִּ֚י
לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי:
|
|
And
I will sow her for Me in the land: As one who sows a
se’ah in order to gather many korim, so will many proselytes be added to
them. [from Pesachim 87b]
|
|
וזרעתיה
לי: כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ
ישראל כמה גרים:
|
Yeshayahu (Isaiah) - Chapter 11
|
1And
a shoot shall spring forth from the stem of Jesse, and a twig shall sprout
from his roots.
|
|
אוְיָצָ֥א
חֹ֖טֶר מִגֶּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּֽׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה:
|
|
And
a shoot shall spring forth from the stem of Jesse: And
if you say, ‘Here are consolations for Hezekiah and his people, that they
shall not fall into his hands. Now what will be with the exile that was
exiled to Halah and Habor, is their hope lost?’ It is not lost! Eventually,
the King Messiah shall come and redeem them.
|
|
ויצא
חוטר מגזע ישי: ואם תאמרו הרי תנחומין
לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד
סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם:
|
|
a
shoot: [This is symbolic of] the royal scepter.
|
|
חוטר: שבט
מלוכה:
|
|
and
a twig: an expression of a sapling.
|
|
ונצר: ל'
יונק אילן:
|
|
and
a twig shall sprout from its roots: and the entire
section, and at the end (v. 11), "And it shall come to pass, that on
that day, the Lord shall apply His hand again…[from Assyria]… Hence, [it is
obvious] that this prophecy was said to console those exiled to Assyria.
|
|
ונצר
משרשיו יפרה: ובכל הענין ובסופו והיה
ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, (אמר
המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני
הרמ"א בהגה"ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח"ט והלא הוא גם
גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י):
|
|
2And
the spirit of the Lord shall rest upon him, a spirit of wisdom and
understanding, a spirit of counsel and heroism, a spirit of knowledge and
fear of the Lord.
|
|
בוְנָחָ֥ה
עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֚וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה
ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה:
|
|
3And
he shall be animated by the fear of the Lord, and neither with the sight of
his eyes shall he judge, nor with the hearing of his ears shall he
chastise.
|
|
גוַֽהֲרִיח֖וֹ
בְּיִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֚ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט
וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ:
|
|
And
he shall be animated by the fear of the Lord: He
shall be filled with the fear of the Lord. [ed enos mera il luy in O.F.,
and he shall be enlivened.]
|
|
והריחו
ביראת ה': ימלא רוח יראת ה' ובלע"ז
איראונמירלו"י:
|
|
and
neither with the sight of his eyes shall he judge: For,
with the wisdom of the Holy One, blessed be He, which is within him, will
he know and understand who is innocent and who is guilty.
|
|
ולא
למראה עיניו ישפוט: כי בחכמת הקב"ה
בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב:
|
|
4And
he shall judge the poor justly, and he shall chastise with equity the
humble of the earth, and he shall smite the earth with the rod of his mouth
and with the breath of his lips he shall put the wicked to death.
|
|
דוְשָׁפַ֚ט
בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ
וְהִכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע:
|
|
with
equity: This is an expression of mildness and tenderness.
|
|
במישור: לשון
נוח ורך:
|
|
and
he shall smite the earth with the rod of his mouth: As
the Targum states: And he shall smite the sinful of the earth.
|
|
והכה
ארץ בשבט פיו: כתרגומו וימחי חייבי
ארעא:
|
|
and
with the breath of his lips: Jonathan [renders:]
And with the speech of his lips.
|
|
וברוח
שפתיו: ובממלל ספוותיה:
|
|
5And
righteousness shall be the girdle of his loins, and faith the girdle of his
loins.
|
|
הוְהָ֥יָה
צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָֽאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו:
|
|
And
righteousness shall be the girdle of his loins: Jonathan
[renders:] And the righteous shall surround him; i.e., they will cleave to
him like a girdle.
|
|
והיה
צדק אזור מתניו: ויהון צדיקיא סחור סחור
ליה דבקים בו כאזור:
|
|
6And
a wolf shall live with a lamb, and a leopard shall lie with a kid; and a
calf and a lion cub and a fatling [shall lie] together, and a small child
shall lead them.
|
|
ווְגָ֚ר
זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֚יר
וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם:
|
|
and
a fatling: a fattened ox [following Jonathan].
|
|
ומרי: שור
פטם:
|
|
7And
a cow and a bear shall graze together, their children shall lie; and a
lion, like cattle, shall eat straw.
|
|
זוּפָרָ֚ה
וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר
יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן:
|
|
8And
an infant shall play over the hole of an old snake and over the eyeball of
an adder, a weaned child shall stretch forth his hand.
|
|
חוְשִֽׁעֲשַׁ֥ע
יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ
הָדָֽה:
|
|
shall
play: Heb. וְשִׁעֲשַׁע,
shall play.
|
|
ושעשע: ושחק:
|
|
over
the hole of an old snake: over a hole in the
ground in which the snake makes its nest [krot in O.F.], a cave. an
old snake פֶּתֶן. A snake, when it
ages, becomes deaf and is called פֶּתֶן.
From then on, it cannot be charmed; as it is said (Psalms 58:6):
“Who will not hearken to the voice of charmers.”
|
|
על
חור פתן: על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו
קרו"ט בלע"ז, פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש
שנאמר (תהלים נח) אשר לא ישמע לקול מלחשים:
|
|
and
over the eyeball of a venomous snake: Jonathan
renders: the eyeballs of venomous snakes [מְאוּרַת from אוֹר, light]. Menahem (Machbereth Menachem
p. 32) interpreted it as an expression of a hole, namely holes in the
ground. Comp. (Gen. 11:28) “The
valley of the Chaldees (אוּר);” (infra 24:15)
“In the valleys (בָּאוּרִים) honor the Lord.”
|
|
ועל
מאורת צפעוני: יונתן תירגם חיזו גלגלי
עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי'
י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן כד):
|
|
a
weaned child: a child weaned from his mother’s
breasts.
|
|
גמול: תינוק
הגמול משדי אמו:
|
|
shall
stretch forth his hand: Heb. הָדָה. Jonathan renders: shall stretch forth
his hands (sic). Comp. (Ezekiel 7:7) “The
joyful call (הֵד) of the
mountains, also (infra 16:9)” The cry (הֵידָד),"
which is an expression of raising the voice. This, too, is an expression of
raising, and the final [letter] ‘heh’ appears in it as a radical which
sometimes falls out, like עָשָׂה (made), בָּנָה (built), קָנָה (acquired).
|
|
ידו
הדה: ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים
(יחזקאל ז׳:ז׳) וכמו הידד (לקמן טו) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה
וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:
|
|
9They
shall neither harm nor destroy on all My holy mount, for the land shall be
full of knowledge of the Lord as water covers the seabed.
|
|
טלֹֽא־יָרֵ֥עוּ
וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָֽלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙
אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים:
|
|
knowledge
of the Lord: [lit.] to know the Lord.
|
|
דעה
את ה': לדעת את ה':
|
|
10And
it shall come to pass on that day, that the root of Jesse, which stands as
a banner for peoples, to him shall the nations inquire, and his peace shall
be [with] honor.
|
|
יוְהָיָה֙
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֚ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו
גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָֽיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד:
|
|
as a
banner for peoples: that peoples should
raise a banner to gather to him.
|
|
לנס
עמים: להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו:
|
|
11And
it shall come to pass that on that day, the Lord shall continue to apply
His hand a second time to acquire the rest of His people, that will remain
from Assyria and from Egypt and from Pathros and from Cush and from Elam
and from Sumeria and from Hamath and from the islands of the sea.
|
|
יאוְהָיָ֣ה |
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֚י | שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת
אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵֽאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם
וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵֽעֵילָ֚ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת
וּמֵֽאִיֵּ֖י הַיָּֽם:
|
|
a
second time: Just as he acquired them from Egypt, when their
redemption was absolute, without subjugation, but the redemption preceding
the building of the Second Temple is not counted, since they were
subjugated to Cyrus.
|
|
שנית: כמו שקנאם
ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי
משועבדים היו לכורש:
|
|
and
from the islands of the sea: the islands of the
Kittim, the Romans, the descendants of Esau.
|
|
ומאיי
הים: הן איי כתים יונים:
|
|
12And
He shall raise a banner to the nations, and He shall gather the lost of
Israel, and the scattered ones of Judah He shall gather from the four
corners of the earth.
|
|
יבוְנָשָֹ֤א
נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֚וֹת יְהוּדָה֙
יְקַבֵּ֔ץ מֵֽאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ:
|
|
And
he shall raise a banner: Perka, perche in O.F.
[i.e., the verse is literally referring to the pole upon which the banner
is attached.] And it shall be for a sign to gather to him and to bring the
exiles of Israel to Him as a present.
|
|
נשא
נס: פירקא בלע"ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את
גליות ישראל מנחה לו:
|
|
13And
the envy of Ephraim shall cease, and the adversaries of Judah shall be cut
off; Ephraim shall not envy Judah, nor shall Judah vex Ephraim.
|
|
יגוְסָ֙רָה֙
קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹֽרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙
לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם:
|
|
Ephraim
shall not envy Judah: The Messiah, the son
of David, and the Messiah, the son of Joseph, shall not envy each other.
|
|
אפרים
לא יקנא את יהודה: משיח בן יוסף ומשיח בן
דוד לא יקנאו זה בזה:
|
|
14And
they shall fly of one accord against the Philistines in the west, together
they shall plunder the children of the East; upon Edom and Moab shall they
stretch forth their hand, and the children of Ammon shall obey them.
|
|
ידוְעָפ֨וּ
בְכָתֵ֚ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם
אֱד֚וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹחַ יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם:
|
|
And
they shall fly of one accord against the Philistines in the west: Heb. בְכָתֵף. Israel will fly and run of one accord
against the Philistines who are in the west of Eretz Israel and conquer
their land. [כָּתֵף, lit. a shoulder,
is used in this case to denote unity. The word שֶׁכֶם,
also lit. a shoulder, is used in a similar sense.] Comp. (Hoshea 6:9) “They
murder on the way in unison (שֶׁכְמָה);”
(Zeph. 3:9) “One
accord (שְׁכֶם אֶחָד).” And so did
Jonathan render it: And they shall join in one accord to smite the
Philistines who are in the west.
|
|
ועפו
בכתף פלשתים ימה: יעופו וירוצו ישראל שכם
אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה
(הושע ו׳:ט׳) שכם אחד (צפניה ג) וכן ת"י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי
די במערבא:
|
|
and
the children of Ammon shall obey them: As
the Targum states: Will hearken to them. They will accept their
commandments over them.
|
|
ובני
עמון משמעתם: כתרגומו ישתמעון להון,
מקבלין מצותם עליהם:
|
|
15And
the Lord shall dry up the tongue of the Egyptian Sea, and He shall lift His
hand over the river with the strength of His wind, and He shall beat it
into seven streams, and He shall lead [the exiles] with shoes.
|
|
טווְהֶֽחֱרִ֣ים
יְהֹוָ֗ה אֵת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר
בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ
בַּנְּעָלִֽים:
|
|
And…
shall dry up: [lit. shall cut off] to dry it, so
that the exiles of Israel will pass through it from Egypt.
|
|
והחרים: ליבשו
כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים:
|
|
over
the river: The Euphrates River, for the exiles from Assyria to
cross.
|
|
על
הנהר: נהר פרת לעבור בו גליות אשור:
|
|
with
the strength of His wind: Heb. בַּעְיָם. This is hapax legomenon in Scripture,
and according to the context it can be interpreted as “with the strength of
His wind.”
|
|
בעים
רוחו: אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר
בחוזק רוחו:
|
|
into
seven streams: into seven segments, for the
aforementioned seven exiles: from Assyria and from Egypt, etc. Those from
the islands of the sea are not from that side.
|
|
לשבעה
נחלים: לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות
האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו', ומאיי הים אינו מאותו צד:
|
|
and
He shall lead: the exiles within it.
|
|
והדריך: בתוכו
את הגליות:
|
|
with
shoes: on dry land.
|
|
בנעלים: ביבשה:
|
|
16And
there shall be a highway for the remnant of His people who remain from
Assyria, as there was for Israel on the day they went up from the land of
Egypt.
|
|
טזוְהָֽיְתָ֣ה
מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּֽאֲשֶׁ֚ר
הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
|
|
And
there shall be a highway: in the midst of the
water for the remnant of His people.
|
|
והיתה
מסילה: בתוך המים לשאר עמו:
|
Yechezkel (Ezekiel) - Chapter 37
|
1The
hand of the Lord came upon me, and carried me out in the spirit of the
Lord, and set me down in the midst of the valley, and that was full of
bones.
|
|
אהָיְתָ֣ה
עָלַי֘ יַד־יְהֹוָה֒ וַיּֽוֹצִיאֵ֚נִי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי
בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת:
|
|
The
hand of the Lord came upon me and carried me out in the spirit of the Lord,
etc.: Every “the hand of the Lord” in a prophecy is an
expression of compulsion, meaning that the spirit would compel him to go as
a madman to a place that the spirit desired.
|
|
היתה
עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו': יד
ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום
שהרוח חפץ:
|
|
and
that was full of bones: Our Rabbis said (Sanh.
92b) that they were of the tribe of Ephraim, who left Egypt before the end
[of the exile], and the people of Gath who were born in the land slew them,
as is stated in (I) Chronicles (7:20ff.)
|
|
והיא
מלאה עצמות: רבותינו אמרו שהיו משבט
אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ כמו שאמור בדברי
הימים:
|
|
2And
He made me pass by them round about, and lo! they were exceedingly many on
the surface of the valley, and lo! they were exceedingly dry.
|
|
בוְהֶֽעֱבִירַ֥נִי
עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב | סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֚וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י
הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד:
|
|
And
He made me pass by them round about: the
valley. But He did not bring him into its midst because he was a priest.
|
|
והעבירני
עליהם סביב: לבקעה ולא הכניסו לתוכה
לפי שהיה כהן:
|
|
3Then
He said to me; "Son of man, can these bones become alive?" And I
answered, "O Lord God, You [alone] know."
|
|
גוַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֣ינָה הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י
יֱהֹוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ:
|
|
can…
become alive: Do you think that they can come to
life?
|
|
התחיינה: הנראה
בעיניך שיוכלו לחיות:
|
|
4And
He said to me, "Prophesy over these bones, and say to them, 'O dry
bones, hear the word of the Lord.'
|
|
דוַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם
הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה:
|
|
5So
says the Lord God to these bones; Behold, I will cause spirit to enter into
you, and you shall live!
|
|
הכֹּ֚ה
אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לָֽעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא
בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶֽם:
|
|
6And
I will lay sinews upon you, and I will make flesh grow over you and cover
you with skin and put breath into you, and you will live, and you will then
know that I am the Lord."
|
|
ווְנָתַתִּי֩
עֲלֵיכֶ֨ם גִּידִ֜ים וְהַֽעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָֽרַמְתִּ֚י
עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם
כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
|
|
And
I will lay sinews upon you, etc.: But in the Book of Job
it says (10:11): “You clothe me with skin and flesh” first, and afterwards,
“and You cover me with bones and sinews.” But to what were these similar?
To a man who undresses and then dresses [himself] again, in which case,
what he took off last he puts on first, whereas at the beginning of the
creation of the fetus, skin and flesh come first and afterwards bones and
sinews.
|
|
ונתתי
עליכם גידים וגו': ובספר איוב הוא אומר
עור ובשר תלבישני תחיל' ואחר כך ובעצמות וגידים תסוככני אלא למה היו אלו דומים
לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון אבל בתחילת בריית הוולד עור
ובשר תחילה ואח"כ עצמות וגידים:
|
|
and
cover you: [Heb. וְקָרַמְתִי,]
from the word for skin (קְרוּם) ecro(s)ter in
Old French, and I shall encrust (with skin).
|
|
וקרמתי: לשון
קרום איקרוטיי"רייא בלע"ז:
|
|
7So I
prophesied as I was commanded, and there arose a noise when I prophesied,
and behold a commotion, and the bones came together, bone to its bone!
|
|
זוְנִבֵּ֖אתִי
כַּֽאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֚וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ
וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ:
|
|
and
there arose a noise: and behold the
commotion of the bones, which were knocking one against the other.
|
|
ויהי
קול: והנה רעש העצמות שהיו טופחין זה
לזה:
|
|
bone
to its bone: The bones of each one, wherever they were
scattered, were jumping and coming together, each one beside the place of
its connection.
|
|
עצם
אל עצמו: עצמות כל אחד כל מקום שנתפזרו היו
קופצין ומתקרבין כל אחד ואחד אצל מקו' חבורו:
|
|
8And
I looked, and lo! sinews were upon them, and flesh came upon them, and skin
covered them from above, but there was still no spirit in them.
|
|
חוְרָאִ֜יתִי
וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶ֚ם גִּידִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר
מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם:
|
|
9Then
He said to me, "Prophesy to the spirit, prophesy, O son of man, and
say to the spirit, 'So says the Lord God: From four sides come, O spirit,
and breathe into these slain ones that they may live.' "
|
|
טוַיֹּ֣אמֶר
אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָֽמַרְתָּ֙
אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה מֵֽאַרְבַּ֚ע רוּחוֹת֙
בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּֽהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ:
|
|
from
four sides: Wherever their souls went to roam, to the four
sides of the world, from there they will gather and come.
|
|
מארבע
רוחות: כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לד'
רוחות העולם משם יתקבצו ויבאו:
|
|
and
breathe: [Heb. וּפְחִי,]
like (Isa. 54:16):
“who blows (נֹפֵחַ) on a charcoal
fire.”
|
|
ופחי: כמו
נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז):
|
|
10And
I prophesied as He had commanded me, and the spirit came into them, and
they lived and stood on their feet, a very great army, exceedingly so.
|
|
יוְהִנַּבֵּ֖אתִי
כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ
וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד:
|
|
11Then
He said to me, "Son of man, these bones are all the house of Israel.
Behold they say, 'Our bones have become dried up, our hope is lost, we are
clean cut off to ourselves.'
|
|
יאוַיֹּאמֶר֘
אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה
הִנֵּ֣ה אֹֽמְרִ֗ים יָֽבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ
נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ:
|
|
these
bones are all the house of Israel: They are an intimation
and an example of the entire house of Israel in their exile, for they say,
“Our bones have become dried up from the troubles; our hope is lost, and
what further hope can we have for salvation? Another explanation: All of
these were of Israel, and because you revived them now, they say,” Our hope
is lost, and we shall not come to life once again when the dead are
resurrected."
|
|
העצמות
האלה כל בית ישראל המה: רמז ודוגמא לכל בית
ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרי' יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל
לתשועה עוד דבר אחר כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים
אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים:
|
|
12Therefore,
prophesy and say to them, So says the Lord God: Lo! I open your graves and
cause you to come up out of your graves as My people, and bring you home to
the land of Israel.
|
|
יבלָכֵן֩
הִנָּבֵ֨א וְאָֽמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩
אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַֽעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם
מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:
|
|
Therefore,
prophesy: that I am destined to resurrect you a second time.
|
|
לכן
הנבא: שעתיד אני להחיותם שנית:
|
|
13Then
you shall know that I am the Lord, when I open your graves and lead you up
out of your graves as My people.
|
|
יגוִֽידַעְתֶּ֖ם
כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַֽעֲלוֹתִ֥י
אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי:
|
|
14And
I will put My spirit into you, and you shall live, and I will set you on
your land, and you shall know that I, the Lord, have spoken it and have
performed it," says the Lord.
|
|
ידוְנָֽתַתִּ֨י
רוּחִ֚י בָכֶם֙ וִֽחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם
וִֽידַעְתֶּ֞ם כִּ֣י־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי
נְאֻם־יְהֹוָֽה:
|
|
15And
the word of the Lord came to me, saying:
|
|
טווַיְהִ֥י
דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
|
|
16"And
you, son of man, take for yourself one stick and write upon it, 'For Judah
and for the children of Israel his companions'; and take one stick and
write upon it, 'For Joseph, the stick of Ephraim and all the house of
Israel, his companions.'
|
|
טזוְאַתָּ֣ה
בֶן־אָדָ֗ם קַח־לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֚ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו (כתיב
חֲבֵרָ֑ו) וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב
עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָֽיו (כתיב
חֲבֵרָֽו) :
|
|
And
you, son of man, take for yourself one stick and write upon it, ‘For Judah
and for the children of Israel his companions’: These
four words write upon it, to say that this stick is Judah’s and the tribe
of Benjamin’s, who joined him.
|
|
ואתה
בן אדם קח לך עץ אחד וגו': וכתוב עליו ליהודה
ולבני ישראל חבריו. ארבע תיבות הללו כתוב עליו לאמר עץ זה ליהודה ולשבט בנימין
שנלוה עליו:
|
|
and
take one stick and write upon it: This is for Joseph:
the stick of Ephraim and the remaining nine tribes, which followed
Jeroboam, who was of the tribe of Ephraim.
|
|
ולקח
עץ אחד וכתיב עליו: זה ליוסף עץ אפרי' ושאר
תשעה שבטים שהיו אחרי ירבע' שהיו משבט אפרי':
|
|
17And
bring them close, one to the other into one stick, and they shall be one in
your hand.
|
|
יזוְקָרַ֨ב
אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַֽאֲחָדִ֖ים
בְּיָדֶֽךָ:
|
|
and
they shall be one: I shall join the two sticks, so
that they will be one stick in your hand.
|
|
והיו
לאחדים: אני אחבר' לשני העצים שיהא עץ אחד
בידך:
|
|
18And
when the children of your people say to you, saying, 'Will you not tell us
what these are to you?'
|
|
יחוְכַֽאֲשֶׁר֙
יֹֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ
מָה־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ:
|
|
19Say
to them, So says the Lord God: Behold I will take the stick of Joseph,
which is in the hand of Ephraim and the tribes of Israel his companions,
and I will place them with him with the stick of Judah, and I will make
them into one stick, and they shall become one in My hand.
|
|
יטדַּבֵּ֣ר
אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֚ץ
יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו (כתיב
חֲבֵרָ֑ו) וְנָֽתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו
אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי:
|
|
Behold
I will take the stick, etc.: that they shall no
longer be two kingdoms.
|
|
הנה
אני לוקח את עץ וגו': שלא יהיו עוד לשתי
ממלכות:
|
|
20And
the sticks upon which you shall write shall be in your hand before their
eyes.
|
|
כוְהָי֨וּ
הָעֵצִ֜ים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּ֧ב עֲלֵיהֶ֛ם בְּיָֽדְךָ֖ לְעֵינֵיהֶֽם:
|
|
21And
say to them, So says the Lord God: Behold I will take the children of
Israel from among the nations where they have gone, and I will gather them
from every side, and I will bring them to their land.
|
|
כאוְדַבֵּ֣ר
אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֚י לֹקֵ֙חַ֙
אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם
וְקִבַּצְתִּ֚י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵֽבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל־אַדְמָתָֽם:
|
|
22And
I will make them into one nation in the land upon the mountains of Israel,
and one king shall be to them all as a king; and they shall no longer be
two nations, neither shall they be divided into two kingdoms anymore.
|
|
כבוְעָשִׂ֣יתִי
אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֚ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד
יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֚א יִֽהְיוּ־ (כתיב
יִֽהְיֻה) עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א
יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד:
|
|
23And
they shall no longer defile themselves with their idols, with their
detestable things, or with all their transgressions, and I will save them
from all their habitations in which they have sinned, and I will purify
them, and they shall be to Me as a people, and I will be to them as a God.
|
|
כגוְלֹ֧א
יִֽטַמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל
פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֚ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר
חָֽטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִֽהַרְתִּ֚י אוֹתָם֙ וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַֽאֲנִ֕י
אֶֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:
|
|
24And
My servant David shall be king over them, and one shepherd shall be for
them all, and they shall walk in My ordinances and observe My statutes and
perform them.
|
|
כדוְעַבְדִּ֚י
דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם
וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם:
|
|
25And
they shall dwell on the land that I have given to My servant, to Jacob,
wherein your forefathers lived; and they shall dwell upon it, they and
their children and their children's children, forever; and My servant David
shall be their prince forever.
|
|
כהוְיָֽשְׁב֣וּ
עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֚ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ־בָ֖הּ
אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָֽשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֚י בְנֵיהֶם֙
עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם:
|
|
to
My servant, to Jacob: As I gave it to Jacob,
without boundaries.
|
|
לעבדי
ליעקב: כעין שנתתיה ליעקב בלי מצרי':
|
|
26And
I will form a covenant of peace for them, an everlasting covenant shall be
with them; and I will establish them and I will multiply them, and I will
place My Sanctuary in their midst forever.
|
|
כווְכָרַתִּ֚י
לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִֽהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙
וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם:
|
|
27And
My dwelling place shall be over them, and I will be to them for a God, and
they shall be to Me as a people.
|
|
כזוְהָיָ֚ה
מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה
יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם:
|
|
28And
the nations shall know that I am the Lord, Who sanctifies Israel, when My
Sanctuary is in their midst forever."
|
|
כחוְיָֽדְעוּ֙
הַגּוֹיִ֔ם כִּי אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּֽהְי֧וֹת
מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם:
|
|
Kol HaTor - קול התור or "The Voice of the Turtledove" (a reference to Song of Songs 2:12) was written by Rabbi Hillel Rivlin of Shklov, a disciple of the Vilna Gaon . The text deals with the Geulah (Era of Redemption) and describes its signs vis-a-vis an evaluation of a proposed 999 footsteps of the Moshiach’s arrival. The Vilna Gaon believed the number 999 to be intrinsically connected to the idea of Moshiach ben Yosef, he also felt that this number is alluded to in the gematria of his own name. It was first published in Hebrew by Rabbi Menachem Mendel Kasher in 1968 to whom the book was passed down over the generations.
Kol HaTor - קול התור or "The Voice of the Turtledove" (a reference to Song of Songs 2:12) was written by Rabbi Hillel Rivlin of Shklov, a disciple of the Vilna Gaon . The text deals with the Geulah (Era of Redemption) and describes its signs vis-a-vis an evaluation of a proposed 999 footsteps of the Moshiach’s arrival. The Vilna Gaon believed the number 999 to be intrinsically connected to the idea of Moshiach ben Yosef, he also felt that this number is alluded to in the gematria of his own name. It was first published in Hebrew by Rabbi Menachem Mendel Kasher in 1968 to whom the book was passed down over the generations.
Comments
Post a Comment